ארנון מילצ'ן

ארנון מילצ'ן הוא איש עסקים ומפיק קולנוע ישראלי, מייסד ריג'נסי אנטרפרייזס וניו ריג'נסי, ומי שהיה מעורב בהפקתם של יותר מ־130 סרטים באורך מלא. מסלולו יוצא הדופן החל בעסק משפחתי לחומרי הדברה ודשנים, עבר בפעילות רכש חשאית למען מדינת ישראל והגיע לצמרת הוליווד. שם סייע להוציא לפועל יצירות של במאים מרכזיים ובהן מלך הקומדיה, היו זמנים באמריקה, ברזיל, אישה יפה, סודות אל איי, מועדון קרב, 12 שנים של עבדות והאיש שנולד מחדש.

חשיבותו אינה נובעת רק ממספר הסרטים או מהצלחתם המסחרית. מילצ'ן בנה תשתית הפקה עצמאית שאפשרה ליוצרים בעלי סגנונות שונים לעבוד בקנה מידה בינלאומי, שילב בין הון פרטי לשותפויות עם אולפנים גדולים, ויצר נוכחות ישראלית חריגה באחד המרכזים המשפיעים ביותר של התרבות הפופולרית. לצד זאת, פעילותו המוקדמת עבור הלשכה לקשרי מדע הייתה חלק מן המאמץ הישראלי להשיג טכנולוגיה וציוד אסטרטגיים בתקופה שבה המדינה הצעירה התמודדה עם מגבלות ביטחוניות ומדיניות כבדות.

שורשים ברחובות וכניסה מוקדמת לעולם העסקים

מילצ'ן נולד ברחובות ב־6 בדצמבר 1944, בתקופת המנדט הבריטי, למשפחה יהודית ותיקה בארץ. מצד אמו, שושנה לבית גבריאלי, הוא בן לדור השמיני בארץ למשפחה ששורשיה בעליית תלמידי הגר"א בראשית המאה ה־19. משפחת אביו השתלבה בחקלאות, במסחר ובשיווק תוצרת ומוצרים בארץ ישראל. סבו, חיים אליעזר מילצ'ן, נטע כרם ופרדס ברחובות, היה ממקימי אגודת הכורמים ופיתח בהמשך עסקי מסחר ושיווק.

אביו, דב מילצ'ן, ניהל את חברת האחים מילצ'ן, שפעלה בשיווק חומרי הדברה ודשנים לחקלאות. ארנון גדל בתל אביב, למד בבית הספר דובנוב ולאחר מכן בפנימייה באנגליה. הוא למד בבית הספר לכלכלה של לונדון, ורכש בגיל צעיר היכרות עם כמה שפות וסביבות עסקיות.

כאשר אביו נפטר במפתיע, מילצ'ן היה בן 21 בלבד. הוא קיבל לידיו את החברה המשפחתית והרחיב את פעילותה מעבר לשוק הדשנים: החברה ייבאה לישראל מוצרים של תאגידים בינלאומיים, שיווקה חומרי הדברה ישראליים מחוץ למדינה ופעלה בכימיקלים ובתרופות באירופה ובמזרח התיכון. בהמשך נכנס גם לתיווך ולייצוג בעסקאות ביטחוניות. הניסיון שצבר ביצירת קשרים, במימון עסקאות ובהתנהלות בין מדינות נעשה לימים מרכיב מרכזי גם בקריירה הקולנועית שלו.

פעילות למען הלשכה לקשרי מדע

במשך שנים הייתה פעילותו הביטחונית של מילצ'ן מוכרת בעיקר באמצעות פרסומים עיתונאיים וספרים. בשנת 2013, בריאיון לתוכנית עובדה, הוא אישר בפומבי כי פעל עבור הלשכה לקשרי מדע, הלק"ם — גוף מודיעיני חשאי שעסק בהשגת ידע מדעי, טכנולוגיה וציוד לתוכניות אסטרטגיות של ישראל. לפי ספריהם של מאיר דורון וג'וזף גלמן ושל יוסי מלמן ודן רביב, שמעון פרס גייס אותו לפעילות, והוא סייע ברכש ובמימון רכיבים שנועדו, בין היתר, לתוכנית הגרעין הישראלית.

