פיטר ארתור דיאמונד

פיטר ארתור דיאמונד הוא כלכלן יהודי־אמריקאי, פרופסור במכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס (MIT) וזוכה פרס נובל לכלכלה לשנת 2010. עבודתו חיברה בין תיאוריה כלכלית מופשטת לבין שאלות הנוגעות לחיי היום־יום: כיצד עובדים ומעסיקים מוצאים זה את זה, מדוע נוצר אבטלה גם כאשר קיימים מקומות עבודה, כיצד ראוי לעצב מערכות ביטחון סוציאלי, וכיצד ממשלות יכולות לממן שירותים ציבוריים בלי לפגוע שלא לצורך ביעילות המשק.

הישגו המרכזי של דיאמונד הוא הפיכת תהליכי חיפוש, התאמה והמתנה — שנראו בעבר כפרטים שוליים של הפעילות הכלכלית — לחלק מרכזי מניתוח שוק העבודה. מחקריו תרמו להבנה טובה יותר של אבטלה, שכר, גיוס עובדים ומדיניות פנסיה וביטוח לאומי, והשפיעו על כלכלנים וקובעי מדיניות בארצות הברית ובעולם.

שורשים יהודיים והשכלה מתמטית

דיאמונד נולד ב-29 באפריל 1940 בניו יורק למשפחה יהודית שמוצאה במהגרים ממזרח אירופה. הוריה של אמו היגרו מפולין לארצות הברית עם ששת ילדיהם; הוריו של אביו הגיעו מרוסיה ומרומניה ונפגשו בניו יורק. הוריו של דיאמונד, שניהם ילידי ניו יורק, גדלו בעיר ונישאו בשנת 1929. אביו למד משפטים בערבים בבית הספר למשפטים של ברוקלין, בעודו עובד ביום כמוכר נעליים, ואמו עבדה כמנהלת חשבונות. סיפור משפחתי זה משקף את מסלול ההתבססות של משפחות יהודיות רבות בארצות הברית ואת הערך שהעניקו להשכלה, לעבודה ולהתקדמות באמצעות ידע.

דיאמונד למד מתמטיקה באוניברסיטת ייל וסיים בשנת 1960 תואר ראשון בהצטיינות יתרה. בשנת 1963 קיבל דוקטורט ב-MIT. ההכשרה המתמטית שלו העניקה בסיס מדויק לעבודתו בכלכלה, אך תרומתו לא הסתכמה בבניית מודלים: הוא השתמש בכלים פורמליים כדי להתמודד עם בעיות ממשיות של מדיניות ציבורית ורווחה חברתית.

קריירה אקדמית ומנהיגות מקצועית

בשנים 1963–1965 לימד באוניברסיטת קליפורניה בברקלי, וב-1966 הצטרף לסגל MIT. הוא מונה לפרופסור מן המניין בשנת 1970, עמד בראש המחלקה לכלכלה בשנים 1985–1986, וב-1997 קיבל את הדרגה האקדמית הגבוהה ביותר במוסד — Institute Professor, פרופסור המוסד. בשנת 1969 שהה בשנת שבתון באוניברסיטה העברית בירושלים, חוליה המחברת בין עבודתו באקדמיה האמריקאית לבין המרחב האינטלקטואלי הישראלי.

דיאמונד מילא גם תפקידים מרכזיים בקהילה המקצועית. הוא נבחר לעמית החברה האקונומטרית בשנת 1968 ובהמשך עמד בראשה, ובשנת 2003 כיהן כנשיא האגודה האמריקאית לכלכלה. הוא חבר באקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים מאז 1978 ובאקדמיה הלאומית למדעים של ארצות הברית מאז 1984. בשנת 1994 קיבל את פרס נמרס לכלכלה, ובשנת 2008 הוענק לו פרס רוברט מ. בול על הישגים יוצאי דופן בתחום הביטוח הסוציאלי. דיאמונד היה גם חבר מייסד של האקדמיה הלאומית לביטוח סוציאלי בארצות הברית.

כלכלה של זמן, הון ומיסוי

אחד ממאמריו המכוננים, שפורסם בשנת 1965, הרחיב את מודל רמזי–קאס–קופמנס: במקום להניח קיומו של אדם מייצג שחי לנצח, המודל מתאר חברה שבה אנשים נולדים ומתים לאורך זמן. בכך התאפשר ניתוח מדויק יותר של הקשר בין דורות, חיסכון, צבירת הון וחוב ממשלתי. המודל, הידוע במידה רבה כמודל הדורות החופפים של דיאמונד, נעשה כלי חשוב בחקר פנסיות, חוב ציבורי ומדיניות המשפיעה על צעירים ועל מבוגרים באופן שונה.

דיאמונד תרם גם לתורת המיסוי ולניתוח הקשר בין ייצור, צריכה והכנסות המדינה. התוצאה הידועה כמשפט יעילות הייצור של דיאמונד–מירליס הראתה, בתנאים מוגדרים, מדוע מערכת מס אופטימלית צריכה להימנע ממיסוי של תשומות ביניים ומיבוא. גם כאשר תנאי המודל אינם מתקיימים במלואם, התוצאה משמשת אמת מידה לדיון במדיניות מס ובאופן שבו ממשלות מממנות את פעילותן.

במחקריו עסק גם בשווקים פיננסיים, בחלוקת סיכונים ובמיסוי אופטימלי. משוואות דיאמונד, הקרויות על שמו, משמשות בניתוחים של מחירי תשומות ושל החלטות כלכליות לאורך זמן. מכלול זה מציב אותו כאחד הכלכלנים שעיצבו את המקרו־כלכלה ואת כלכלת המגזר הציבורי במחצית השנייה של המאה העשרים.

