סטיבן נ' מילר

סטיבן נ' מילר הוא יועץ פוליטי יהודי־אמריקאי, כותב נאומים ובכיר בבית הלבן, שמילא תפקיד מרכזי בעיצוב מדיניות ההגירה והפעלת הסמכות המבצעת בממשליו של דונלד טראמפ. בקדנציה הראשונה של טראמפ, בשנים 2017–2021, שימש יועץ בכיר לנשיא ומנהל מערך כתיבת הנאומים בבית הלבן. עם תחילת הממשל השני בינואר 2025 הוא מונה לסגן ראש סגל הבית הלבן למדיניות וליועץ לביטחון המולדת.

השפעתו של מילר אינה נובעת מתפקיד נבחר או מבסיס ציבורי עצמאי, אלא מיכולתו להפוך השקפת עולם לתוכניות מדיניות, לנוסחים משפטיים ולמסרים נשיאותיים. לאורך שנים הוא חיבר בין עבודת הקונגרס, מסעות בחירות, תקשורת שמרנית והמנגנון המבצעי של הממשל. בדרך זו נעשה לאחד היועצים המזוהים ביותר עם תפיסת ההגירה של תנועת טראמפ ועם האופן שבו הוצגה לציבור האמריקאי.

שורשים יהודיים וגיבוש זהות פוליטית

מילר נולד ב־23 באוגוסט 1985 בסנטה מוניקה שבקליפורניה, בנם של מרים, עובדת סוציאלית, ומייקל מילר, עורך דין שפעל גם בעסקי הנדל״ן המשפחתיים. הוא בן למשפחה יהודית אשכנזית ששורשיה במזרח אירופה ושבני משפחתה נמלטו מפוגרומים ומרדיפות. הוא למד בבית ספר עברי בקהילת בית שיר שלום והשתתף בטקס קונפירמציה בבית כנסת רפורמי בסנטה מוניקה. לאחר לימודיו באוניברסיטה השתתף גם במסע תגלית לישראל.

כבר בבית הספר התיכון גילה עניין בולט בוויכוח ציבורי, ברדיו ובכוחם של מסרים פוליטיים. הוא הופיע פעמים רבות בתוכניתו של שדרן הרדיו השמרן לארי אלדר, הזמין לבית ספרו את הסופר והפעיל השמרן דייוויד הורוביץ וקידם יוזמות שנגעו לפטריוטיות ולתרבות הפוליטית במוסד. פעילות זו העניקה לו ניסיון מוקדם בהצגת טיעונים, ביצירת תשומת לב תקשורתית ובהפעלת לחץ על מוסדות.

אוניברסיטת דיוק והכניסה לזירה הלאומית

בשנת 2003 החל מילר ללמוד מדע המדינה באוניברסיטת דיוק, וב־2007 השלים תואר ראשון. הוא כתב טור קבוע בעיתון הסטודנטים The Chronicle, הקים בקמפוס סניף של Students for Academic Freedom והיה פעיל בארגונים שמרניים. בתקופת לימודיו התייצב בפומבי לצד שחקני קבוצת הלקרוס של דיוק שנאשמו באונס; לאחר חקירה בוטלו האישומים והתובע הכללי של קרוליינה הצפונית קבע כי השלושה חפים מפשע. הופעותיו בתקשורת הארצית סביב הפרשה חיזקו את מעמדו כדובר צעיר המסוגל לנהל מאבק תקשורתי מתמשך.

לאחר סיום לימודיו החל לעבוד בוושינגטון כמזכיר עיתונות של חברת בית הנבחרים מישל בקמן, ולאחר מכן אצל חבר בית הנבחרים ג׳ון שיידג. בשנת 2009 הצטרף ללשכתו של הסנאטור ג׳ף סשנס מאלבמה. הוא התקדם ממזכיר עיתונות למנהל תקשורת והתמחה במיוחד במדיניות הגירה, בניסוח מסרים ובבניית קואליציות פוליטיות נגד יוזמות חקיקה.

עיצוב הוויכוח על ההגירה בקונגרס

בלשכת סשנס היה מילר שותף מרכזי למאבק נגד הצעת הרפורמה המקיפה בהגירה של 2013, שנודעה כיוזמת ״חבורת השמונה״. ההצעה עברה בסנאט אך לא הובאה להצבעה בבית הנבחרים. מילר הכין חומרי מחקר ונקודות שיחה לעוזרים ולמחוקקים בבית הנבחרים, והציג את היוזמה כפוגעת בעובדים אמריקאים וכמרחיבה את ההגירה מעבר לרצוי. עבודתו המחישה את השיטה שתאפיין בהמשך את הקריירה שלו: שילוב בין פרטי מדיניות, מסר תקשורתי אחיד ופעולה מתואמת מול גורמים פוליטיים.