מילצ'ן פעל במרחב שבו קשרים עסקיים בינלאומיים שימשו גם לצורכי המדינה. קשריו עם חברות, אנשי ממשל ומתווכים אפשרו לו להשתתף במאמצי רכש שלא התנהלו בערוצים דיפלומטיים רגילים. פרס תיאר לימים את יכולתו של מילצ'ן ליצור קשרים ברמות הבכירות ביותר כנכס אסטרטגי, דיפלומטי וטכנולוגי לישראל.

לתיאור תרומתו זו נדרש גם ההקשר המלא: מילצ'ן אישר כי במסגרת קשריה של ישראל עם דרום אפריקה היה מעורב בפעילות שסייעה למשטר האפרטהייד, בתמורה לשיתוף פעולה באספקת אורניום. פעילות הרכש החשאית נחשפה גם בעקבות חקירה אמריקאית בעניין משלוח מתגים אלקטרוניים מסוג קרייטרון דרך חברה שהייתה קשורה אליו. מילצ'ן נחקר, אך לא הוגש נגדו כתב אישום. עובדות אלה ממקמות את פעילותו בתוך העולם המורכב של רכש ביטחוני חשאי בתקופת המלחמה הקרה, ואינן גורעות מן הצורך לתאר במדויק הן את תרומתה ליכולותיה האסטרטגיות של ישראל והן את האמצעים והשותפויות שבהם הייתה כרוכה.

מן הקולנוע הישראלי אל הוליווד

דיזנגוף 99 ומצדה

מילצ'ן נכנס לעולם הקולנוע במחצית השנייה של שנות ה־70, לאחר שעבר להתגורר בפריז. הוא החל בהפקת פרסומות וסרטים בצרפת ובאנגליה, וב־1979 הפיק בישראל את דיזנגוף 99 של אבי נשר. הסרט, שתיאר את חיי הצעירים בתל אביב, נעשה לאחד הסרטים המזוהים עם הקולנוע הישראלי העירוני של התקופה. השתתפותו בהפקה העניקה למילצ'ן נקודת מוצא ישראלית מובהקת גם כאשר הקריירה שלו נעשתה בינלאומית.

בשנים 1979–1981 השתתף גם בהפקת המיני־סדרה האמריקאית מצדה, שצולמה בישראל עבור רשת ABC. ההפקה רחבת ההיקף הביאה סיפור מרכזי בזיכרון היהודי והישראלי לקהל טלוויזיה בינלאומי, תוך שימוש באתרי הארץ ובצוותי הפקה שפעלו בישראל. בכך היה מילצ'ן שותף מוקדם לחיבור בין נוף, היסטוריה ויכולת הפקה ישראליים לבין שוק הבידור האמריקאי.

הימורים אמנותיים שהפכו לקלאסיקה

בתחילת שנות ה־80 החל מילצ'ן לפעול באופן שיטתי בהוליווד. כמה מהפקותיו הראשונות לא היו הצלחות קופתיות בזמן יציאתן, אך זכו עם השנים למעמד מרכזי בתולדות הקולנוע: מלך הקומדיה של מרטין סקורסזה, היו זמנים באמריקה של סרג'ו לאונה וברזיל של טרי גיליאם. שלושת הסרטים המחישו נכונות לתמוך בבמאים בעלי חזון מובחן גם כאשר היצירה הייתה מורכבת, יקרה או לא מותאמת לנוסחה מסחרית בטוחה.

העבודה על סרטים אלה חיברה את מילצ'ן ליוצרים ולשחקנים מרכזיים, ובהם רוברט דה נירו, סקורסזה, לאונה, גיליאם, אוליבר סטון וסידני פולאק. יכולתו לגייס מימון, לחבר בין אולפנים ושותפים ולהגן על הפקה ארוכת טווח הפכה אותו בהדרגה ממממן חיצוני לבונה של מוסד קולנועי עצמאי.

אישה יפה והקמת ניו ריג'נסי

נקודת המפנה המסחרית הגדולה הייתה אישה יפה משנת 1990. מילצ'ן היה קשור בחוזה עם ריצ'רד גיר וחיפש פרויקט מתאים לאחר שסרט קודם בכיכובו לא הצליח. ההפקה, שנבנתה בתקציב מתון יחסית ונרכשה להפצה בידי דיסני, נהפכה ללהיט עולמי והזניקה את מעמדו של מילצ'ן בתעשייה.

