אלכס גלעדי

אלכסנדר "אלכס" גלעדי (9 בדצמבר 1942 – 13 באפריל 2022) היה עיתונאי ואיש תקשורת ישראלי, מפיק טלוויזיה ובכיר בעולם הספורט הבינלאומי. במשך כמעט שישה עשורים פעל בנקודת המפגש שבין עיתונות, טלוויזיה, עסקי שידור והספורט האולימפי. הוא החל את דרכו במדור הספורט של "ידיעות אחרונות", השתתף בבניית שידורי הספורט בישראל, עבר לצמרת NBC Sports, היה ממקימי "שידורי קשת" וחבר הוועד האולימפי הבינלאומי.

מן העלייה לארץ אל עולם התקשורת

גלעדי נולד בטהראן בשם אלכסנדר קליינברגר, להוריו שמעון ושושנה, ילידי פולין שנמלטו במהלך מלחמת העולם השנייה. הוא עלה עם משפחתו לארץ ישראל בילדותו, היה מאחד מ"ילדי טהראן", גדל ברמת השרון ולמד בבית הספר הימי מבואות ים. הרקע המשפחתי והמסלול הישראלי שלו חיברו בין סיפור הישרדות יהודי בתקופת המלחמה לבין דור צעיר שבנה את מוסדות המדינה ואת תרבותה הציבורית.

בשנת 1964 הצטרף למדור הספורט של "ידיעות אחרונות", וב-1968 עבר למחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית. ב-1975 מונה למנהל המחלקה, וב-1977 קיבל אחריות על האירועים המיוחדים. בתפקיד זה היה מעורב בהפקת שידורים שהפכו לרגעים משותפים בחיי החברה הישראלית: גמר גביע אירופה לאלופות בכדורסל, שבו זכתה מכבי תל אביב בשנת 1977, ביקור נשיא מצרים אנואר סאדאת בישראל, ואירוויזיון 1979 שנערך בישראל. על הפקת האירוויזיון זכה בפרס כינור דוד.

המעבר ל-NBC והפיכת שידורי הספורט לתעשייה עולמית

בשנת 1980 היה גלעדי חבר במשלחת איגוד השידור האירופי לאולימפיאדת לייק פלאסיד. הקשרים שיצר בזירה הבינלאומית סייעו לו להצטרף ב-1981 למחלקת הספורט של רשת NBC בארצות הברית. הוא קידם את רכישת זכויות השידור של אירועי ספורט מרכזיים, ובהם אליפות העולם באתלטיקה בהלסינקי בשנת 1983, ובהמשך התקדם לתפקידי סגן נשיא ולתפקידים בכירים בתכנון ובפיתוח הבינלאומי של NBC Sports.

אחד מהישגיו המרכזיים היה ניהול המשא ומתן עם הוועד האולימפי הבינלאומי על זכויות השידור בארצות הברית של אולימפיאדת סיאול 1988. NBC שילמה עבור הזכויות 300 מיליון דולר — סכום חסר תקדים באותה עת — אך שידורי המשחקים היו רווחיים ביותר לרשת והפכו לבסיס להתקשרויות ארוכות שנים. בהמשך נמשכו ההסכמים בין NBC לוועד האולימפי, ובהם חוזים בהיקף של מיליארדי דולרים לשידורי המשחקים בשנים 2021–2032. בכך היה גלעדי שותף לעיצוב המודל הכלכלי והטלוויזיוני שבאמצעותו מיליארדי צופים ברחבי העולם צורכים את הספורט האולימפי.

גלעדי היה מעורב בשידורי NBC מאולימפיאדות ברצלונה, אטלנטה, סידני, סולט לייק סיטי, אתונה, בייג'ינג ולונדון. על עבודתו בשידורי הספורט האולימפיים זכה בשבעה פרסי אמי. הפרסים ביטאו לא רק הישג אישי, אלא גם את מעמדו של מפיק ישראלי בזירה שבה נקבעו הסטנדרטים המקצועיים של שידורי הספורט הבינלאומיים.

בניית שוק הטלוויזיה הישראלי

במקביל לעבודתו בארצות הברית, היה גלעדי מעורב בהקמת "שידורי קשת" בשנת 1993 ובהתמודדותה על הזיכיון לשידורי ערוץ 2. הוא סייע בגיבוש לוח השידורים ובגיוס אנשי מקצוע וכוכבים מן הטלוויזיה הישראלית. לאחר זכיית החברה במכרז שימש כמנכ"ל, ובשנת 2005 חזר לקשת כנשיא הקבוצה. פעילות זו הייתה חלק מהמעבר של ישראל ממערכת שידור ציבורית כמעט בלעדית לשוק טלוויזיה מסחרי ותחרותי, שהשפיע על הרגלי הצפייה ועל תעשיית התוכן המקומית.

