טוביה החולב (סרט, 1939)

טוביה החולב (ביידיש: טביה דער מילכיגער; באנגלית: Tevya) הוא סרט אמריקאי ביידיש, בבימויו ובכיכובו של מוריס שוורץ, שיצא לאקרנים בשנת 1939. הסרט מבוסס על דמותו של טוביה החולב, מן הדמויות המרכזיות ביצירתו של קלאסיקן ספרות היידיש שלום עליכם, ומעביר אל הקולנוע את המתח שבין מסורת יהודית, שינוי חברתי, אהבה משפחתית ולחצי ההתבוללות.

חשיבותו של הסרט חורגת מן העלילה עצמה. הוא נוצר בתקופה שבה הקולנוע ביידיש היה אחד האמצעים המרכזיים לשימור תרבות יהודית חיה בקרב מהגרים וצאצאי מהגרים בארצות הברית. בשנת 1991 נבחר טוביה לשימור ב-National Film Registry של ארצות הברית, והיה לסרט הראשון שאינו בשפה האנגלית שנבחר למסגרת זו. הבחירה שיקפה את ערכו ההיסטורי והאמנותי ואת תרומתו לתיעוד חיי היהודים, הספרות היידית והקולנוע האמריקאי.

עלילה: משפחה יהודית מול עולם משתנה

טוביה הוא יהודי כפרי פשוט המתגורר עם אשתו גולדה ובתו הרווקה חוה בכפר אוקראיני בתחום המושב. הם היהודים היחידים בכפר וחיים בהרמוניה יחסית עם שכניהם, הזוכים לכבוד מסויג כלפיהם. הכומר אלכסיי אף מצר על כך שטוביה מסרב להמיר את דתו לנצרות.

בתו הנשואה של טוביה, צייטל, מגיעה לבקר אותו עם שני ילדיה. חוה, לעומתה, נמשכת אל תרבות העולם הלא-יהודי ומנסה להסביר לאביה מי הם טולסטוי וגורקי. היא מתאהבת בפדיה גלגאן, בנו הצעיר של אחד מנכבדי הכפר. חוה נמלטת, מתנצרת ונישאת לו. טוביה רואה במעשה בגידה קשה ומכריז על בתו כמי שאיבד אותה.

הקרע המשפחתי מעמיק. גולדה מתה משברון לב, וחוה, המלאה ברגשי אשמה, אינה מורשית לבקר את אמה הגוססת. גם משפחתו של בעלה מתייחסת אליה בעוינות. פדיה מבין שאשתו תישאר חצויה כל עוד אביה ואחותה נמצאים בסביבתה, אך הוא מתקשה לשנות את המציאות החברתית והמשפחתית שאליה נקלע.

כאשר צו קיסרי מורה על גירוש יהודים מכפרים רבים, אביו של פדיה מנצל את מעמדו כדי להורות על גירוש טוביה ומשפחתו בתוך עשרים וארבע שעות. חוה עוזבת את בעלה ושבה אל בית אביה, כדי להיות מגורשת יחד עמו ועם צייטל. לאחר חילופי דברים קשים, טוביה סולח לבתו. הסיום מדגיש כי גם לאחר שבר דתי, תרבותי ומשפחתי, הקשר בין הורה לילדו עשוי להישמר.

הפקה והקשר ליצירתו של שלום עליכם

הסרט נשען על עבודות קודמות של מוריס שוורץ: הסרט האילם חווה, שנודע גם בשם מחסומים שבורים, משנת 1925, והפקתו הבימתית טביה משנת 1919. התסריט נכתב בידי מרסי קלאבר ומוריס שוורץ, והוא משלב יסודות מסיפוריו של שלום עליכם, ובהם חווה ולך לך. עם זאת, העיבוד הקולנועי אינו משחזר את המקור במדויק: בניגוד לסיפורים, המתאפיינים בסיום פתוח, הסרט מעניק לעלילה הכרעה רגשית בדמות חזרתה של חוה אל משפחתה וסליחתו של אביה.

