הרצוג ודה מרון

הרצוג ודה מרון (Herzog & de Meuron) הוא משרד אדריכלים בינלאומי שנוסד בבזל בשנת 1978 בידי ז'אק הרצוג ופייר דה מרון. השניים, ילידי 1950 ובוגרי המכון הטכנולוגי הפדרלי של ציריך, בנו יחד שפה אדריכלית המזוהה עם חקירה בלתי פוסקת של חומר, מעטפת, אור והקשר מקומי. עבודתם משתרעת ממוזיאונים ואולמות קונצרטים ועד אצטדיונים, בתי חולים ומבני מחקר, והיא שינתה את האופן שבו מוסדות ציבור יכולים להיראות, לתפקד ולהשתלב בעיר.

חשיבותו של המשרד אינה נובעת מסגנון חזותי אחיד. להפך: פרויקטיו שונים מאוד זה מזה, אך חוזרת בהם הנטייה להתייחס לבניין כאל חוויה חומרית וציבורית שלמה. אבן מקומית, זכוכית מודפסת, פוליקרבונט, פלדה או יריעות פלסטיק מוארות אינם משמשים בהם רק כציפוי, אלא ככלים המגדירים את זהות המבנה ואת יחסיו עם סביבתו. השילוב בין איפוק מודרניסטי לניסויים צורניים וטכנולוגיים הקנה להרצוג ולדה מרון מקום מרכזי באדריכלות העולמית.

שותפות שהחלה בבזל והפכה למשרד בינלאומי

ז'אק הרצוג, שנולד ב־19 באפריל 1950, ופייר דה מרון, שנולד ב־8 במאי 1950, למדו יחד אדריכלות ב־ETH ציריך וסיימו את לימודיהם בשנת 1977. שנה לאחר מכן הקימו את משרדם בבזל. בתחילת דרכם משכו תשומת לב באמצעות מבנים מצומצמים יחסית, שבהם בחנו כיצד צבע, שקיפות וטקסטורה יכולים להעניק אופי חדש לצורות פשוטות.

בין העבודות המוקדמות נמנים הבית הכחול באוברוויל, שהושלם בשנת 1980, ומבנה האחסון של ריקולה בלאופן משנת 1987. בהמשך הרחיב המשרד את אוצר המילים החומרי שלו. באוסף גץ במינכן, שהושלם בשנת 1992, שימשה מעטפת זכוכית להכנסת אור מסונן לחללי האמנות. ביקב דומינוס שבעמק נאפה נעשה שימוש בקירות גביונים הממולאים באבן מקומית, וכך הפך חומר מן הנוף עצמו למעטפת שמווסתת אור וחום ומעגנת את המבנה בסביבתו.

הדוגמאות הללו מבהירות עיקרון שהמשיך ללוות את המשרד: אין פתרון אחד המתאים לכל מקום. כל פרויקט מתחיל בקריאה מחודשת של האתר, צורכי המשתמשים, סוג המוסד והאפשרויות הטמונות בחומרים הזמינים. גישה זו אפשרה למשרד לצמוח מסטודיו שווייצרי לשותפות בינלאומית רבת־משתתפים, מבלי לוותר על מחקר אדריכלי מפורט.

הטייט מודרן והחייאת מבנים קיימים

נקודת מפנה עולמית הייתה הסבת תחנת הכוח בנקסייד בלונדון למוזיאון טייט מודרן, שנפתח בשנת 2000. במקום למחוק את עברו התעשייתי של המבנה, הרצוג ודה מרון שמרו על נוכחותו המונומנטלית והעניקו לו תפקיד ציבורי חדש. אולם הטורבינות העצום נעשה חלל התכנסות ותצוגה, והמבנה שהיה חלק מתשתית האנרגיה של העיר הפך לאחד ממוסדות האמנות הבולטים שלה.

הפרויקט הוכיח כי שימור אינו חייב להיות הקפאה של העבר. באמצעות שימוש חוזר מותאם אפשר לשמור את הזיכרון האדריכלי של אתר ובה בעת לפתוח אותו לקהלים חדשים. עיקרון דומה מופיע גם בעבודות מאוחרות יותר, ובהן בניין Powerhouse Arts בברוקלין, שנפתח בשנת 2023 והחזיר מתחם תעשייתי לשימוש כמרכז ליצירה ולהפקת אמנות.

