תנועת הצופים

בשנים 1906 ו-1907 כתב רוברט באדן-פאוול, סגן-אלוף בצבא הבריטי, ספר לנערים על סיור וצוֹפִיּוּת. ספר זה, "צופיות לבני הנעורים", היה מבוסס על ספריו הקודמים אודות צופיות צבאית, בהשפעה ותמיכה של פרדריק ראסל ברנהאם (ראש הצופים באפריקה הבריטית), ארנסט תומפסון סטון מתנועת הוודקרפט האינדיאנים, ויליאם אלכסנדר סמית' מה- Boys' Brigade, והמו"ל שלו פירסון. באמצע שנת 1907 קיים באדן-פאוול מחנה באי בראונסי באנגליה כדי לבדוק רעיונות לספרו. מחנה זה ופרסום "צופיות לבני הנעורים" (לונדון, 1908) נחשבים בדרך כלל כתחילתה של תנועת הצופים.

שני ארגוני הגג הגדולים ביותר של תנועת הצופים הם ארגון הצופים העולמי (WOSM), הכולל ארגונים לבנים בלבד וארגונים מעורבים בחינוך משותף, ואגודת המדריכות והצופות העולמית (WAGGGS), הכוללת בעיקר ארגונים לבנות בלבד אך גם מקבלת ארגונים בחינוך משותף. שנת 2007 ציינה את שנת המאה של תנועת הצופים ברחבי העולם, וארגוני צופים רבים תכננו אירועים כדי לחגוג זאת.

התנועה דוגלת בשיטת החינוך הצופית, תוכנית חינוך בלתי פורמלי עם דגש על פעילויות חוץ מעשיות, הכוללות מחנאות, עמלנות, ספורט מים, טיולים, ספורט ועוד. מאפיין בולט נוסף של התנועה הוא התלבושת הצופית, אשר מטרתה היא להסתיר כל הבדל של מעמד חברתי במדינה וליצור שוויון. התלבושת כוללת עניבת צופים ותגים שונים (טלאי זרוע). סמל תנועת הצופים העולמי הוא שילוב של הפלר דה ליס (במקור סמל הצופים הבנים) ועלה התלתן (במקור סמל הצופות).

הטריגר להקמתה של תנועת הצופים היה פרסומו של הספר "צופיות לבני הנעורים" שנכתב על ידי רוברט באדן-פאוול. עוד כשלמד ב-Charterhouse, אחד מבתי הספר הציבוריים המפורסמים באנגליה, התעניין באדן-פאוול בחיק הטבע. מאוחר יותר, כקצין צבאי, באדן-פאוול הוצב בהודו הבריטית בשנות ה-80 של המאה ה-19, שם התעניין בתחום הסיור ובשנת 1884 פרסם את הספר Reconnaissance and Scouting.

