ונדי שרמן

ונדי רות שרמן היא דיפלומטית יהודייה־אמריקאית, עובדת סוציאלית ומנהיגה ציבורית, שהקדישה את הקריירה שלה לשירות הציבורי, למדיניות חוץ ולפתרון סכסוכים באמצעות משא ומתן. היא הייתה האישה הראשונה שכיהנה כסגנית מזכיר המדינה של ארצות הברית, ובתפקידיה הבכירים עסקה בכמה מן הסוגיות הרגישות ביותר של הביטחון הבינלאומי: תוכניות הגרעין והטילים של קוריאה הצפונית, המשא ומתן על הסכם הגרעין עם איראן והיחסים בין ארצות הברית לבעלות בריתה ויריבותיה.

ייחודה של שרמן טמון בשילוב בין הכשרה בעבודה סוציאלית לבין ניסיון מדיני ודיפלומטי מן הדרג הגבוה ביותר. עוד לפני שהגיעה למשרד החוץ היא עבדה עם נשים נפגעות אלימות, עם משפחות מעוטות הכנסה ועם ילדים ובני נוער במערכות הרווחה. הניסיון הזה עיצב את סגנונה: ניסיון להבין את האינטרסים, הפחדים והצרכים של הצד השני, ולתרגם מחלוקת למסלול מעשי של הידברות.

מן העבודה הסוציאלית לשירות הציבורי

שרמן נולדה ב-7 ביוני 1949 בבולטימור, מרילנד, למשפחה יהודית. בילדותה עברה משפחתה לפייקסוויל, ושם למדה בבית הספר התיכון המקומי. בשנת 1971 השלימה באוניברסיטת בוסטון תואר בסוציולוגיה ובלימודים עירוניים ואזוריים, וב-1976 קיבלה תואר שני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת מרילנד.

בתחילת דרכה פעלה בתחומי הרווחה והאקטיביזם החברתי. היא עסקה בסיוע לנשים שעברו התעללות ובתמיכה באנשים החיים בעוני, והשתתפה בפעילות קהילתית למען דיור בר־השגה. בהמשך מונתה לתפקידים בכירים במערך רווחת הילדים של מדינת מרילנד: היא שימשה המזכירה המיוחדת לענייני ילדים ונוער, ניהלה את המשרד לרווחת הילד ופיקחה על שירותי הגנה, אומנה, אימוץ ובתים קבוצתיים.

המעבר שלה לפוליטיקה נעשה מתוך אותה מחויבות לשירות ולא מתוך התרחקות ממנה. שרמן שימשה כראש המטה של ברברה מיקולסקי וניהלה את מערכת הבחירות שבזכותה נבחרה מיקולסקי לראשונה לסנאט של ארצות הברית בשנת 1987. לאחר מכן עמדה בראש EMILY's List, ארגון שסייע לנשים מן המפלגה הדמוקרטית להתמודד על תפקידים ציבוריים.

בנייה של הזדמנויות באמצעות מוסדות ציבוריים

באפריל 1996 הייתה שרמן הנשיאה והמנכ״לית המייסדת של קרן פאני מיי. הקרן הוקמה במטרה להרחיב את הנגישות לדיור בר־השגה ולבעלות על בתים, והיא הוקמה עם הקצבה של 350 מיליון דולר במניות פאני מיי. בתפקידה הניחה שרמן את התשתית לפעילותה של הקרן ולתוכניות שנועדו להביא מידע, משאבים והזדמנויות לקהילות שלא תמיד זכו לגישה שווה לשוק הדיור.

בין הכיוונים שקידמה הייתה פנייה לאזרחים ולמהגרים חדשים, מתן מידע שיסייע למשפחות להתחיל את דרכן לקראת בעלות על בית, וניסיון לצמצם אפליה בתחום המשכנתאות. בכך חיברה בין מדיניות ציבורית לבין שינוי מוחשי בחיי משפחות: האפשרות להשיג דיור יציב, לבנות ביטחון כלכלי ולהשתלב בחברה האמריקאית.

במרכז הדיפלומטיה האמריקאית

בממשל ביל קלינטון כיהנה שרמן בתפקידים בכירים במשרד החוץ. בשנים 1993–1996 הייתה עוזרת מזכיר המדינה לענייני חקיקה, ובשנים 1997–2001 שימשה יועצת בכירה, יועצת מיוחדת לנשיא ולמזכירת המדינה מדלן אולברייט ומתאמת מדיניות ארצות הברית כלפי קוריאה הצפונית.

בתפקיד זה עמדה בלב המאמצים הדיפלומטיים שנועדו לעצור את התפתחותן של תוכניות הגרעין והטילים של קוריאה הצפונית. במסגרת המשא ומתן הושגו הבנות שלפיהן צפון קוריאה תעצור ותפרק רכיבים מתוכנית הגרעין שלה ותתחייב שלא לייצר, לבדוק או לפרוס טילים בעלי טווח העולה על 300 מייל. נוסף על כך הציעה להפסיק את מכירת הטילים, הרכיבים והטכנולוגיה הקשורה אליהם. גם כאשר ההבנות לא פתרו את הסוגיה לאורך זמן, התהליך המחיש את האפשרויות ואת המגבלות של דיפלומטיה מול משטרים עוינים ובסוגיות ביטחוניות בעלות השלכות עולמיות.

