ספי ריבלין

יוסף (ספי) ריבלין (7 בנובמבר 1947 – 3 בדצמבר 2013) היה שחקן, קומיקאי, מנחה ואיש ציבור ישראלי. במשך ארבעה עשורים הופיע בתיאטרון, בטלוויזיה, בקולנוע ובמופעי בידור, והיה לאחת הדמויות המזוהות ביותר עם התרבות הפופולרית הישראלית. דמויות כמו פיסטוק, איצ'ה ושלל הטיפוסים שגילם בתוכניות סאטירה, ילדים ובידור העניקו לו מקום מיוחד בחיי היומיום של ישראלים רבים.

מן הבמה אל לב הקהל

ריבלין נולד בתל אביב וגדל בנחלת יהודה, מושב עובדים שהפך בשנת 1988 לשכונה בראשון לציון. אביו, ליפא ריבלין, היה מפקד האצ"ל בראשון לציון, ומשפחתו הייתה קשורה במשך דורות להתיישבות ולחיים הציבוריים בארץ. בילדותו שיחק בקבוצות הכדורגל של הפועל ראשון לציון, בילדים, בנוער ובבוגרים, והקשר לספורט נשאר חלק מזהותו גם לאחר שפנה לבמה.

לאחר לימודיו בבית הספר למשחק בית צבי היה ריבלין בין השחקנים הראשונים של תיאטרון החאן, עם הקמתו מחדש בראשית 1973. הופעת הבכורה שלו הייתה ב"משרתם של שני אדונים", בבימוי מייקל אלפרדס, ועל תפקידו בה היה מועמד לפרס כינור דוד. בהמשך הופיע ב"ערוגות החשק" של תיאטרון בימות, ובשנת 1976 שיחק לצד אברהם מור במחזמר "מסעות בנימין השלישי". אף שהמחזמר לא הצליח מסחרית, השירים שכתבה נעמי שמר עבורו, בהם "שלג על עירי", "שירת העשבים" ו"סימן שעוד לא הגענו", זכו לתפוצה רחבה.

ריבלין המשיך להופיע בתיאטרון לאורך כל הקריירה, בעיקר בקומדיות, אך גם בתפקידים שדרשו נוכחות דרמטית ובימתית. הוא השתתף בין השאר ב"כלוב העליזים" לצד ישראל פוליאקוב, ובשנת 2010 חזר לבמה בהבימה בהצגה "גיבורים", לצד יוסי פולק ואהרון אלמוג. במקביל העלה מופעי בידור מצליחים, ובהם "אגדות האחים גרימברג", "אשתי ברירת קנס" ו"זיכרונות מפפריקה". הוא גם הנחה את הפסטיגל בשנים 1989 ו-1993 והשתתף במחזמרים, בהם "שלגייה".

פיסטוק, איצ'ה והדמויות שנכנסו לבית הישראלי

הפריצה הגדולה של ריבלין הייתה בטלוויזיה. מוטי קירשנבאום צירף אותו ל"ניקוי ראש" בעקבות המלצתו של טוביה צפיר, וריבלין השתלב בתוכנית הסאטירה כשחקן בעל יכולת חיקוי, אלתור ותזמון יוצאת דופן. בין השנים 1975 ו-1981 גילם בתוכנית הילדים "רגע עם דודלי" את פיסטוק, דמות פרועה, מצחיקה ובלתי נשכחת. לאחר סיום התוכנית המשיך לגלם את הדמות ב"בבית של פיסטוק", והפך אותה לאחת הדמויות האהובות בתולדות הטלוויזיה החינוכית.

ב"זהו זה!" יצר ריבלין סדרה של פינות ודמויות, לעיתים לצד שולה חן, תיקי דיין ואמנים נוספים. בין הדמויות שנחרתו בזיכרון היו הבלש "נח רב-מוח", הדמות הכפולה בתוכנית "מוקש", והשכנים המתווכחים בפינה הלשונית. הוא הנחה גם את השעשועון לילדים "שניים בראש אחד" לצד חנוך רוזן, והופיע בתוכניות כמו "סולו", "הופה היי", "מוצ"ש" ו"ציפי בלי הפסקה".

בשנות השמונים והתשעים הרחיב ריבלין את פעילותו גם לסדרות ולתוכניות בידור. הוא שיחק במיני-סדרה הקומית "התזמורת", שזכתה בפרס ורד הזהב בתחרות במונטרה שבשווייץ, וגילם דמויות שונות ב"הופה היי". עם עליית ערוץ 2 כיכב ב"איצ'ה", הגרסה הישראלית ל"הכול נשאר במשפחה", ובסדרה "ספי", שנשענה על העיקרון הקומי של "מיסטר בין". שתי הסדרות הביאו את סגנונו לקהל רחב במיוחד והפכו אותו לאחד הכוכבים המזוהים של ראשית עידן הטלוויזיה המסחרית.

