אהרון גולדפינגר

אהרון (אהרל'ה) גולדפינגר, שנולד ב-12 ביולי 1944, הוא ממפיקי הטלוויזיה והקולנוע הבולטים בישראל. במשך יותר מחמישה עשורים הוא היה מעורב בהקמת הטלוויזיה הישראלית, בהפקת שידורים לאומיים ואירועים בינלאומיים, ביצירת תוכניות בידור ואקטואליה ובפיתוח פורמטים שהשפיעו על האופן שבו ישראלים צורכים תרבות, חדשות ושיח ציבורי.

החותם שלו ניכר הן ברגעים טקסיים שהפכו לחלק מזיכרון המדינה, כגון השידור הראשון של הערוץ הראשון ומופע האירוויזיון בירושלים, והן בתוכניות שבועיות שנכנסו לחיי הבית הישראלי. גולדפינגר ידע לחבר בין עיתונות, בידור, מוזיקה, פוליטיקה והפקה טלוויזיונית מורכבת, ובכך תרם להפיכתה של הטלוויזיה ממדיום חדש למוסד תרבותי מרכזי בחברה הישראלית.

מן העלייה לישראל אל עולם הקולנוע

גולדפינגר נולד וגדל בקרקוב שבפולין, בנם של שאול ורחל ואחיה של נילי הרכבי–גולדפינגר. הוא עלה לישראל בשנת 1950. בגיל 16 נסע ללמוד בלונדון, ולאחר סיום לימודיו התגייס לצה"ל ושירת בחיל התותחנים. את הכשרתו המקצועית רכש בבית ספר לצילום ולקולנוע בירושלים, שילוב שהעניק לו הבנה מעשית של שפה חזותית ושל מלאכת ההפקה.

את צעדיו הראשונים בתעשייה עשה בהפקה ההוליוודית הטל צל ענק, בכיכובם של קירק דאגלס, פרנק סינטרה וסנטה ברגר. הסרט צולם ברובו בישראל, ובמהלך העבודה עליו זוהה כישרונו של גולדפינגר והוא נקרא לסייע בהפקות נוספות. בהמשך הפיק את להט במים, את רק היום בכיכובו של זאב רווח ואת קומפוט נעליים. הניסיון הקולנועי המוקדם הזה הכין אותו לעבודה רחבת היקף בתקופה שבה תעשיית השידור הישראלית עדיין הייתה בראשיתה.

ממייסדי הטלוויזיה הישראלית

בסוף שנות השישים הצטרף גולדפינגר לצוות שהקים את הטלוויזיה הישראלית, לימים הערוץ הראשון. הוא היה שותף לשידור הראשון של התחנה, שידור חי של מצעד צה"ל ביום העצמאות העשרים של מדינת ישראל, במאי 1968. בכך השתתף ברגע שבו נכנסה הטלוויזיה הישראלית אל מרכז החיים הציבוריים והמשפחתיים במדינה.

בהמשך הפיק וערך שידורים לאומיים ואירועים מיוחדים, ובהם שידורי יום העצמאות, המכביות וסיקור ביקורו ההיסטורי של נשיא מצרים אנואר סאדאת בישראל. אלה לא היו רק הפקות טכניות: עבור מיליוני צופים, השידור היה הדרך לחוות יחד אירועים שעיצבו את זהותה של ישראל ואת יחסיה עם העולם.

גולדפינגר שימש גם כמנהל אולפן במהדורת מבט ראשון ויזם, ערך והפיק מאות משדרים בתחומי החדשות, האקטואליה, הספורט והבידור. עבודתו חיברה בין אנשי מערכת, במאים, עורכים, מגישים, אמנים וטכנאים, וסייעה לבסס בישראל תרבות הפקה מקצועית של שידורים חיים ותוכניות אולפן.

תוכניות שהפכו לחלק מהתרבות הישראלית

גולדפינגר עמד מאחורי כמה מתוכניות הבידור והאירוח המזוהות ביותר עם הטלוויזיה הישראלית בשנותיה המעצבות. הוא הפיק את שעה טובה, בהנחיית מני פאר ומאיר שלו, ששודרה בשנים 1979–1984, ואת סוף שבוע עם ירון לונדון. הוא היה המפיק של תוכנית האירוח המרכזית סיבה למסיבה, שבה השתתפו בין היתר מני פאר, גידי גוב, אילי גורליצקי, ספי ריבלין, דודו דותן ורבקה מיכאלי, לצד הפינה הסאטירית של שלמה ניצן.

הפקות אלה יצרו מרחב משותף לצופים מכל רחבי הארץ. הן שילבו ראיונות, מוזיקה, הומור וסאטירה, והביאו אל המסך יוצרים וקולות מגוונים. גם האגף הסגור, שכתב אפרים סידון ובה השתתפו טוביה צפיר, אסנת וישינסקי, רבקה מיכאלי ואחרים, תרמה להתפתחותה של הסאטירה הטלוויזיונית הישראלית.

במקביל היה גולדפינגר מעורב בהפקות מוזיקליות עם יוצרים ומבצעים מרכזיים, ובהם שלום חנוך, יהודית רביץ, שלמה ארצי, אריק איינשטיין ונעמי שמר. שיתופי פעולה אלה חיזקו את הקשר בין הטלוויזיה לבין המוזיקה הישראלית והעניקו לשירים ולאמנים במה ארצית רחבה.