מבנים שהפכו לסמלים עירוניים

הרצוג ודה מרון תכננו כמה מן המבנים המזוהים ביותר עם ערים ואירועים בינלאומיים בראשית המאה ה־21. אצטדיון אליאנץ ארנה במינכן, שהושלם בשנת 2005, נעטף בכריות ETFE מתנפחות שניתן להאיר בצבעים שונים. כך קיבל אצטדיון כדורגל גדול חזות משתנה הנראית למרחוק ומתקשרת עם הקהל עוד לפני הכניסה אליו.

האצטדיון הלאומי של בייג'ינג, שנבנה לקראת המשחקים האולימפיים של 2008 ונודע בכינויו „קן הציפור”, תוכנן בשיתוף האמן איי וֵייוֵיי. סבכת הפלדה שלו אינה רק דימוי חיצוני אלא המערכת המארגנת את המבנה כולו. האצטדיון נעשה אחד הסמלים החזותיים הזכורים של המשחקים ומוקד עירוני המשמש גם לאירועי ספורט ותרבות.

באלבפילהרמוני שבהמבורג חיבר המשרד בין מחסן לבנים היסטורי בנמל לבין מבנה זכוכית חדש בעל קו גג גלי. אולם הקונצרטים, שנפתח בשנת 2017, העניק למחסן תפקיד מחודש והוסיף לעיר מוקד מוזיקלי וציבורי. ברחוב לאונרד 56 בניו יורק, שהושלם באותה שנה, יצר המשרד מגדל מגורים שבו הקומות והמרפסות משתנות זו ביחס לזו, באופן המפרק את דמותו המקובלת של גורד השחקים.

מוזיאונים, בריאות ומרחבים לשימוש אנושי

לצד המחוות האיקוניות, המשרד עסק בעקביות באופן שבו אדריכלות משפיעה על חיי היומיום. מרכז השיקום REHAB בבזל, שהושלם בשנת 2002, תוכנן סביב אור טבעי, חצרות וקשר עם הצמחייה. במקום לבטא מוסד רפואי סגור ומנוכר, המבנה ביקש ליצור סביבה התומכת בשיקום ובתחושת עצמאותם של המטופלים.

גישה דומה ניכרת בבית החולים החדש לילדים בציריך, שנפתח בשנת 2024. התכנון משלב אור, חומרים טבעיים ומרחבים ירוקים מתוך הבנה שסביבת הטיפול משפיעה על ילדים, משפחות וצוותים רפואיים. בכך הרחיב המשרד את השפעתו מעבר לעולם המוזיאונים והבניינים הייצוגיים אל תחום שבו איכות החלל נוגעת ישירות לרווחתו של האדם.

במוזיאון M+ בהונג קונג, שהושלם בשנת 2021, יצר המשרד משכן רחב־היקף לאמנות חזותית, עיצוב, אדריכלות ותרבות המסך. צורתו דמוית האות T משלבת אולמות תצוגה עם מגדל של חללי עבודה ומחקר, וחזית המדיה שלו מאפשרת למוסד לפנות אל העיר. זהו ביטוי לתפיסת המוזיאון לא כמכל סגור לאוספים, אלא כשחקן פעיל במרחב הציבורי.

משכנה החדש של הספרייה הלאומית של ישראל

הקשר הישיר והמשמעותי ביותר של הרצוג ודה מרון למורשת היהודית והישראלית הוא תכנון בניינה החדש של הספרייה הלאומית של ישראל בירושלים. אבן הפינה הונחה בשנת 2016, והבניין נחנך באוקטובר 2023. הספרייה מופקדת על אוצרות הזיכרון הכתוב והמתועד של העם היהודי ושל מדינת ישראל: ספרים וכתבי יד, ארכיונים אישיים, מפות, עיתונים, הקלטות, תצלומים ואוספים בשפות ובמסורות רבות.

תכנון בית למוסד כזה הוא יותר ממשימה טכנית של אחסון ספרים. עליו להגן על אוספים לדורות, לאפשר מחקר מקצועי ולפתוח את נכסי התרבות לציבור. הבניין החדש העניק לספרייה נוכחות עצמאית ובולטת בירושלים וחיבר בין תפקידה כמרכז מחקר לבין ייעודה כמקום מפגש, לימוד ותרבות.