בשנת 1896 שובץ באדן-פאוול לאזור מטאבלנד בדרום רודזיה (כיום זימבבואה) כראש המטה של האלוף פרדריק קרינגטון במהלך מלחמת המטאבל השנייה. ביוני 1896 הוא פגש ופתח בידידות לכל החיים עם פרדריק ראסל ברנהאם, ראש הצופים בצבא הבריטי באפריקה, יליד אמריקה. זו הייתה חוויה מכוננת עבור באדן-פאוול לא רק מכיוון שנהנה מאוד לפקד על משימות סיור לשטח האויב, אלא מכיוון שרבים מרעיונותיו לבסיסה של תנועת הצופים מקורם בתקופה זו. במהלך סיורי הצופים המשותפים שלהם להרי מטובו, ברנהאם הרחיב את כישורי היצירה בעץ של באדן-פאוול, נתן לו השראה וזרע זרעים גם לתוכנית החינוכית וגם לקוד הכבוד שפורסם בהמשך בספר "צופיות לבני הנעורים". אומנות היצירה בעץ של אנשי הספר ושל המערב הישן של אמריקה ועמים ילידים ביבשת אמריקה, הייתה בדרך כלל לא מוכרת לצבא הבריטי אך ידועה היטב לאיש הצבא האמריקני ברנהאם. מיומנויות אלה היוו בסופו של דבר את הבסיס למה שמכונה כיום עמלנות או scoutcraft, חלק מיסודות תנועת הצופים. שני הגברים הכירו בכך שהמלחמות באפריקה משתנות באופן ניכר והצבא הבריטי נדרש להסתגל; כך שבמהלך משימות הצופים המשותפות שלהם, דנו באדן-פאוול וברנהאם על הרעיון של תוכנית אימונים רחבה בתחום כלי העץ לגברים צעירים, העשירים בחקר, גישוש, שדאות והסתמכות עצמית. במהלך תקופה זו בהרי מטובו באדן-פאוול החל לראשונה לחבוש את הכובע (כובע מערכה) שהפך לחתימה שלו כמו זה שלבש ברנהאם, ורכש את קרן הקודו שלו, מכשיר המלחמה של הילידים המקומיים, בו השתמש אחר כך בכל בוקר באי בראונסי כדי להעיר את חניכי הצופים הראשונים ולקרוא להם יחד בקורסי הכשרה.

שלוש שנים לאחר מכן, בדרום אפריקה במהלך מלחמת הבורים השנייה, באדן-פאוול שהה בעיירה הקטנה מאפקינג, עליה הוטל מצור על ידי צבא בורים גדול בהרבה. חיל הצוערים של מאפקינג היה קבוצת נערים שתמכו בכוחות באמצעות העברת מסרים, ששחררו את הגברים לתפקידים צבאיים ושמרו על הנערים עסוקים במהלך המצור הארוך. הנערים לבשו בגדי חאקי וביצעו משימות תומכות לחימה כמו סיור, העברת ידיעות וטיפול בפצועים. פעילות הצוערים עזרה בהגנה המוצלחת על העיר במהלך מספר חודשים. חיל הצוערים הצליח היטב, סייע להגנת העיר (1899–1900), והיו אחד הגורמים הרבים שהיוו השראה לבאדן-פאוול להקים את תנועת הצופים. העמידה המוצלחת במצור והסרתו העלו משמעותית את מצב הרוח של הצבא הבריטי והפכו את באדן-פאוול לגיבור לאומי. באדן-פאוול אמנם לא היה מעורב בפעילות הצוערים, אך התרשם מתרומתם של בני הנוער המתנדבים וכתב עליה מאוחר יותר בספריו. כל חבר קיבל תגית שהמחישה נקודת מצפן וראש חנית. הלוגו של התג היה דומה לראש החץ בצורת פלר דה ליס שאותו אימצו הצופים אחר כך כסמלם הבינלאומי. המצור על מפקינג היה הפעם הראשונה מאז ילדותו שבאדן-פאוול, חייל קבע, נכנס לסביבה של "אזרחים" - נשים וילדים - וגילה בעצמו את התועלת של בנים מאומנים היטב.

כתוצאה ממעמדו כגיבור לאומי כתב באדן-פאוול חוברת אימון צבאי בשם Aids to Scouting ("עזרים לצופיות"). בשנה בה נכתבה, עוד בשנת 1899, הייתה החוברת לרב-מכר ונעשה בה שימוש על ידי מורים וארגוני נוער בכל רחבי אנגליה.

בשנת 1906 שלח ארנסט תומפסון סטון, קנדי שנולד בבריטניה וגר בארצות הברית, לבאדן-פאוול את ספרו The Bichbark Roll of the Woodcraft Indians. לאחר מכן נפגשו השניים ושיתפו רעיונות של תוכניות אימון לנוער.

