להקת המחול הקיבוצית

להקת המחול הקיבוצית היא אחת המסגרות המזוהות ביותר עם המחול הישראלי ועם האפשרות ליצור אמנות מקצועית מתוך חיי הקיבוץ. הלהקה נוסדה בשנת 1970 על ידי יהודית ארנון, שורדת שואה, רקדנית, יוצרת וכלת פרס ישראל, ושימשה כמנהלתה האמנותית עד 1996. מאז 1996 מוביל את הלהקה הכוריאוגרף רמי באר, שהצטרף אליה בשנת 1980 והיה לאחת הדמויות המרכזיות בעיצובה האמנותי.

ייחודה של הלהקה אינו מסתכם בהופעותיה. במשך עשרות שנים היא פעלה כבית ליוצרים ולרקדנים, כמסגרת שהצמיחה אמנים וכמוקד של חינוך למחול. פעילותה מחברת בין חיי הקיבוץ, התרבות הישראלית והזירה הבינלאומית של המחול העכשווי, ומבטאת את הרעיון שיצירה מקצועית יכולה לצמוח גם מחוץ למרכזים העירוניים הגדולים.

מגעתון אל במת המחול

משכנה של הלהקה הוא בכפר המחול בקיבוץ געתון שבגליל המערבי. הכפר משמש מרכז ללימוד תנועה ומחול לכל הגילים, מארח אירועים ומפגשים בתחום, ובו פועל גם בית הספר למחול. כך נוצר במקום אקוסיסטם תרבותי שלם: להקה מקצועית, מוסד להכשרה, קהילה מקומית ומרחב פתוח למפגש עם קהלים ויוצרים.

הקשר בין הלהקה לקיבוץ היה עמוק במיוחד בראשית דרכה. היא הוקמה בשם להקת המחול הבין-קיבוצית, והרקדנים הראשונים היו חברי קיבוץ שנפגשו לחזרות ולהופעות בתנאים צנועים יחסית. הלהקה התבססה על כוריאוגרפיה של יוצרים ישראלים בלבד. בחירה זו נבעה הן מהרצון לקדם יצירה תרבותית עצמאית בישראל והן ממגבלות תקציב, אך בפועל תרמה לבניית שפה מקומית ולמתן במה ליוצרים ישראלים.

יצירה ישראלית, הכשרה והתפתחות

בין היוצרות שפעלו בלהקה בשנותיה הראשונות היו יהודית ארנון, עופרה אכמון, הדה אורן ואשרה אלקיים-רונן. חלק מן היצירה המוקדמת הושפע מסגנון מחול ההבעה, שהיה דומיננטי בישראל עד אמצע שנות החמישים. בתוך המסגרת הקיבוצית התאפשר ליוצרים ולרקדנים לפתח יצירה מקורית, לבחון שפה תנועתית ולהרחיב את מקומו של המחול בחיי התרבות הישראליים.

בשנת 1994 נוספה ללהקה המסגרת "קיבוצית 2", שנועדה בעיקר לקהל צעיר יותר. בין עבודותיה נמנו "פטר והזאב", "קרנבל החיות", "קיבוצית 360" ו"סיפורי קודמכל". פעילות זו הרחיבה את מעגלי החשיפה למחול והציעה לילדים ולבני נוער מפגש נגיש עם תנועה, מוזיקה, דמיון וסיפור בימתי.

הלהקה שימשה גם נקודת פתיחה לקריירות של רקדנים ויוצרים. בין רקדניה לשעבר נמנים בוגרי התוכנית "נולד לרקוד", ובהם שי פרטוש, איתי פרי ולוטם רגב. גם צמד הרקדנים והכוריאוגרפים, בני הזוג ליאת דרור וניר בן גל, החלו את דרכם בלהקה. דוגמאות אלה ממחישות את תפקידה של הלהקה לא רק כמבצעת יצירות, אלא כמסגרת שמאפשרת לאמנים צעירים לצבור ניסיון, לפתח זהות מקצועית ולהמשיך ליצירה עצמאית.

רפרטואר וזיכרון תרבותי

במהלך פעילותה יצרה הלהקה רפרטואר שנחרת בזיכרון הקהל, ובין עבודותיה הבולטות נמנות "המוות בא אל סוס העץ מיכאל", "שומר מסך" ו"בין קודש לחול". שמות אלה מייצגים את המגוון של עבודת הלהקה ואת יכולתו של המחול העכשווי לעסוק בדימויים, במתח בין עולמות ובשאלות של זהות, קהילה וחוויה אנושית.

בהנהגתם של יהודית ארנון ושל רמי באר התקיימה בלהקה המשכיות לצד שינוי. ארנון הניחה את התשתית הארגונית והאמנותית והפכה את געתון לבית של מחול; באר, שהצטרף ללהקה בשנותיה הראשונות, המשיך לפתח את כיוונה האמנותי כמנהלה מאז 1996. לצד האמנים פעלה גם הנהלה מקצועית; מנכ"לית הלהקה המוזכרת במקורות היא אמירה תאומי, בתו של השחקן עודד תאומי.

מדוע להקת המחול הקיבוצית ראויה לציון כערך חשוב במורשת

להקת המחול הקיבוצית ראויה להיכלל במורשת משום שהיא מתעדת פרק חשוב בתרבות הישראלית: יצירה מקצועית שנבנתה מתוך הקיבוץ, בגליל המערבי, והפכה למוסד מחול בעל השפעה על יוצרים, רקדנים וקהל. היא תרמה לקידום כוריאוגרפיה ישראלית, יצרה מסגרות להופעה ולהכשרה, והפכה את כפר המחול בגעתון למוקד של פעילות תרבותית וחינוכית.

המורשת שלה ניכרת גם באנשים שעברו דרכה ובקהלים שנחשפו באמצעותה למחול. החיבור בין להקה, בית ספר, קהילה ויצירה לילדים ממחיש כיצד מוסד אמנותי יכול להשפיע על חיי היומיום ולא רק על עולם הבמה. משום כך להקת המחול הקיבוצית היא חלק משמעותי מן הסיפור של התרבות הישראלית ושל ההתיישבות הקיבוצית. Moreshet (מורשת) ו-Moreshet.com מציגים אותה כאן לא רק כלהקת הופעות, אלא כמוסד חי שבנה תשתית של יצירה, חינוך והמשכיות תרבותית.