הילה גרסטל

הילה גרסטל היא משפטנית ישראלית שכיהנה כשופטת במשך יותר משני עשורים, הקימה את בית המשפט המחוזי מרכז והייתה נשיאתו הראשונה, ולאחר מכן הקימה ועמדה בראש נציבות הביקורת על מערך התביעה ומייצגי המדינה בערכאות. לאורך דרכה המקצועית היא שילבה עבודה שיפוטית עם בניית מוסדות, הכשרת כוח אדם, בחינת דרכי הכניסה למקצוע עריכת הדין ופיתוח מנגנון פיקוח על אחד ממוקדי הכוח החשובים במערכת אכיפת החוק.

ייחודה של גרסטל אינו נובע רק מן התפקידים הבכירים שמילאה, אלא גם מן המשימות המעשיות שקיבלה עליה: להקים בית משפט מחוזי חדש, לגבש את שיטות עבודתו ולבנות את צוותו; לבחון כיצד ראוי להכשיר עורכי דין חדשים; וליצור מסגרת ביקורת מוסדית שנועדה לחזק את האחריותיות של התביעה ושל מייצגי המדינה. אלה היו משימות שנגעו ישירות לאיכות השירות המשפטי שמקבלים אזרחי ישראל ולאמון הציבור במוסדות המדינה.

שורשים, השכלה וראשית הדרך המשפטית

גרסטל נולדה בהרצליה בשנת 1955 בשם הילה פוקס. הוריה היו ניצולי השואה שעלו מפולין לארץ ישראל בשנת 1946 באוניית מעפילים. הרקע המשפחתי הזה קושר את סיפורה האישי אל דור הניצולים שבנה את חייו מחדש בארץ והיה שותף להקמתה ולביסוסה של החברה הישראלית.

היא למדה בתיכון עירוני בהרצליה ושירתה בצה״ל בשנים 1973–1975. בשנת 1978 השלימה לימודי משפטים באוניברסיטת תל אביב. את התמחותה עשתה בשנים 1977–1979 בבית המשפט המחוזי בתל אביב ובמשרד עורכי דין, ולאחר קבלת רישיונה עבדה במשך ארבע שנים כעורכת דין שכירה ובהמשך כעורכת דין עצמאית. הניסיון שצברה הן בבית המשפט והן בפרקטיקה הפרטית העניק לה היכרות עם עבודת המשפט מנקודות מבט שונות עוד לפני מינויה לכס השיפוט.

יותר משני עשורים על כס השיפוט

בשנת 1990 מונתה גרסטל לשופטת בבית משפט השלום בתל אביב. בשנת 1996 החלה לכהן במינוי זמני בבית המשפט המחוזי בתל אביב, וב-1997 קיבלה מינוי קבוע. בשנת 2006 מונתה לסגנית נשיא בית המשפט המחוזי. בין השאר עמדה בראש מחלקת הערעורים וישבה בראש הרכבים שיפוטיים, ובהם הרכב עם השופטים עוזי פוגלמן ואילן ש׳ שילה.

עבודתה בערכאות השלום והמחוזי הקיפה שלבים שונים של ההליך המשפטי: דיון ישיר בתיקים, הכרעה בערעורים וניהול יחידות שיפוטיות. שמה הועלה כמה פעמים כמועמדת לבית המשפט העליון; בשנת 2004 הסירה את מועמדותה מטעמים אישיים. עצם העלאת מועמדותה שיקפה את מעמדה המקצועי במערכת, אך תרומתה המרכזית נותרה בעבודה המוסדית והניהולית שקיבלה עליה בבתי המשפט המחוזיים.

בחינת ההכשרה למקצוע עריכת הדין

בשנת 2000 מונתה גרסטל לעמוד בראש ועדה לבחינת ההתמחות ובחינות הכניסה ללשכת עורכי הדין. הוועדה עסקה בשאלה מעשית ובעלת השלכות ציבוריות רחבות: כיצד להבטיח שעורכי דין חדשים ייכנסו למקצוע לאחר הכשרה מספקת ובחינה המשקפת הן ידע והן יכולת מעשית.