באדן-פאוול קיבל עידוד לכתוב מחדש את "עזרים לצופיות" כדי שתתאים לקהל קוראים צעיר יותר. עד 1907 הוא סיים טיוטה שנקראה Boy Patrols ("סיירות בנים"). על מנת לבחון חלק מרעיונותיו הוא אסף 21 בנים מרקע סוציאלי שונה וקִיים מחנה למשך שבוע. המחנה התחיל ב-1 באוגוסט באותה שנה והתקיים באי בראונסי שבנמל פול, דורסט, אנגליה. השיטה הארגונית שלו נודעה כ-"שיטת הסיור" והיוותה חלק חשוב באימון כיוון שאפשרה לבנים לארגן את עצמם לקבוצות קטנות עם מנהיג סיור נבחר. בכך הקים למעשה באדן-פאוול את תנועת הצופים העולמית.

בסתיו של 1907, אחרי פרסום הטיוטה שלו ומחנה מוצלח מאחוריו, נסע באדן-פאוול לסיבוב נאומים נרחב שאורגן על ידי המוציא לאור שלו, פירסונס, כדי לקדם את ספרו. הטיוטה יצאה לבסוף כשש כתבות נפרדות בירחון דו-שבועי לבנים החל מינואר 1908. החלקים שהופיעו בכתבות פורסמו בסופו של דבר בספר שנקרא Scouting for Boys ("צופיות לבני הנעורים"). הספר נחשב כיום לגרסה הראשונה של המדריך לצופה (Boy Scout Handbook) שנמצא בשימוש בעיקר בארצות הברית.

כוונתו של באדן-פאוול הייתה שהספר יספק רעיונות לארגונים קיימים ומבוססים, בפרט ארגון בריגדת הבנים שבה החזיק בתפקיד סגן נשיא לזמן מה. עם זאת, נערים ייסדו באופן ספונטני סיירות צופים והציפו את באדן-פאוול בבקשות לעזרה. הוא עודד אותם, והתנועה התפתחה מעצמה. ככל שהתנועה התפתחה יותר, כך הצטרפו לתוכניות שלה יחידות ייעודיות כגון צופי האוויר וצופי הים.

באדן פאוול לא היה יכול לייעץ לבדו לכל הנוער שביקש את עזרתו. על מנת לספק מנהיגות בוגרת, נדרש אימון מתאים. קורס תג היער פותח כבסיס לאימון מדריכים מבוגרים. ב-1919, נרכש פארק גילוול שעל יד לונדון על מנת שישמש אתר הדרכה וכמחנה צופים. באדן-פאוול אף כתב ספר הדרכה למדריכים בצופים שנקרא Aids to Scoutmastership ("עזרים למדריך בצופים") בשנת 1919.

צופים ומערכת החינוך הבריטית

במערכת החינוך באנגליה של סוף המאה ה-19 וראשית המאה ה-20 ניבעו פרצות חמורות. ככל שהתפשטה האימפריה הבריטית, כן גדל הצורך בכוח אדם חדש בעלי הכשרה ויוזמה למילוי תפקידים אחראיים ברחבי האימפריה. ואולם, מקורות המילואים רק נתדלדלו משנה לשנה. כוחות המילואים באו משכבה דקה של האצולה האנגלית - תלמידי בתי-ספר תיכוניים פרטיים שעברו לאחר מכן ללמוד באוניברסיטאות. ההוצאות הכרוכות בהשתלמות בבתי ספר אלו היו גדולות ושיטת המלגות לבעלי כישרונות ומחוסרי האמצעים הנפוצה בימינו לא הייתה רווחת בתקופה זו. לפיכך זכו רק בני האמידים בחינוך במוסדות לחינוך גבוה. האזרחים הפשוטים נאלצו להסתפק בבתי הספר העממיים של הממשלה והכנסייה, ובין שתי מערכות חינוך אלה נוצרה והלכה ברבות הימים תהום גדולה, מערכות החינוך יצרו פערים גדולים בחברה האנגלית.