בכך ממשיך הסרט את דרכו של שוורץ כמתווך בין הבמה, הספרות והקולנוע. הוא לא הסתפק בהצגת דמות יהודית מוכרת, אלא השתמש בה כדי להמחיש את השאלות שהעסיקו קהילות יהודיות רבות: כיצד אפשר לשמור על זהות יהודית בעולם משתנה, מהו המחיר של ניתוק מן הקהילה, ועד כמה המשפחה יכולה לשמש מקום של תיקון.

צילומים, מלחמה וזיכרון תרבותי

הסרט צולם באולפני ביוגרף ובלונג איילנד שבניו יורק. במהלך הצילומים, באוגוסט 1939, פלשה גרמניה הנאצית לפולין והחלה מלחמת העולם השנייה. לרבים מן השחקנים היו משפחות בפולין, והאירועים באירופה העניקו לסיפור על קהילה יהודית במזרח אירופה משמעות מציאותית וכואבת במיוחד. למרות החרדה והדאגה, ההפקה נמשכה והושלמה.

הסרט הופק בתקציב של 70,000 דולר וזכה להצלחה מסחרית ולשבחי ביקורת. בתקופה שבה סרטים יידיים נטו לעיתים קרובות לעלילות מבדרות וקלילות, טוביה בלט בטון הדרמטי והאפל שלו. הוא עסק בגלוי באנטישמיות, בגירוש, בהתבוללות ובמחיר האנושי של חיים יהודיים תחת שלטון עוין.

מורשתו של הסרט

טוביה החולב מעניק עדות קולנועית נדירה לעולם היהודי של מזרח אירופה כפי שעוצב בזיכרון התרבותי היידי. הוא מחבר בין ספרות יהודית, תיאטרון יידי וקולנוע אמריקאי, ומציג לקהל רחב סיפור שבו שאלות של אמונה וזהות אינן רעיונות מופשטים אלא עניינים המשנים את גורלן של משפחות שלמות.

שימורו ב-National Film Registry מבטיח שהיצירה תישאר נגישה גם לאחר דעיכת היידיש כשפת קולנוע מרכזית. הסרט מאפשר לצופים בני זמננו להכיר מסורת אמנותית יהודית שנוצרה בארצות הברית, לבחון את האופן שבו יוצרים יהודים עיבדו את יצירתו של שלום עליכם, ולהבין כיצד סיפורי משפחה, גירוש והישרדות נשמרו בזיכרון הקולקטיבי.

מדוע טוביה החולב ראוי לציון כערך חשוב במורשת

טוביה החולב ראוי להיכלל בארכיון מורשת (Moreshet) משום שהוא מתעד מפגש מרכזי בין ספרות היידיש, התיאטרון היהודי והקולנוע. באמצעות סיפורו של טוביה ובני משפחתו, הסרט משמר שפה תרבותית, דמויות וסוגיות שעיצבו את חיי היהודים במזרח אירופה ובקהילות המהגרים באמריקה: נאמנות למסורת, התבוללות, אנטישמיות, גירוש והקשר העמוק בין משפחה לקהילה.

הסרט חשוב גם משום שהוא מתעד את עבודתו של מוריס שוורץ ואת יכולתה של התרבות היידית לעבור בין במות, מסכים וקהילות. בחירתו לשימור ב-National Film Registry מדגישה את מקומו בתולדות הקולנוע ואת ערכו כעדות לתרבות יהודית ולחוויה אנושית רחבה. משום כך, Moreshet.com מציג את הסרט לא רק כיצירה קולנועית מן העבר, אלא כחלק מתמשך מן המורשת היהודית והישראלית: סיפור שנשמר כדי לאפשר לדורות הבאים להכיר את הקולות, המתחים והתקוות שהיו טבועים בחייהם של יהודים בעולם משתנה.