בדוח שהוגש בשנת 2002 המליצה הוועדה, בין היתר, לבחון את הארכת תקופת ההתמחות, לקיים בחינות בשני שלבים, לדרוש השתתפות בקורס מעשי ולשנות את הרכב ועדת הבחינה. ההמלצות לא נותרו רק מסמך מקצועי סגור. בתזכיר חוק שפרסם משרד המשפטים בשנת 2010 אומצו עקרונות מרכזיים מן הדוח, ובתזכיר נוסף משנת 2014 קיבלו חלק מן ההצעות הנוגעות למתכונת הבחינות ביטוי נוסף. בכך השפיעה עבודת הוועדה על הדיון המתמשך באיכות ההכשרה המשפטית בישראל ועל האיזון בין פתיחת שערי המקצוע לבין שמירה על רמה מקצועית.

הקמת בית המשפט המחוזי מרכז

במאי 2007 ביקש שר המשפטים דניאל פרידמן מגרסטל, על דעת נשיאת בית המשפט העליון דורית ביניש, להקים את בית המשפט המחוזי מרכז ולכהן כנשיאתו הראשונה. זו הייתה משימת הקמה מלאה, לא רק מינוי לתפקיד קיים. בית המשפט החל לפעול בפתח תקווה בספטמבר 2007, וגרסטל הייתה מעורבת אישית במיון עובדיו ובהכשרתם, בגיבוש סדרי העבודה ובהפיכת מסגרת מנהלית חדשה למוסד שיפוטי פעיל.

הקמת בית המשפט המחוזי מרכז סייעה להתאים את פריסת מערכת בתי המשפט לגידול האוכלוסייה ולעומס המשפטי באזור המרכז. היא יצרה כתובת מחוזית ייעודית לתושבים ולרשויות באזור והרחיבה את יכולתה של המערכת לטפל בתיקים אזרחיים, פליליים ומנהליים. בספטמבר 2012 עבר בית המשפט למשכנו הקבוע בלוד. המעבר סימן את התבססותו של מוסד שגרסטל הובילה משלב התכנון והגיוס ועד לפעילות סדירה במבנה קבוע.

הקמת נציבות הביקורת על מערך התביעה

בנובמבר 2013 המליצה ועדת איתור בראשות היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין למנות את גרסטל לתפקיד הקמת נציבות הביקורת על מערך התביעה ומייצגי המדינה בערכאות ולעמידה בראשה. הממשלה אישרה את המינוי בדצמבר 2013, והיא נכנסה לתפקיד ב-1 באפריל 2014.

גם כאן הוטלה עליה אחריות כפולה: לעמוד בראש גוף ציבורי ובמקביל לעצב אותו מראשיתו. הנציבות נועדה לבחון את תפקודם של גורמי התביעה ומייצגי המדינה, לטפל בתלונות וליצור מסגרת מסודרת לביקורת על בעלי סמכות המשפיעים על חירותם, זכויותיהם ורכושם של אזרחים. עצם הקמתו של גוף כזה ביטאה תפיסה שלפיה גם מערכות האמונות על אכיפת החוק צריכות לפעול תחת מנגנוני בדיקה ואחריות מקצועית.

בתקופת כהונתה טיפלה גרסטל במאות תיקים. בין הנושאים הבולטים שנבדקו היו התנהלותה של פרקליטת מחוז תל אביב לשעבר רות דוד על רקע פרשת רונאל פישר, וכן אופן ייצוגם של משרד הבריאות והמכון לרפואה משפטית בידי הפרקליטות בעניינה של ד״ר מאיה פורמן. הבדיקות נגעו לסמכויות הנציבות ולגבולות הביקורת על עבודת הפרקליטות, ולכן היו חשובות גם לעיצוב מעמדו המעשי של הגוף החדש.