באותה התקופה ידועה הייתה חיבתם של האנגלים לתחום הספורט. התחום הפך לאחד הנכסים הלאומיים היקרים ביותר לעם זה עד כי האזרח האנגלי הממוצע התעניין יותר בחדשות הספורט ופחות במאורעות הפוליטיים. האנגלים התייחסו מאז ומתמיד לספורט הלאומי ברגש של גאווה לאומית. כך לדוגמה, כשניצחו בקרב ווטרלו את נפוליאון, התפארו המצביאים האנגלים באמרם כי ההכשרה הצבאית היעילה ניתנה לנוער האנגלי במגרשי הספורט של איטון והארו (שני בתי-ספר תיכוניים בעלי-שם).

ואולם, לוטננט־גנרל סר רוברט באדן-פאוול חש כי מספר העוסקים בספורט הולך וקטן. אמנות הספורט, שהייתה נחלת הכלל, הפכה לעניין לבעלי מקצוע ואילו רוב העם הפך למסתכל סביב. האזרחים מילאו את יציעי הספורט ועקבו במתיחות אחר תנועותיהם של השחקנים המקצועיים. באדן-פאוול השווה את האימפריה הבריטית של ראשית המאה ה-20 לאימפריה הרומית במאה הרביעית לספירה; בתקופה זו הפסיקו הרומאים את האימונים הצבאיים ומצאו פורקן במחזות ההיאבקות של עבדים נגד חיות טרף. זו הייתה ראשית נפילתה של האימפריה הרומית. באדן-פאוול חזה הידרדרות דומה אצל העם האנגלי אם ימשיך להתעלם מהתופעה.

במקור, באדן פאוול דמיין את הצופים כתנועה לבנים בין הגילאים 11 ל-18 אך כבר בשנת 1909 מדריכי הצופים עמדו בפני בעיה של "אחים קטנים" שרוצים להצטרף לחוויה. חלק מהמדריכים פשוט העלימו עין מגיל הנערים ואחרים הקימו קבוצות וגדודי צופים נפרדים לילדים צעירים יותר. הבעיה לא הייתה רק אצל אחים קטנים אלא גם אצל אחיות. בשנת 1909 ביקר באדן פאוול אצל קבוצת צופים שנקראה Girl Scouts ("בנות צופות", "בנות סיירות" או "צופים לבנות").

בתחילה, באדן פאוול תמך ברעיון לאפשר לבנות להצטרף לצופים (בגדודים נפרדים), אך נאלץ לשנות את דעתו עקב הלחץ מצד החברה. זה לא נחשב נכון שנערות צעירות יסתובבו בטבע, יקימו מחנות ויעשו טיולים רגליים. הוא טיפל בבעיה דרך הקמת תנועת האחות "הבנות המדריכות" (Girl Guides) בשנת 1910, עם עזרתה של אחותו, אגנס באדן-פאוול ואחר-כך עם עזרתה של אשתו, אוליב.

השפעות תפיסתיות

לאלמנטים רבים של הצופיות המסורתית יש מקור בהשכלה ובחינוך הצבאי של באדן-פאוול עצמו. אולם, יש לזכור כי הרעיונות שאותם קידם היו מהפכניים בתחום החינוך בתקופתו. הוא היה גנרל צבאי בגיל פרישה שיכול היה לעורר השראה ולהלהיב אלפי בני נוער, מכל חלקי החברה, במטרה לערב אותם בפעילויות חדשות. הארגון היחיד שאותו ניתן להשוות לצופים (בחיי דוברי האנגלית), בריגדת הבנים, מעולם לא הצליח להתפתח ולצמוח כמו תנועת הצופים.

מספר מאפיינים של התנועה ספגו ביקורת בטענה כי הם בעלי אופי צבאי. מאפיינים כמו מדים בסגנון צבאי, דרגות, טקסי דגלים ותזמורות התקבלו בברכה בשנים המוקדמות מכיוון שהיו חלק מהחברה של אותה תקופה, אך מאפיינים צבאיים רבים ננטשו בשנים מאוחרות יותר. תנועות נוער פופולריות רבות אחרות אימצו לעצמן תכונות צבאיות דומות בהצלחה.

