ההגנה

ההגנה הייתה הארגון הצבאי הגדול והמרכזי של היישוב היהודי ושל התנועה הציונית בארץ ישראל בתקופת המנדט הבריטי, משנת 1920 ועד הקמת מדינת ישראל ב-1948. היא נולדה מתוך צורך קיומי להגן על יישובים, שכונות, דרכים וקהילות יהודיות, אך בתוך פחות משלושה עשורים התפתחה ממסגרת מקומית ודלה באמצעים לארגון כלל־ארצי בעל מטה, יחידות לוחמות, מערכות מודיעין, קשר, רפואה, תחבורה, הנדסה, תעשיית נשק ושירותים ימיים ואוויריים. עם הקמת המדינה הפכה ההגנה, על מפקדיה, יחידותיה ותשתיותיה, לבסיס שעליו הוקם צבא ההגנה לישראל.

מכוח מקומי לארגון של היישוב כולו

ההגנה הוקמה על רקע מאורעות תר״פ והצורך להגן על היישוב היהודי ברחבי הארץ. בניגוד למסגרות שמירה מצומצמות ואליטיסטיות יותר, מייסדיה ביקשו ליצור ארגון עממי, הנתון למרות מוסדות היישוב ופתוח לכל מי שהיה מוכן לשאת באחריות להגנת הקהילה. בדצמבר 1920, עם הקמת ההסתדרות, שולבו השמירה וההגנה בתפקידיה, והארגון הוגדר כמסגרת כלל־ארצית שנועדה להגן על היישוב ללא אפליה פוליטית, מעמדית, כלכלית או מגדרית. נשים שירתו בהגנה מראשית דרכה.

בשנותיה הראשונות סבלה ההגנה ממחסור חמור בתקציב, בנשק ובכוח אדם, ומוועדי הגנה מקומיים שפעלו לעיתים בעצמאות רבה. מאורעות תרפ״א ב-1921 חשפו את חולשתה, ומאורעות תרפ״ט ב-1929 המחישו ביתר שאת את המחיר של ביזור, היעדר פיקוד מרכזי ומחסור במגינים מאומנים. עם זאת, במקומות שבהם פעלו קבוצות מאורגנות הצליחה ההגנה להגן על שכונות ויישובים, והלקחים מן המשבר הובילו לבניית כוח מתואם ומקצועי יותר.

בניית תשתית צבאית בתקופת המנדט

מתחילת שנות השלושים הוקמו לה מפקדה ארצית, מטה כללי ופיקודים אזוריים. היישובים אורגנו בגושים ובמחוזות, ונוצרה יכולת להעביר מדריכים, נשק ותגבורת בין אזורים. ההגנה פיתחה קורסים למפקדים וללוחמים, מערכי קשר ומודיעין, תוכניות אימונים ויחידות שנועדו לפעול הן מתוך היישובים והן מחוצה להם.

במהלך המרד הערבי הגדול, בשנים 1936–1939, השתנתה תפיסת הפעולה של הארגון. לצד הגנה על היישובים, פעלה ההגנה בשיתוף פעולה עם הבריטים במסגרת הנוטרות ומשטרת היישובים העבריים. הנוטרים אבטחו תחנות רכבת, נמלים, שדות תעופה, גדרות, דרכים ומתקנים חיוניים, ובפועל העניקו לאנשי ההגנה ניסיון, נשק, הכשרה ומסגרת חוקית למחצה. במקביל הוקמו המשמרות הנעים, הנודדת, פלוגות השדה והפלוגות המיוחדות. יחידות אלה קידמו את עקרון היציאה אל מחוץ לגדר: מעבר מהמתנה להתקפה אל מארבים, סיורים ופעולות יזומות נגד כוחות התוקפים.

ההגנה גם השתתפה בהקמת יישובי חומה ומגדל. הארגון אבטח את העלייה על הקרקע וסייע להקים במהירות יישובים באזורים מבודדים, ובכך תרם לא רק לביטחון אלא גם להרחבת ההתיישבות היהודית וליצירת רצף טריטוריאלי לקראת הקמת מדינה.

רכש, ייצור עצמי והכשרת הדור הבא

אחד ממבחני כוחה של ההגנה היה הצורך להשיג נשק בתקופה שבה הבריטים הגבילו את התחמשות היישוב. הארגון הפעיל מערכי רכש חשאיים בחוץ לארץ, הבריח רובים, מקלעים, רימונים ותחמושת, ובנה בארץ תעשיית נשק מחתרתית. תע״ש התפתחה מבתי מלאכה קטנים למערכת של מפעלים, בתי יציקה ומעבדות שייצרו רימונים, חומרי נפץ, תחמושת ופצצות מרגמה. היכולת לייצר ולתחזק אמצעי לחימה בארץ הייתה חיונית במלחמת העצמאות, כאשר היישוב נדרש להילחם בתנאי מחסור ובמצור.

ההגנה השקיעה גם בחינוך ובהכשרה. משנת 1939 הופעל בבתי הספר העבריים החג״ם, שכלל הכשרה גופנית, שדאות וקרב מגע. בשנת 1941 הוקם הגדנ״ע לבני נוער בגילאי 15–18. במסגרתו למדו נערים סדר, סיירות, עזרה ראשונה, קרב מגע ושימוש בנשק קל, ובמקביל השתתפו בשמירות, בהדבקת כרוזים ובסיוע לפעולות הארגון. כך נוצר חיבור בין הגנה, חינוך אזרחי ואחריות קהילתית, והוכשר מאגר כוח אדם שהשתלב בהמשך במערכות הביטחון של המדינה.