השפעת הפרויקט נוגעת לקהלים רבים: חוקרי יהדות וישראל, תלמידים, סופרים, אמנים, אנשי חינוך, משפחות ומבקרים מן הארץ ומחו״ל. באמצעות המשכן החדש קיבל אחד המוסדות החשובים לשימור התרבות היהודית תשתית שנועדה לשרת את הציבור לאורך זמן. זהו מקרה שבו אדריכלות בינלאומית מתקדמת מסייעת למסורת של איסוף, לימוד והעברת ידע בין דורות.

הוראה, מחקר ושימור הארכיון האדריכלי

תרומתם של הרצוג ודה מרון אינה מוגבלת למבנים שהקימו. בשנים 1999–2018 כיהנו שניהם כפרופסורים ב־ETH ציריך, המוסד שבו למדו. הם היו ממייסדי ETH Studio Basel, מכון שעסק במחקר העיר העכשווית ובחן כיצד כוחות חברתיים, כלכליים וגאוגרפיים מעצבים אזורים מטרופוליניים. הם גם לימדו כפרופסורים אורחים בבית הספר לעיצוב של אוניברסיטת הרווארד ותרמו לשיח האדריכלי באמצעות הרצאות, תערוכות וספרים.

בשנת 2015 נוסדה בבזל קרן Jacques Herzog und Pierre de Meuron Kabinett, המשמרת רישומים, סקיצות, דגמים וחומרי תיעוד הנוגעים לעבודתם, לצד אוספי אמנות וצילום. בין נכסיה מצוי אוסף רות ופטר הרצוג לתצלומים היסטוריים, הכולל חומרים מראשית המאה ה־19. מתן גישה לחוקרים הופך את תהליך התכנון עצמו — ולא רק את הבניין המוגמר — למקור ללימוד עתידי.

הכרה בינלאומית והשפעה מקצועית

בשנת 1999 הוענק לז'אק הרצוג ולפייר דה מרון פרס רולף שוק לאמנות חזותית, ובשנת 2001 הם זכו בפרס פריצקר, מן ההוקרות החשובות בעולם האדריכלות. ועדת הפרס הדגישה את דמיונם ואת הווירטואוזיות שבהם טיפלו במעטפת הבניין, וכן את יכולתם לזקק את המודרניזם תוך חיפוש מתמשך אחר שימושים חדשים בחומרים ובמשטחים.

בשנת 2007 קיבלו השניים את מדליית הזהב המלכותית של המכון המלכותי לאדריכלים בריטיים ואת פרס פרמיום אימפריאלה של אגודת האמנות היפנית. אולם השפעתם נמדדת לא רק בפרסים. עבודותיהם לימדו דורות של אדריכלים שמעטפת יכולה להיות בעת ובעונה אחת מבנה, אקלים, דימוי וחוויה; שמבנה תעשייתי ישן יכול להפוך למוסד תרבות חי; ושפרויקט ציבורי גדול יכול להיות נועז בלי להתנתק מתולדות האתר ומתושביו.

מדוע הרצוג ודה מרון ראויים לציון כערך חשוב במורשת

הרצוג ודה מרון ראויים להיכלל בארכיון מורשת (Moreshet) משום שעבודתם ממחישה כיצד אדריכלות יכולה לשמר זיכרון, לפתוח מוסדות לציבור ולתת צורה פיזית לתרבות. הטייט מודרן החזיר תחנת כוח נטושה לחיי העיר; האלבפילהרמוני חיבר בין מורשת נמלית לתרבות מוזיקלית; ומרכזי הבריאות שתכננו הראו כיצד אור, טבע וחומר יכולים לתמוך באדם ברגעים של פגיעוּת.

עבור המורשת היהודית והישראלית, משכנה החדש של הספרייה הלאומית בירושלים הוא תרומה מיוחדת ומתמשכת. הוא משרת מוסד האוסף ושומר את היצירה, התיעוד והזיכרון של קהילות יהודיות ושל מדינת ישראל ומנגיש אותם לחוקרים ולציבור. הצגת הרצוג ודה מרון ב־Moreshet.com מכירה אפוא לא רק במעמדם באדריכלות העולמית, אלא גם בחלקם ביצירת בית בן־זמננו לאחד מאוצרות הרוח המרכזיים של העם היהודי.