השפעה מקומית הייתה אף היא חלק גדול מאוד בתרבות התנועה. בשל אימוץ ושינוי השקפות עולם ושיטות מקומיות, התקבלה תנועת הצופים במגוון רחב של חברות. בישראל, לדוגמה, שמה לה תנועת הצופים העבריים מטרה להשתתף בבניין הארץ, בחלוציות ובהוויה הישראלית. עצם שם התנועה עצמה מראה את אימוץ השקפות העולם המקומיות.

תנועת הצופים החלה להתפשט במהירות ברחבי בריטניה ואירלנד לאחר פרסום הספר "צופיות לבנים". התנועה המוכרת הראשונה מעבר לים נוסדה (קיבלה זיכיון) בגיברלטר ב-1908, וזמן קצר אחריה נוסדה גם יחידה במלטה. קנדה הפכה לדומיניון הראשון מחוץ לבריטניה עם תוכנית צופים בנים מאושרת, ואחריה אוסטרליה, ניו זילנד ודרום אפריקה. צ'ילה הייתה המדינה הראשונה מחוץ לדומיניון הבריטיים בעלת תוכנית צופים מוכרת. אספת הצופים הראשונה נערכה בארמון הזכוכית בלונדון בשנת 1910. היא משכה אליה 10,000 בנים ומספר בנות, שהתכנסו כולם למען תערוכה זו של צופיות. עד 1910 תנועת הצופים התפשטה גם להודו, סינגפור, שוודיה, דנמרק, צרפת, רוסיה, פינלנד, גרמניה, נורווגיה, מקסיקו, ארגנטינה, יוון ותנועת הצופים בארצות הברית. בשנת 1910 הוקם ארגון הצופים של בריטניה. בשנת 1921 הוקם ארגון צופי עיראק, בין הראשונות במדינות ערב.

כיום מהווה ארגון הצופים העולמי (WOSM) הגוף המושל של הזרם העיקרי של תנועת הצופים. בנוסף להיותו הגוף המושל הוא מארגן את הג'מבורי העולמי אחת ל-4 שנים. ישנם למעלה מ-42 מיליון חברים, מ-217 מדינות וטריטוריות, הרשומים בארגון הצופים העולמי. 15 המדינות בעלות מספר הצופים הגבוה ביותר (החברות בארגון הצופים העולמי) הם (מהגדולה לקטנה): תנועת הצופים בארצות הברית, אינדונזיה, הודו, הפיליפינים, הממלכה המאוחדת (בריטניה), קוריאה הדרומית, יפן, קנדה, קניה, גרמניה, טנזניה, צרפת ואיטליה. רק ב-5 מדינות בעולם אין צופים: קובה, בורמה, לאוס, צפון-קוריאה ואנדורה.

ב 7 באוגוסט 2007 הצופים הוכרו רשמית כתנועת הנוער הגדולה ביותר בעולם.

כמעט לכל תנועות צופים בעולם יש שבועה, סיסמה ומידות, המחייבות את כל הצופים החברים בתנועה באשר הם. את השבועה, המכונה שבועת הצופים או הבטחה צופית, נושאים בגילאים שונים, בדרך כלל בין גיל הכניסה לצופים עד גיל 18. סיסמת הצופים היא Be Prepared, ובעברית "היה נכון".

צופיות היא שיטה חינוכית, שמטרתה לפתח נפשית וגופנית את הנוער עם דגש על מיומנות היחיד ושיתוף פעולה קבוצתי תוך התנסות במיומנויות ובתפקידים שאינם עוסקים בהם ביומיום, למשל - מחנאות, שדאות, עמלנות, הפעלת מערכות גלגלות, מעבר בתחנות אתגר, תכנון מבנה ובנייתו, ניווט והתמצאות, בישולי שדה ועוד, תוך יצירתיות מחשבתית ומעשית. תנועות נוער רבות בארץ משתמשות בשיטה זו בפעולות במחנות ובטיולים.