בשנת 1991 ייסד את ניו ריג'נסי פרודקשנס במסגרת ריג'נסי אנטרפרייזס. במקום להסתפק בהשקעה בסרט בודד, הוא בנה מערך שהתבסס על מימון של חבילות סרטים, שותפויות הפצה ארוכות טווח וקשרים עם אולפנים גדולים. ריג'נסי עבדה תחילה בהיקף נרחב עם וורנר ברדרס ובהמשך עם פוקס, והפיקה סרטים במגוון רחב במיוחד — דרמות משפטיות, קולנוע היסטורי, מותחנים, קומדיות, סרטי פעולה ויצירות של קולנוענים עצמאיים.

סרטים שהשפיעו על התרבות הפופולרית

קטלוג הסרטים של מילצ'ן ושל ריג'נסי משקף שילוב בלתי רגיל בין קולנוע מסחרי רחב־קהל לבין יצירות שאפתניות מבחינה אמנותית. בין ההפקות הבולטות נמצאים JFK, מצור ימי, הלקוח, רוצחים מלידה, היט, עת להרוג, סודות אל איי, מועדון קרב, מר וגברת סמית', נעלמת, האיש שנולד מחדש, אלמנות, רפסודיה בוהמית, נשים קטנות, המגדלור ובליץ.

על סודות אל איי ועל האיש שנולד מחדש היה מילצ'ן מועמד אישית לפרס האוסקר לסרט הטוב ביותר כמפיק. שתי הפקות נוספות המזוהות עם ריג'נסי, 12 שנים של עבדות ובירדמן, זכו בפרס האוסקר לסרט הטוב ביותר בשנים עוקבות. אף שמבנה הקרדיטים של האקדמיה לא כלל את מילצ'ן ברשימת המועמדים האישית של שני הסרטים הללו, השתתפות ריג'נסי בהפקתם מדגימה את חלקו בבניית מסגרת המסוגלת לתמוך בסרטים תובעניים ולהביאם לקהל עולמי.

המשמעות של הישגים אלה רחבה מפרסים. 12 שנים של עבדות הפך עדות קולנועית מרכזית לזיכרון העבדות בארצות הברית; סודות אל איי חידש את מסורת הפילם נואר; מועדון קרב השפיע על השיח התרבותי של דור שלם; ונשים קטנות הציג מחדש יצירה ספרותית קלאסית לקהל עכשווי. תרומתו של מפיק היא יצירת התנאים שבהם חזון כזה יכול להתממש — מימון, ליהוק, שותפי הפצה, זמן והגנה מוסדית — ובתחום זה ניכרת השפעתו המתמשכת של מילצ'ן.

יזמות מעבר למסך

במקביל לקולנוע המשיך מילצ'ן לפעול בעסקים מגוונים. בשנות ה־90 רכש נתח משמעותי מיצרנית בגדי הספורט הגרמנית פומה, הגדיל את החזקותיו ומכר אותן כעבור כמה שנים ברווח ניכר. הוא השקיע גם ביבוא רכב, בטכנולוגיות אודיו ווידאו ובמיזמי אנרגיה. בעכו היה שותף בהקמת מפעל מילפול לייצור גלופות לתעשיית הדפוס, יוזמה שנועדה לייצר פעילות תעשייתית ותעסוקה בעיר שסבלה מאבטלה גבוהה.

מילצ'ן פעל גם בשוק התקשורת הישראלי. בשנת 2005 רכש באמצעות ניו ריג'נסי כרבע ממניות ערוץ 10, וב־2015 מכר את רוב החזקתו. פעילות זו הוסיפה הון וניסיון בינלאומי לערוץ מסחרי ישראלי בתקופה של תחרות קשה וחוסר יציבות בענף. ב־2012 דווח על שיתוף פעולה בין ניו ריג'נסי לסוכנות ADD לפיתוח רעיונות של יוצרים ישראלים ולהצגתם בשוק האמריקאי. אף שלא כל תוכנית כזאת מבשילה לכדי הפקה, עצם יצירתו של מסלול המחבר בין כישרון מקומי למימון ולהפצה בינלאומיים שיקפה את תפקידו כמתווך בין שתי תעשיות.