הוא סייע גם למסע הבחירות של דייב בראט, שניצח ב־2014 את מנהיג הרוב הרפובליקני בבית הנבחרים אריק קנטור בבחירות המקדימות. בינואר 2015 חיברו מילר וסשנס מדריך הגירה לרוב הרפובליקני החדש, שבו הציגו חלופה לגישה שקראה למפלגה להקל את עמדותיה בנושא. פעילות זו סייעה להעמיד את ההגירה, רמות השכר והריבונות הלאומית במרכזו של הוויכוח הפנים־מפלגתי שקדם לבחירות 2016.

מסע הבחירות של טראמפ וכתיבת הנאומים הנשיאותיים

מילר הצטרף רשמית למסע הבחירות של דונלד טראמפ בינואר 2016 כיועץ בכיר למדיניות. הוא כתב נאומים, סייע בגיבוש הצעות בנושא הגירה והופיע לפני טראמפ בעצרות בחירות. הוא היה שותף לכתיבת נאום קבלת המועמדות בוועידה הרפובליקנית הלאומית, להכנות לעימותים מול הילרי קלינטון ולעיצוב המסרים שנועדו לחבר בין הגירה, ביטחון, תעסוקה וזהות לאומית. עד אוגוסט 2016 שימש מנהל המדיניות הלאומית של המסע והוביל גם צוות שעסק במדיניות כלכלית.

לאחר ניצחונו של טראמפ היה מילר מנהל המדיניות הלאומית בצוות המעבר וסייע בהכנת סדר היום למאה הימים הראשונים. טראמפ הטיל עליו תפקיד מרכזי בכתיבת נאום ההשבעה שנישא ב־20 בינואר 2017. בבית הלבן פיקח מילר על כתיבת נאומים מרכזיים, ובהם נאומים בפני שני בתי הקונגרס ונאומי מצב האומה. תרומתו הייתה רחבה מעבודת ניסוח: הוא עזר לקבוע אילו נושאים יעמדו במרכז, כיצד יחוברו למדיניות הממשל ובאיזו שפה יוצגו למיליוני אזרחים.

מדיניות ההגירה בממשל הראשון

כיועץ בכיר היה מילר אחד האדריכלים העיקריים של מדיניות ההגירה בממשל טראמפ הראשון. הוא היה מעורב בצו הנשיאותי שהגביל כניסה ממספר מדינות בעלות רוב מוסלמי; לאחר הליכים משפטיים ושינויים בנוסח, אישר בית המשפט העליון של ארצות הברית בשנת 2018 גרסה של ההגבלות. הוא פעל להפחתת מכסות הפליטים, לסיום תוכנית DACA שהגנה על מהגרים שהובאו לארצות הברית בילדותם, להחמרת כללי המקלט ולהרחבת האכיפה בגבול.

מילר היה גם מן התומכים הבולטים במדיניות ״אפס סובלנות״ שהביאה להפרדת ילדים ממשפחות בגבול. לאחר מחאה ציבורית רחבה חתם טראמפ ביוני 2018 על צו שנועד להפסיק את ההפרדה השיטתית. מילר הוביל או קידם צעדים נוספים, ובהם כלל ״נטל הציבור״ שנתן משקל לשימוש בהטבות ציבוריות בהחלטות מסוימות על מעמד הגירה, הגבלות שהוטלו בתקופת מגפת הקורונה ומאמצים לצמצם את מספר הפליטים המתקבלים במדינה.

המשמעות המעשית של עבודתו ניכרה בחייהם של מבקשי מקלט, פליטים, מהגרים ומשפחות ברחבי ארצות הברית ומחוצה לה. במקביל, הוא השפיע על המבנה הפנימי של קבלת ההחלטות: הוא תיאם בין הבית הלבן, המחלקה לביטחון המולדת, מחלקת המדינה, משרד המשפטים וסוכנויות ההגירה, ופעל לקידום מינויים ונהלים שתאמו את סדר היום של הנשיא.

America First Legal והמשך בניית התשתית המדינית

לאחר תום כהונתו הראשונה של טראמפ ייסד מילר בשנת 2021 את America First Legal, ארגון משפטי שמרני הפועל באמצעות עתירות, הליכים מינהליים ופעילות ציבורית. הקמת הארגון אפשרה לו להעביר את סדר היום שלו מן הבית הלבן לזירה המשפטית והמוסדית ולשמור על רשת של משפטנים ואנשי מדיניות לקראת מאבקים עתידיים.

בין שתי כהונותיו של טראמפ המשיך מילר לייעץ למועמדים רפובליקנים ולהשתתף בתכנון מדיניות לממשל עתידי. הוא היה מעורב בגיבוש מאגר של אנשי מקצוע ובפיתוח תוכניות שנועדו לאפשר פעולה מהירה יותר של הרשות המבצעת, בעיקר בתחומי ההגירה, האכיפה והשליטה בעבודת הסוכנויות הפדרליות.