העפלה, פלמ״ח ושיתוף הפעולה במלחמת העולם השנייה

ההגנה הייתה מעורבת גם בהבאת יהודים לארץ ישראל. משנות השלושים סייעה לארגון ההעפלה מאירופה, ובהמשך השתתפה בהקמת המוסד לעלייה ב׳. אנשיה עסקו בהכנת ספינות, בהובלתן, בקשר, במודיעין ובהורדת מעפילים בחופי הארץ. לפני מלחמת העולם השנייה הגיעו באמצעות המפעל יותר מ-6,000 מעפילים ב-16 ספינות. בשנים 1945–1948 התרחב המפעל, והמוסד לעלייה ב׳ הביא ארצה יותר מ-70,000 מעפילים ב-64 ספינות.

במלחמת העולם השנייה שיתפה ההגנה פעולה עם הבריטים נגד גרמניה הנאצית, אף שהמנדט המשיך להגביל את העלייה ואת ההתיישבות. הסכנה לפלישה נאצית לארץ ישראל הביאה לגיוס נרחב ולבניית כוח צבאי מאומן. בשנת 1941 הוקם הפלמ״ח, כוח מגויס וגמיש שהפך לאחד הביטויים החשובים ביותר ליכולת הצבאית של היישוב. אנשי ההגנה השתתפו גם בהכשרות באירופה, בארגון תנועת הבריחה ובסיוע לפליטים יהודים ולצעירים שנועדו לעלות לארץ ולהילחם בה.

המאבק בבריטים והמעבר לצבא של מדינה

לאחר מלחמת העולם השנייה, כאשר בריטניה המשיכה להגביל את העלייה וסירבה לאפשר הקמת מדינה יהודית, השתתפה ההגנה בתנועת המרי העברי. בשנים 1945–1946 ביצעו אנשי הפלמ״ח וההגנה פעולות נגד תשתיות שלטון המנדט, ובהן פריצת מחנה עתלית ושחרור כ-200 מעפילים, ליל הרכבות, פיצוץ תחנות רדאר וליל הגשרים, שבו פוצצו עשרה גשרים ברחבי הארץ. פעולות אלה נועדו לפגוע ביכולת הבריטית לעצור את ההעפלה ולשמור את שאלת עתידו של היישוב על סדר היום הבינלאומי.

במקביל הכינה ההגנה את עצמה לעימות רחב עם צבאות ערב. היא חילקה את כוחותיה לחיל המשמר, חיל השדה והפלמ״ח, והקימה חטיבות חי״ר, שריון ופלמ״ח. לצדן נבנו שירותי אוויר, ים, הנדסה, תותחנים, רפואה, קשר, אספקה ואחסון. מערכות אלה היו יותר מאוסף יחידות מחתרתיות: הן היו שלד של צבא סדיר, עם גיוס, הדרכה, פיקוד, מודיעין ותכנון מבצעי.

מלחמת העצמאות והקמת צה״ל

לאחר החלטת האו״ם על תוכנית החלוקה ב-29 בנובמבר 1947 ניהלה ההגנה את עיקר הלחימה להגנת היישוב. היא נאבקה על הדרכים לירושלים וליישובים המבודדים, הגנה על ערים מעורבות ועל יישובים בגליל ובנגב, והפעילה שיירות משוריינות בתנאי סכנה כבדים. חסימת הדרך לירושלים והאבדות בשיירות המחישו את הקושי, אך גם האיצו את המעבר למבצעים יזומים ורחבי היקף.

באביב 1948 הובילה ההגנה את מבצע נחשון לפתיחת הדרך לירושלים, את הקרבות במשמר העמק, ואת המבצעים לכיבוש טבריה, חיפה, צפת, יפו, הגליל העליון, אזורים במרכז הארץ והמסדרונות לנגב ולירושלים. תוכנית ד׳ ריכזה את כוחותיה בחטיבות ובגדודים ואפשרה ליישוב היהודי לשפר את מצבו האסטרטגי לפני פלישת צבאות ערב. ההישגים הללו נשענו על שנים של הכשרה, רכש, ייצור, ארגון והתיישבות.

עם פלישת צבאות ערב במאי 1948 המשיכה ההגנה להחזיק בחזיתות השונות ולהפעיל את החטיבות והשירותים שבנתה. בסוף מאי, בתוך סערת מלחמת העצמאות, הפכה ההגנה לצה״ל. מפקדיה, לוחמיה, יחידותיה ומוסדותיה המקצועיים סיפקו לצבא החדש את בסיס כוח האדם, הניסיון והתשתית הארגונית שאפשרו למדינה הצעירה לנהל מלחמה על עצם קיומה.

מדוע ההגנה ראויה לציון כערך חשוב במורשת

ההגנה ראויה להיכלל במורשת משום שהיא מבטאת מפעל לאומי וקהילתי רחב: היא הגנה על יישובים וחיי אדם, סייעה להבאת פליטים ומעפילים, תמכה בהתיישבות, הקימה מערכות חינוך והכשרה, פיתחה תעשיית נשק ויצרה בתוך תנאי מחתרת את התשתית המעשית למדינה שבדרך. השפעתה ניכרת לא רק בקרבות מלחמת העצמאות אלא גם במוסדות, בשירותים ובתרבות האזרחית־ביטחונית של ישראל.

המורשת של ההגנה היא מורשת של התארגנות ציבורית, אחריות הדדית והפיכת קהילה חסרת ריבונות למערכת המסוגלת להגן על עצמה ולבנות מוסדות מדינה. משום כך היא מקום טבעי בארכיון מורשת (Moreshet), ובכלל זה ב-Moreshet.com, המתעד את הכוחות והמפעלים שעיצבו את חיי העם היהודי ואת מדינת ישראל.