קשרים עם ישראל, אמנות וחיים אישיים

למרות הקריירה הבינלאומית, מילצ'ן שמר לאורך השנים על קשרים עמוקים עם ישראל. הוא ארגן מפגני הזדהות ותמיכה במדינה בהשתתפות אנשי קולנוע ובידור מהוליווד, אירח ידוענים בישראל וסייע ביצירת היכרות ישירה בינם לבין החברה והתרבות הישראליות. הוא היה ידידו של שמעון פרס וקיים קשרים עם מנהיגים ישראלים נוספים. בשנים 2009 ו־2016 ניסה לתווך במגעים להקמת ממשלות אחדות, אך המהלכים לא הבשילו.

בדצמבר 2016 נחקר מילצ'ן בעניין יחסיו עם ראש הממשלה בנימין נתניהו. המשטרה המליצה ב־2018 להעמידו לדין בפרשת המתנות שנודעה כתיק 1000, אולם היועץ המשפטי לממשלה החליט שלא להגיש נגדו כתב אישום. בשנת 2023 מסר מילצ'ן עדות במשפט נתניהו באמצעות קישור וידאו מבית משפט בברייטון. הכללת העובדות הללו נחוצה לדיוק הביוגרפי, אך הן אינן מגדירות את היקף הקריירה העסקית, הקולנועית והציבורית שבנה במשך עשרות שנים.

מילצ'ן הוא גם אספן אמנות ותיק. בשנת 2015 העריכה CNBC את אוספו בכ־600 מיליון דולר ודירגה אותו בין אספני האמנות הבולטים בהוליווד. בשנת 1979 נגנבו מביתו יצירות של אמנים ובהם פבלו פיקאסו, מאנה כץ, רנה מגריט, נחום גוטמן ונפתלי בזם, באחת מגנבות האמנות הגדולות שנודעו בישראל.

מנישואיו הראשונים לבריג'יט ז'אנמר נולדו לו שלושה ילדים, ובהם הצלמת אלינור מילצ'ן והמפיקָה אלכסנדרה מילצ'ן. בהמשך נישא לטניסאית הדרום אפריקאית לשעבר אמנדה קוצר, שהגיעה בשיאה למקום השלישי בדירוג העולמי, ולהם שני ילדים. בשנים האחרונות המתועדות במקורות שסופקו התגורר מילצ'ן במחוז סאסקס שבאנגליה.

מדוע ארנון מילצ'ן ראוי לציון כערך חשוב במורשת

ארנון מילצ'ן ראוי להיכלל בארכיון מורשת (Moreshet) משום שסיפורו משלב כמה פרקים משמעותיים בהתפתחותה של ישראל: שורשים משפחתיים בארץ עוד מן המאה ה־19, בניית חברה עסקית מתוך ענף חקלאי מקומי, פעילות רכש אסטרטגית בשירות המדינה הצעירה, והקמת כוח הפקה ישראלי בעל השפעה ממשית בלב תעשיית הקולנוע העולמית.

תרומתו למורשת הישראלית ניכרת במעשים קונקרטיים. הוא הפיק את דיזנגוף 99, היה שותף להבאת סיפור מצדה למסך האמריקאי, יצר מסגרות לקידום רעיונות של יוצרים ישראלים והשתמש במעמדו כדי לחבר אנשי תרבות בינלאומיים לישראל. בעולם הרחב סייע בהפקת סרטים שהגיעו למאות מיליוני צופים, זכו להכרה הגבוהה ביותר בתעשייה והשפיעו על האופן שבו קולנוע עוסק בהיסטוריה, כוח, זהות, צדק וזיכרון.

הפרופיל ב־Moreshet.com אינו נשען על הונו של מילצ'ן בלבד, אלא על היכולת הנדירה להפוך קשרים, הון ויוזמה למוסדות וליצירות שנותרו בתרבות. תיעוד הקריירה שלו במורשת (Moreshet) מציג דוגמה מורכבת ורבת־השפעה לאופן שבו ישראלי אחד פעל בזירות עסקיות, ביטחוניות ותרבותיות בינלאומיות — והשאיר חותם שניתן לזהות הן בתולדות מדינת ישראל והן בתולדות הקולנוע המודרני.