בסוף שנות ה-80 הקים את חברת Tele-Event, שעסקה ברכישת זכויות שידור לאירועי ספורט. החברה רכשה, בין היתר, את זכויות השידור בישראל של טורנירי הטניס בווימבלדון ובאליפות ארצות הברית הפתוחה, ומכרה אותן לערוץ 2 ולחברות הכבלים. המאבק המשפטי שהתפתח סביב שידורים בערוצים זרים הוביל לדיון עקרוני שהגיע לבית המשפט העליון ולתקדים שנודע כ"החשכת" ערוצים זרים בעת שידורי ספורט בינלאומיים מסוימים. הפרשה המחישה עד כמה זכויות שידור הפכו למרכיב מרכזי בתרבות, בכלכלה ובמדיניות התקשורת בישראל.

תפקידו בתנועה האולימפית

בשנת 1994 נבחר גלעדי לחבר הוועד האולימפי הבינלאומי, תפקיד שבו כיהן עד מותו. הוא השתתף בוועדות המארגנות של אולימפיאדות אתונה 2004, בייג'ינג 2008 ולונדון 2012, היה מעורב בניהול השידורים והחזיק בזכות הצבעה בבחירת ערים מארחות. בשנים 2004–2019 עמד בראש מועצת הטלוויזיה של פיב"א, ובוועד האולימפי היה חבר גם בוועדות שעסקו בתקשורת, ביחסי ציבור ובפיתוח חברתי באמצעות הספורט.

בסוף שנות ה-90 היה מעורב בתוכנית הראשונית של תל אביב להגשת מועמדות לאירוח אולימפיאדת 2012, ואף תרם 250 אלף דולר להכנת התוכנית. היוזמה לא יצאה לפועל על רקע המצב הביטחוני באזור, אך היא שיקפה את שאיפתו לחבר את ישראל לאירועים ולמוסדות הספורט הבינלאומיים. לקראת משחקי טוקיו 2020 שימש סגן יו"ר הוועדה המארגנת, ובטקס המדליות העניק ללינוי אשרם את מדליית הזהב.

בשנת 2007 העניקה לו אוניברסיטת חיפה תואר דוקטור לשם כבוד, ובשנת 2006 קיבל פרס מפעל חיים ממוזיאון יד לאיש הספורט היהודי. בשנת 2022 הוענק לו לאחר מותו מסדר הכסף האולימפי. ההוקרות משקפות את היקף תרומתו לעיתונות, לטלוויזיה, לספורט ולניהול האירועים הגדולים של זמננו.

שנותיו האחרונות ומורשתו

גלעדי נפטר בלונדון ב-13 באפריל 2022, בגיל 79, מסרטן ריאה, והובא למנוחות בבית העלמין "הנצח" ברמת השרון. במהלך חייו האישיים והמקצועיים היה קשור לישראל, אך עבודתו חצתה גבולות: הוא סייע להפוך את הספורט לאירוע טלוויזיוני עולמי, פתח בפני אנשי תקשורת ישראלים נתיבים לזירה הבינלאומית, ותרם להתפתחותה של הטלוויזיה המסחרית בישראל.

בשנת 2017 פורסמו טענות להטרדה מינית ולתקיפה מינית. גלעדי הכחיש את טענות האונס, אישר כי תיאור אחת התקריות היה נכון בעיקרו, ופרש זמנית מתפקידו בקשת. בשנת 2018 הגיש תביעת לשון הרע נגד אושרת קוטלר ונרי ליבנה, ובהמשך מחק אותה לאחר הליך גישור. פרטים אלה הם חלק מן התיעוד הציבורי של חייו, לצד הישגיו המקצועיים.

מדוע אלכס גלעדי ראוי לציון כערך חשוב במורשת

אלכס גלעדי ראוי להיכלל בארכיון משום שפעל לאורך עשרות שנים במוקדים שעיצבו את חיי התרבות והתקשורת של ישראל: עיתונות הספורט, הטלוויזיה הישראלית, הקמת "שידורי קשת" והחיבור בין ישראל למוסדות הספורט העולמיים. הוא סייע להביא אל הקהל הישראלי אירועים לאומיים ובינלאומיים, ובמקביל תרם להפיכת שידורי הספורט לתחום מקצועי, מסחרי וטכנולוגי בעל השפעה עולמית.

סיפורו מחבר בין ילדות של משפחת פליטים יהודית בטהראן, עלייה לישראל, בניית קריירה בתקשורת המקומית והשתלבות בצמרת הבינלאומית. משום כך הוא מעניק לקוראי מורשת (Moreshet) ולמבקרי Moreshet.com נקודת מבט על האופן שבו ישראלים ויהודים פעלו במוסדות גלובליים, כיצד נבנתה תרבות טלוויזיונית משותפת, וכיצד יכול איש תקשורת מישראל להשפיע על הדרך שבה העולם חווה את האירוע האולימפי.