הקשר שלו לקהל לא הסתכם בקומדיה. ריבלין השתתף בתוכניות שעסקו בכדורגל אנגלי, בהן "מסע הקסם המסתורי" ו"אימפריית הדשא", היה חבר בפאנל "הדקה ה-91", והופיע ב"אופסייד" בחיקויי דמויות מעולם הכדורגל. הוא הנחה את תוכנית האירוח "בא רגוע", הופיע ב"הרצועה", ב"אלביס" וב"גינת הפלאים של רינת", שם גילם את סבא ספי.

קולנוע, סאטירה וחיים ציבוריים

בקולנוע הופיע ריבלין בסרטים ישראליים ובהם "רק היום", "סרט וארוחת בוקר", "השועל בלול התרנגולות", "חסמבה ושודדי הסוסים", "השיגעון הגדול", "אחד באפריל" ו"הסודות" של אבי נשר. תפקידיו בקולנוע השלימו קריירה שבה עבר בקלות בין במה, מסך, תוכניות ילדים, סאטירה ובידור עממי.

ריבלין השתתף גם בתשדירי הבחירות של הליכוד בשנים 1977, 1981 ו-1984, ובחלק מהמערכונים אף היה שותף לכתיבה. בשנת 1998 התמודד למועצת עיריית ראשון לציון, נכנס למועצה בשנת 2003, ובשנת 2008 נבחר שוב במסגרת סיעת פז. הוא החזיק בתיק קשרי הקהילה, ולאחר מכן מונה ליועץ העירייה לתרבות ולממונה על חגיגות 130 שנה לראשון לציון. בשנת 2013 הוענק לו תואר יקיר העיר.

ההתמודדות עם המחלה והפרידה

בשנת 1993 החל ריבלין לסבול מבעיות במיתרי הקול והתרחק מבימת התיאטרון למשך שבע שנים. בשנת 2006 אובחן כחולה בסרטן הגרון. הוא בחר לנסות טיפול מורכב שנועד לשמר את מיתרי הקול, עבר סדרת ניתוחים בבוסטון וטיפולים ממושכים, ושיתף את הציבור בהתמודדותו בתוכניות "עובדה" ו"לגעת ברוח". בשנת 2010 סיפר כי החלים, וביקש שסיפורו יעודד אנשים אחרים המתמודדים עם מחלת הסרטן.

לאחר שהמחלה חזרה עבר בשנת 2012 ניתוח להסרת מיתרי הקול ואיבד את יכולת הדיבור. בריאיון האחרון שלו, ששודר בפברואר 2013, השיב לשאלות בעזרת פתקים. הוא נפטר ב-3 בדצמבר 2013, בן 66, בבית החולים שיבא. ארונו הוצב בתיאטרון הבימה, שם נערך טקס פרידה בהשתתפות אמנים ואנשי ציבור, והוא נטמן בבית העלמין הישן בראשון לציון.

הנצחה והשפעה מתמשכת

השפעתו של ריבלין ניכרת לא רק במספר התוכניות והדמויות שבהן השתתף, אלא גם בזיכרון התרבותי שהותיר. דמותו של פיסטוק חיברה בין הומור, משחק ודמיון עבור ילדים שגדלו עם הטלוויזיה החינוכית, ואילו דמויותיו בתוכניות הסאטירה והבידור הפכו ביטויים, תנועות וסגנונות דיבור לחלק מהשפה העממית.

לאחר מותו נקראו מרכז קהילתי והיכל תרבות בקריית השרון בנתניה על שמו. משנת 2015 מקיימת עיריית ראשון לציון את פסטיבל הקומדיה וההומור על שם ספי ריבלין, ובשנת 2015 הנפיק דואר ישראל בול לזכרו. גם יצירות טלוויזיה מאוחרות יותר המשיכו להוקיר אותו, ובשנת 2024 יצא בערוץ HOT8 הסרט התיעודי "ספי", שעסק בפעילותו התרבותית והציבורית.

מדוע ספי ריבלין ראוי לציון כערך חשוב במורשת

ספי ריבלין ראוי למקום במורשת (Moreshet) משום שפעל באחד המרחבים החשובים ביותר של החיים הישראליים: התרבות היומיומית, הנוצרת בבית, מול מסך הטלוויזיה, על בימת התיאטרון ובמפגש בין דורות. הוא לא רק הצחיק; הוא יצר דמויות שהפכו לנכסים משותפים, השתתף בעיצוב שפת הבידור הישראלית, והביא את התיאטרון, הסאטירה והקומדיה לקהלים רחבים.

הקריירה שלו משקפת את התפתחות התרבות הישראלית משנות השבעים ועד ראשית המאה ה-21: מן הטלוויזיה החינוכית ותיאטרון החאן, דרך תוכניות הסאטירה והילדים, ועד ערוצי הטלוויזיה המסחריים, הקולנוע והעשייה הציבורית. עבור Moreshet.com, סיפורו חשוב גם מפני שהוא מתעד כיצד אמן יחיד יכול להשפיע על זיכרון תרבותי משותף, לעודד דמיון וצחוק בקרב ילדים ומבוגרים, ולהישאר נוכח בחיי קהילה גם לאחר מותו.