הקמת הנציבות לוותה במחלוקות מוסדיות בדבר היקף סמכותה ואופן פעולתה. לאחר עימות מתמשך עם ארגון פרקליטי המדינה הודיעה גרסטל באפריל 2016 על התפטרותה, שנכנסה לתוקף ביולי אותה שנה. היא הסבירה כי התקשתה למלא את שליחותה בתנאים שנוצרו, בין היתר לנוכח שאלות הנוגעות לייצוגה בהליך בבג״ץ ולהצעת חוק שביקשה להוציא את התביעה המשטרתית מתחום הביקורת. אף שכהונתה הייתה קצרה, היא הניחה תשתית לדיון ציבורי ומוסדי מתמשך בשאלת הפיקוח על מערך התביעה.

אמון ציבורי, מועמדות לתפקיד היועץ המשפטי וגישור

בשנת 2016 הייתה גרסטל מועמדת בולטת לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה, אם כי ועדת האיתור המליצה לבסוף על אביחי מנדלבליט. מועמדותה לתפקיד הבכיר המחישה את ההכרה בניסיונה כשופטת, כנשיאת בית משפט וכמי שעסקה באופן ישיר בממשק שבין משפט, מינהל ציבורי וביקורת מוסדית.

בהקשר שנחקר מאוחר יותר בידי המשטרה עלה חשד כי הועבר אליה מסר שלפיו מינויה האפשרי עשוי להיות מותנה בהתערבות בתיק הנוגע למעונות ראש הממשלה. לפי החומר הקיים, גרסטל דחתה את הפנייה וסיפרה עליה לחברתה, שופטת בית המשפט העליון אסתר חיות. בינואר 2019 נסגר התיק נגד יועץ התקשורת אלי קמיר מחוסר תשתית ראייתית לביצוע עבירה. הצגת האירוע מחייבת אפוא את שני חלקיו: תגובתה המתועדת של גרסטל, לצד העובדה שהחקירה לא הניבה תשתית להעמדה לדין של קמיר.

לאחר סיום כהונתה הציבורית פנתה גרסטל לגישור פרטי, תחום הנשען על יכולת להקשיב לצדדים, לזהות את לב המחלוקת ולסייע בגיבוש פתרון מוסכם במקום הכרעה שיפוטית כפויה. בשנת 2017 שימשה, בין היתר, כמגשרת בתביעת הדיבה של שרה נתניהו נגד העיתונאי בן כספית. המעבר מכס השיפוט לגישור המשיך קו מקצועי של פתרון סכסוכים, אך בכלים גמישים והסכמיים יותר.

גרסטל נשואה לראובן ולהם שני ילדים.

מדוע הילה גרסטל ראויה לציון כערך חשוב במורשת

הילה גרסטל ראויה להיכלל בארכיון מורשת (Moreshet) משום שעבודתה השפיעה על מוסדות המשרתים מדי יום את הציבור הישראלי. היא לא הסתפקה במילוי תפקיד שיפוטי קיים: היא הקימה את בית המשפט המחוזי מרכז, בנתה את צוותיו וסייעה לעצב את דפוסי עבודתו. בהמשך הקימה את נציבות הביקורת על מערך התביעה והפכה את רעיון הפיקוח על מייצגי המדינה למסגרת פעילה שטיפלה במאות עניינים.

גם עבודתה בתחום הכשרת עורכי הדין תרמה לדיון ארוך טווח באיכות המקצוע המשפטי ובאחריות המוטלת על מי שמייצגים אזרחים בפני בתי המשפט. כחלק מסיפורה של בת לניצולי שואה שעלו לארץ ובנו בה חיים חדשים, דרכה מבטאת גם את השתלבותו של הדור הבא בבניית מוסדותיה של מדינת ישראל.

Moreshet.com מתעד את סיפורה מפני שהוא ממחיש כיצד מורשת ציבורית נוצרת בעבודה מעשית: בהקמת מוסדות, בקביעת אמות מידה מקצועיות ובהתעקשות שמערכות בעלות כוח יהיו כפופות לבדיקה. תרומתה של גרסטל למשפט, למינהל הציבורי ולתרבות האחריותיות בישראל מעניקה לפרופיל שלה משמעות הנוגעת לא רק לעולם המשפט, אלא גם לחוסנה של חברה דמוקרטית וליחסים שבין האזרח למדינה.