פופוליטיקה והפיכת האקטואליה לזירה ציבורית

אחת התרומות המזוהות ביותר עם גולדפינגר היא הגייתה והפקתה של פופוליטיקה, בהנחיית דן מרגלית. התוכנית הציבה באולפן פאנל קבוע ומשתנה של דוברים בעלי עמדות פוליטיות וחברתיות שונות, ובהם טומי לפיד, אמנון דנקנר וישראל אייכלר, ושילבה את הדיון הפוליטי עם הופעות מוזיקה.

החידוש של פופוליטיקה היה בהצגת הוויכוח הציבורי כאירוע טלוויזיוני חי, נגיש ודינמי. במקום להסתפק בדיווח על פוליטיקה, התוכנית הפכה את המחלוקת ואת המפגש בין הקבוצות השונות בחברה הישראלית לחלק מרכזי מן השידור. הפורמט השפיע על שפת האקטואליה בישראל ועל האופן שבו תוכניות רבות לאחר מכן שילבו פאנלים, ראיונות, עימותים ותגובות בזמן אמת.

גם תוכניות אקטואליה ופוליטיקה נוספות נקשרו ליצירתו ולהפקתו, ובהן משעל חם בהנחיית ניסים משעל, הקבינט עם דנה ויס, פוליטיקה עם יעקב אחימאיר, מועצת החכמים והמטה המרכזי עם נדב פרי. מכלול זה משקף את יכולתו להתאים את מלאכת ההפקה לשינויים במפת התקשורת ולפתח מסגרות חדשות לשיחה ציבורית.

קולנוע תיעודי, אירועים בינלאומיים ומעגלים שנסגרו

גולדפינגר הפיק גם סרטים תיעודיים, ובהם יואל, ישראל והפשקיוולים, בבימויה של לינה צ'פלין, ומדינת אכזיב – מקום של אהבה, בבימויה של אתי וויזלטיר. הסרטים, ששודרו בערוץ 8, הרחיבו את העיסוק הטלוויזיוני בדמויות, במקומות ובסיפורים ייחודיים בחברה הישראלית.

בשנת 1999 הפיק וערך את שידור תחרות האירוויזיון מירושלים. לפי החומר הביוגרפי שנמסר לארכיון, איגוד השידור האירופי ציין את המשדר כיפה ביותר של אותה שנה. ההפקה המחישה את יכולתה של ישראל להציג לקהל בינלאומי אירוע טלוויזיוני מורכב, ובו-בזמן לשקף את ירושלים ואת התרבות המקומית.

בשנת 2006 פרש גולדפינגר מרשות השידור והמשיך להפיק סרטים ותוכניות עבור ערוץ 8, ערוץ 10, ערוץ 2 וכן עבור הערוץ הראשון. בשנת 2017, 49 שנים לאחר שהיה שותף לפתיחת שידורי הערוץ הראשון, הפיק את סיבה למסיבה עם רבקה מיכאלי — המשדר האחרון ששודר בערוץ הראשון לפני סגירת רשות השידור. בכך נסגר מעגל אישי ומקצועי יוצא דופן, מן השידור הראשון ועד לשידור האחרון של המוסד שבו עיצב את דרכו.

פעילות ציבורית והכרה מקצועית

לצד עבודתו בהפקה, גולדפינגר השתתף בחיי התרבות הציבוריים בישראל. הוא היה חבר המדור הבינתחומי במועצה הישראלית לתרבות ואמנות, חבר הוועד המנהל של מוסררה — בית הספר הרב-תחומי לאמנות וחברה על שם נגר בירושלים, חבר הוועד המנהל של הזירה הבין-תחומית וחבר בוועדות התרבות של עיריית ירושלים. הוא גם חבר האקדמיה הישראלית לקולנוע וטלוויזיה.

גולדפינגר זכה פעמיים בפרס כינור דוד. נוסף על כך מצוין בחומר המקור כי קיבל ציון לשבח בפרס ורד הזהב על הפקת טוביה על הגג במסגרת תחרות תוכניות טלוויזיה בינלאומית שנערכה במונטרה שבשווייץ בשנת 1992, וכן בפרס ישראל של הסוכנות היהודית עבור משדרים מיוחדים שנועדו לקרב בין פלגים בחברה הישראלית. פרטי הפרסים, ובייחוד ההכרה הבינלאומית, מצריכים עדיין אימות מול מקורות מוסדיים או עיתונאיים ראשוניים.

מדוע אהרון גולדפינגר ראוי לציון כערך חשוב במורשת

אהרון גולדפינגר ראוי להיכלל במורשת (Moreshet) משום שפעל בנקודת המפגש שבין תקשורת, תרבות וחיים ציבוריים בישראל. הוא לא רק הפיק תוכניות מצליחות; הוא סייע להקים את הטלוויזיה הישראלית, הפך שידורים לאומיים לחוויות משותפות, נתן במה למוזיקה ולסאטירה המקומית ופיתח פורמטים ששינו את השיח האקטואלי.

השפעתו ניכרת במוסדות ובאנשים שעבד עמם ובקהל הרחב שנחשף במשך עשרות שנים ליצירותיו. תוכניות כמו סיבה למסיבה, שעה טובה ופופוליטיקה משקפות פרקים מרכזיים בהתפתחות התרבות הישראלית, ואילו עבודתו באירועי שידור לאומיים ובאירוויזיון בירושלים ממחישה את תפקידה של ההפקה הטלוויזיונית בעיצוב זיכרון ציבורי ובייצוג ישראל בעולם. משום כך, Moreshet.com מתעד את פועלו כחלק מהסיפור הרחב של התקשורת, התרבות והחברה הישראלית.