מרכיבי הצופיוּת

לצופיות שלושה מרכיבים: קבוצה קטנה (הדרכה), חיק הטבע ולמידה בהתנסות / אתגר. הרעיון העומד מאחורי השיטה הוא הצבת אתגרים (פיזיים, חשיבתיים, אישיים וקבוצתיים) לקבוצה, שלא בסביבתה הטבעית, תוך רכישת מיומנויות חדשות ועיבוד התהליך הקבוצתי.

צוות או קבוצה הם שותפויות בעלות פוטנציאל. סדנאות צופיות מאפשרות לפוטנציאל זה לבוא לידי ביטוי תוך עיסוק בתקשורת בין אישית, מנהיגות, אחריות אישית וקבוצתית, ניהול זמן, בניית אמון, היחיד בקבוצה ועוד. הצופיות מגבירה ומפתחת את הקשר לטבע ולסביבה.

שדאות ויציאה אל הטבע מפתחים תושייה ויכולת התמצאות טובה כמו גם פיתוח יוזמה ויכולת התמודדות אישית וקבוצתית.

הבטחה צופית

מאז פרסום הספר "צופיות לבני הנעורים" בשנת 1908, חברי תנועת הצופים בעולם כולו עשו "הבטחה צופית" או "הצהרה" שמעתה הם יחיו על-פי עקרונות התנועה ויהיו כפופים לחוקי הצופים. המילים "הבטחה צופית" או "שבועת הצופים" משתנות ממקום למקום וממדינה למדינה. בזמן אמירת ההבטחה מצדיע הצופה עם יד ימין את הצדעת הצופים. בישראל החניכים עוברים את טקס ההבטחה בכיתה ח' (מבטיחים) ומאז הם נחשבים כחברים בתנועת הצופים באופן רשמי.

בספרו המקורי על תנועת הצופים, באדן פאוול הציג את ההבטחה הצופית כך:

Before he becomes a scout, a boy must take the scout's oath, thus: On my honour I promise that--- 1. I will do my duty to God and the King. 2. I will do my best to help others, whatever it costs me. 3. I know the scout law, and will obey it. While taking this oath the scout will stand, holding his right hand raised level with his shoulder, palm to the front, thumb resting on the nail of the digitus minimus (little finger) and the other three fingers upright, pointing upwards:--- This is the scout's salute.

תוכן ההבטחה בהתאחדות הצופים והצופות בישראל מעודכן לפי שנת 2010:

” הינני מבטיח הבטחה שלמה לעשות כל שביכולתי למען עמי ארצי ומולדתי לעזור לזולת בכל עת ולקיים את חוקת הצופה “

תוכן ההבטחה בהתאחדות הצופים והצופות בישראל מעודכן לשנת 2016:

הנני מבטיח הבטחה שלמה

לעשות כל שביכולתי

לשרת את עמי ואת מדינתי,

לעזור לזולת בכל עת,

ולקיים את חוקת הצופה".

הֱיֵה נכון למלא חובתך נאמן לעמך וּלארצך בכֿל עת לזולת תעזור חוקתך הצופה שָמוֹר תשמור היה נכון נכון תמיד היה נכון נכון תמיד היה נכון חוקתך לשמור היה נכון נכון תמיד היה נכון נכון תמיד היה נכון חוקתך לשמור

עשר מידות הצופה

מאז פרסום הספר "צופיות לבני הנעורים" בשנת 1908, כל הצופים והצופות מסביב לעולם, ביחד עם ארגונים ותנועות נוער אחרים, קיבלו על עצמם את ההבטחה הצופית, התחייבו לחיות על פי האידיאלים של התנועה וחתמו על חוקת הצופה, אשר תורגמה בעברית למידות הצופה. מילות ההבטחה ומידות הצופה השתנו קלות לאורך הזמן ובקרב ארגוני הצופים השונים.