שוק העבודה והבנת האבטלה

תרומתו המזוהה ביותר עם פרס נובל נוגעת ל"חיכוכי חיפוש" בשוק העבודה. במאמר מ-1982 היה דיאמונד בין הראשונים שבנו במפורש מודל של תהליך החיפוש הכרוך במסחר ובהעסקת עובדים. במציאות, עובד אינו מוצא מיד את המשרה המתאימה לו, ומעסיק אינו מאייש מיד כל משרה פנויה. חיפוש מידע, מיקוח, התאמת כישורים וזמן המתנה יוצרים פערים בין משרות לעובדים — ולכן יכולה להיווצר אבטלה גם כאשר יש משרות פנויות.

הגישה הזו שינתה את האופן שבו כלכלנים מנתחים שוקי עבודה. היא מאפשרת לבחון לא רק את מספר העובדים והמשרות, אלא גם את האיכות והמהירות של ההתאמה ביניהם: מדוע עובדים נשארים ללא עבודה, כיצד שכר נקבע בתהליך הגיוס, ומה יכולה מדיניות ציבורית לעשות כדי לשפר את המעבר בין עבודות. בשנת 2010 קיבל דיאמונד את פרס נובל לזיכרון לכלכלה יחד עם דייל ט. מורטנסן וכריסטופר א. פיסרידס, "על ניתוח שווקים עם חיכוכי חיפוש". הפרס הכיר במסגרת מחקרית שהשפיעה על העבודה האקדמית ועל הדיון המעשי באבטלה ובתעסוקה.

ביטחון סוציאלי ומדיניות ציבורית

חלק גדול מקריירתו הוקדש לניתוח הביטוח הלאומי האמריקאי ולתוכניות רווחה בארצות הברית ובמדינות אחרות, ובהן סין. דיאמונד בחן כיצד מערכות כאלה יכולות להגן על אנשים בגיל מבוגר ובתקופות של חולשה כלכלית, תוך שמירה על יציבותן לאורך זמן. הוא עסק בהתאמות הדרגתיות של שיעורי ההפרשות, בשימוש בלוחות אקטואריים כדי להביא בחשבון את העלייה בתוחלת החיים, ובהרחבת חלק ההכנסות שעליו מוטל מס.

יחד עם פיטר ר' אורסג כתב את הספר Saving Social Security: A Balanced Approach, שראה אור בהוצאת Brookings Institution Press. הספר הציג גישה המבקשת לשלב אחריות תקציבית עם שמירה על מטרתה החברתית של מערכת הביטחון הסוציאלי. בכך תרם דיאמונד להפיכת שאלות פנסיה וביטוח לאומי מנושא טכני של מומחים לדיון ציבורי המבוסס על ניתוח כלכלי שיטתי.

עבודתו הציבורית כללה גם ייעוץ למועצה המייעצת לביטחון סוציאלי בסוף שנות השמונים ובשנות התשעים. בשנת 2010 מינה אותו הנשיא ברק אובמה כמועמד לחבר בחבר הנאמנים של הבנק הפדרלי. אף שהמינוי לא הושלם, עצם הבחירה בו שיקפה את מעמדו כאחד המומחים הבולטים בארצות הברית בנושאי עבודה, פנסיה ומדיניות ציבורית.

מורה, חוקר ומעצב דור של כלכלנים

השפעתו של דיאמונד ניכרת לא רק במאמריו ובספריו אלא גם בתלמידיו. הוא הנחה חוקרים שהמשיכו לתרום תרומות מרכזיות לכלכלה, ובהם אנדריי שלייפר ועמנואל סאז, ששניהם זכו במדליית ג'ון בייטס קלארק לכלכלן האמריקאי המצטיין מתחת לגיל ארבעים. תלמיד נוסף שלו היה בן ברננקי, לימים חתן פרס נובל ויושב ראש הבנק הפדרלי.

השילוב בין הקפדה מתמטית, עניין עמוק במוסדות חברתיים ונכונות להתמודד עם שאלות מדיניות קשות הפך את דיאמונד למורה דרך עבור דורות של חוקרים. הוא הראה שכלכלה יכולה להיות גם מדע אנליטי וגם כלי להבנת מוסדות שמשפיעים ישירות על ביטחונם של עובדים, משפחות ואזרחים מבוגרים.

מדוע פיטר ארתור דיאמונד ראוי לציון כערך חשוב במורשת

פיטר דיאמונד ראוי להיכלל במורשת (Moreshet) משום שהישגיו מחברים בין מצוינות אקדמית יהודית־אמריקאית לבין תרומה מעשית לחברה. מחקריו על חיפוש והתאמה בשוק העבודה שינו את ההבנה של אבטלה ותעסוקה; עבודתו על ביטוח לאומי ופנסיה סייעה לעצב דיון אחראי במערכות המגינות על אנשים לאורך חייהם; ומחקריו על חוב, הון ומיסוי העמיקו את היכולת לבחון מדיניות ציבורית בתנאים של משאבים מוגבלים.

המורשת שלו ניכרת גם במוסדות שבהם פעל, בתלמידים שהכשיר ובשיח הציבורי שהעשיר. עבור Moreshet.com, דיאמונד מייצג סיפור של משפחה יהודית שהשתרשה בארצות הברית, של השכלה שהפכה לכלי לשירות הציבור, ושל מחקר שהשפעתו חורגת מגבולות האוניברסיטה ונוגעת לעבודה, להזדקנות, לביטחון כלכלי ולחיים הוגנים יותר.