הובלת המשא ומתן על הסכם הגרעין עם איראן

בשנת 2011 מינה הנשיא ברק אובמה את שרמן לתת־מזכירת המדינה לעניינים מדיניים. היא הייתה האישה הראשונה בתפקיד, שהיה אז הרביעי בדרגתו במשרד החוץ האמריקאי. במסגרת זו הובילה את המשלחת האמריקאית בשישה סבבי משא ומתן בין איראן לבין ארצות הברית, בריטניה, צרפת, רוסיה, סין וגרמניה.

שרמן הייתה המשא ומתן הראשית מטעם ארצות הברית לקראת ההסכם שנחתם בווינה ב-14 ביולי 2015. ההסכם, שנודע כהסכם הגרעין האיראני, נועד להגביל את תוכנית הגרעין של איראן ולהעמיד אותה תחת מנגנוני פיקוח בינלאומיים בתמורה להקלות בסנקציות. תפקידה חייב שילוב של ידע טכני, סבלנות מדינית ויכולת לגשר בין ממשלות בעלות אינטרסים שונים. הוא גם הפך אותה לאחת הדמויות המרכזיות בעיצוב מדיניות הגרעין והביטחון של ארצות הברית במזרח התיכון.

במקביל השתתפה שרמן בעיצוב המענה האמריקאי לאתגרים דיפלומטיים נוספים, ובהם ההכנות לשיחות השלום בנושא סוריה. לאחר מתקפת בנגאזי ב-2012 הייתה חברה בצוות משימה שבחן את ההמלצות לחיזוק ההגנה על אנשי שירות החוץ האמריקאי.

האישה הראשונה בתפקיד סגנית מזכיר המדינה

לאחר בחירתו של ג׳ו ביידן לנשיא מונתה שרמן לסגנית מזכיר המדינה, תחת מזכיר המדינה אנתוני בלינקן. הסנאט אישר את מינויה באפריל 2021, והיא נכנסה לתפקיד ב-14 באפריל. בכך הייתה לאישה הראשונה בתולדות ארצות הברית שמילאה את התפקיד.

כסגנית מזכיר המדינה עסקה בניהול המדיניות והמערכות של משרד החוץ בתקופה של מתיחות גוברת בין ארצות הברית לסין ולרוסיה, לצד טיפול בבריתות, בביטחון הבינלאומי ובמשברים אזוריים. היא כיהנה עד 28 ביולי 2023. לאחר מכן המשיכה לעסוק במדיניות ציבורית, ביחסים בינלאומיים ובהכשרת מנהיגים.

מנהיגות, כתיבה והוראה

שרמן הייתה פרופסור למנהיגות ציבורית ומנהלת המרכז למנהיגות ציבורית בבית הספר לממשל על שם קנדי באוניברסיטת הרווארד. בתפקיד זה הביאה אל עולם ההוראה וההכשרה את ניסיונה המעשי בעבודה קהילתית, במערכות רווחה, בפוליטיקה ובמשא ומתן בינלאומי.

היא שימשה גם יועצת בכירה בקבוצת Albright Stonebridge והייתה חברה במועצת המנהלים של Atlantic Council. בשנת 2018 פרסמה את הספר Not for the Faint of Heart: Lessons in Courage, Power and Persistence, שבו דנה באומץ, בהתמדה ובמחירים הכרוכים בעבודה ציבורית. היא גם כתבה על הדרך שבה התנהל המשא ומתן שהוביל להסכם הגרעין עם איראן.

שרמן נשואה לברוס סטוקס, עיתונאי ומנהל לשעבר בתחום המחקר על עמדות הציבור בעולם, ולהם בת. חייה המקצועיים מדגימים כיצד הכשרה שנולדה מתוך טיפול באנשים ובקהילות יכולה להפוך לבסיס למנהיגות בזירה הבינלאומית.

מדוע ונדי שרמן ראויה לציון כערך חשוב במורשת

ונדי שרמן ראויה להיכלל בארכיון משום שפעלה לאורך עשרות שנים במפגש שבין אחריות חברתית, הנהגה יהודית־אמריקאית ושירות ציבורי בינלאומי. היא לא הסתפקה בתפקידים סמליים: היא ניהלה מערכות להגנת ילדים, הרחיבה את העיסוק בדיור בר־השגה, הובילה מוסד שנועד לפתוח הזדמנויות כלכליות למשפחות, וניהלה משאים ומתנים הנוגעים לביטחון העולם ולמניעת הפצת נשק גרעיני.

סיפור חייה מוסיף למורשת היהודית והאמריקאית דוגמה מוחשית להשפעה שאפשר ליצור באמצעות שירות ציבורי, התמדה ויכולת להקשיב גם בתוך מחלוקת קשה. עבור יהודים וישראלים, עבודתה בזירה האמריקאית ממחישה את נוכחותם ואת תרומתם של יהודים לעיצוב מדיניות בינלאומית בעלת השלכות ישירות על המזרח התיכון. משום כך, מורשת (Moreshet) ו-Moreshet.com מציגים את שרמן לא רק כבכירה בממשל האמריקאי, אלא כאישה שמעשיה חיברו בין רווחת האדם, הנהגה מוסדית ודיפלומטיה בעלת השפעה עולמית.