בישראל, תנועות השומר הצעיר ולאחר מכן המכבי הצעיר וגורדוניה ביססו את עשר המידות של התנועות על אלו.

מקורן של מידות הצופה נובע מההתפתחות המקבילה של תוכניות חוץ וטבע בצפון אמריקה ובבריטניה. כשכתב את הספר צופיות לבני הנעורים, באדן פאוול שאב השראה מעבודתו של ארנסט תומפסון סיטון, שייסד את תנועת ה Woodcraft האינדיאנית בקנדה ובארצות הברית בשנת 1902, ולאחר מכן סייע רבות להפיץ את הצופיות ברחבי צפון אמריקה. באדן פאוול, בעידוד סיטון בשנת 1904, החל להקים את הצופים הבנים באנגליה. חוקיו של סיטון במדריך של Woodcraft משנת 1907 נראים לא קשורים למידות הצופה, מכיוון שהם מהווים רשימה פרקטית של איסורים ("אסור למרוד", "אסור להדליק אש מתפשטת" וכו'.) ולא הגרסה האידיאלית, החיובית ויפת הנפש של הצופים. עם זאת, בצורה הפרימיטיבית הזו היה המקור לרעיון של סדרת קודים עבור מידות הצופה.

עשר המידות על פי צופי ישראל:

תג החברות העולמי

תג החברות העולמי (World Membership Badge) הוא חלק מהמדים הרשמיים של הצופים בכל חלקי העולם (עם זאת, בישראל הוא נענד בעיקר על ידי בעלי תפקידים בכירים בתנועת הצופים). זהו סמל סגול בצורת עיגול, עם סמל דמוי פרח השושן (fleur-de-lis) במרכזו, אשר מוקף חבל קשור בקשר שטוח. זהו סמל עתיק שאומץ ושונה לשימושי התנועה. ראש החץ מסמל את הקודקוד הצפוני במצפן, והוא מיועד כדי להנחות צופים בדרך לשירות ואחדות. שלושת הקודקודים מסמלים במקור את תפקידי הצופה: לאלוהים, לעצמו ולאחרים. שני הכוכבים המחומשים מסמלים אמת וידע, ואילו עשרת הקודקודים שלהם מסמלים את עשר מידות הצופה. הקשר בבסיס הפרח מראה את אחדות הצופים. החבל המקיף מסמל את האחדות ואת המשפחה של תנועת הצופים העולמית. תג החברות העולמי (בצבעים הפוכים) משמש כסמל של WOSM, ארגון הצופים העולמי.

השפעה

אלמנטים חשובים של הצופיות המסורתית נוצרו בעקבות חוויותיו של באדן פאוול בחינוך ובהכשרה הצבאית. כאשר ייסד את תנועת הצופים הוא היה גנרל צבא בדימוס בן 50, ורעיונותיו המהפכניים היוו השראה לאנשים צעירים מכל חלקי החברה, להיות מעורבים בפעילויות שרובם מעולם לא שקלו להצטרף אליהן לפני כן. ארגונים מקבילים שהיו קיימים בעולם דובר האנגלית הם "בני הבריגדה" והתנועה הלא-צבאית של ה- Woodcraft Folk; עם זאת, הם מעולם לא התפתחו וגדלו כמו תנועת הצופים.

היבטים של המתודה הצופית זכו לביקורת כמיליטריסטיים מידי. מדים בסגנון צבאי, דרגות, טקסי דגל, ותזמורות כלי נשיפה היו מקובלים מאוד בשנים הראשונות, כי הם היו חלק מחברה רגילה, אך מאז הצטמצמו או ננטשו הן בתנועת הצופים והן בחברה.