חזרה לבית הלבן ב־2025

עם שובו של טראמפ לנשיאות בינואר 2025 מונה מילר לסגן ראש סגל הבית הלבן למדיניות וליועץ לביטחון המולדת. התפקידים הרחיבו את סמכות התיאום שלו מעבר לכתיבת נאומים ולייעוץ נקודתי, והעמידו אותו במרכז העבודה בין הבית הלבן, מחלקת המשפטים, המחלקה לביטחון המולדת וסוכנויות פדרליות נוספות.

בממשל השני היה מעורב בהכנת צווים נשיאותיים ובקידום מדיניות שנועדה להרחיב מעצרים וגירושים, לצמצם מסלולי כניסה ולהפעיל סמכויות קיימות בצורה נרחבת ומהירה. מיקומו בצומת שבין מסר, משפט וביצוע ממחיש את מקור כוחו: הוא אינו רק דובר של מדיניות, אלא איש מטה המשתתף בתרגום מטרות פוליטיות להוראות מנהליות ולפעולת ממשל.

זהות יהודית, ישראל ומשמעות ציבורית

מילר הוא בן למשפחה יהודית שסיפור ההגירה שלה קשור לבריחה מרדיפות באירופה. הרקע הזה עומד לצד קריירה שהתמקדה בהגבלת הגירה ובהרחבת סמכויות האכיפה, ולכן דמותו מעוררת דיון ער בקהילות יהודיות על היחס בין זיכרון היסטורי, ביטחון לאומי, ריבונות ואחריות כלפי פליטים ומהגרים. אין עמדה יהודית אחת כלפי עבודתו, והתגובות אליו משקפות מחלוקות עמוקות בחיים היהודיים־אמריקאיים בני זמננו.

בענייני חוץ הביע מילר תמיכה בישראל והציג את הסכמי אברהם כהישג היסטורי. עם זאת, מקומו המרכזי בסיפור הציבורי היהודי נובע בראש ובראשונה מן העובדה שיהודי־אמריקאי הגיע לעמדת השפעה חריגה על כוח המדינה האמריקאית ועל מדיניות שנגעה למיליוני בני אדם. זהו פרק משמעותי בתולדות ההשתלבות היהודית במוסדות השלטון בארצות הברית, גם כאשר משמעותו ותוצאותיו שנויות במחלוקת חריפה.

מילר נישא בשנת 2020 לקייטי וולדמן, שכיהנה כמזכירת העיתונות של סגן הנשיא מייק פנס וכדוברת במחלקה לביטחון המולדת. לבני הזוג ארבעה ילדים.

הערת מערכת על עצם ההכללה

סטיבן מילר נכלל באתר אף שדמותו ופועלו שנויים במחלוקת בקרב חלקים רחבים בציבור. ההכללה אינה קובעת כי ההשפעה חיובית או שלילית; היא משקפת את המקום המשמעותי שיש לדמות זו בעיצוב ההוויה, התרבות ואורח החיים בקרב הציבור, שבאופן טבעי ישנם הרואים בכך פעילות חיובית ואף הירואית וישנם הרואים בכך פעילות המנוגדת להשקפת עולמם. עצם קיומן של הערכות מנוגדות הוא חלק מן התיעוד ההיסטורי המצדיק את הכללת הדמות המשמעותית והמשפיעה הזו במורשת העם היהודי.

מדוע סטיבן נ' מילר ראוי לציון כערך חשוב במורשת

סטיבן נ' מילר ראוי לתיעוד במורשת משום שמעטים היועצים שלא נבחרו לתפקיד ציבורי השפיעו במידה דומה על שפתו של נשיא, על סדר היום של הבית הלבן ועל יישומה של מדיניות הגירה אמריקאית. עבודתו בקונגרס, במסע הבחירות של 2016, בממשל הראשון, ב־America First Legal ובממשל השני יוצרת רצף מוסדי ארוך: מרעיונות ומסרים, דרך ניסוח תוכניות וצווים, ועד להשפעה על סוכנויות ממשלתיות ועל חיי משפחות, פליטים ומהגרים.

מורשת (Moreshet) ו־Moreshet.com כוללים את סיפורו לא כהבעת תמיכה, אלא כתיעוד של השפעה יהודית־אמריקאית ממשית על מוסדות השלטון ועל אחת הסוגיות המעצבות של המאה ה־21. שורשיו במשפחה שנמלטה מרדיפות, חינוכו היהודי, תמיכתו בישראל ותפקידו בעיצוב מדיניות הגירה מחברים את הביוגרפיה שלו לשאלות יסוד בזיכרון ובחיים היהודיים: כיצד מפעילים כוח מדינתי, כיצד מאזנים בין גבולות לאחריות אנושית, וכיצד בני מיעוט שהשתלבו במוקדי שלטון משפיעים על החברה הרחבה. עוצמת ההשפעה הזאת, לצד המחלוקת שהיא מעוררת, הופכת את הקריירה שלו לחלק מן התיעוד ההיסטורי של יהדות ארצות הברית ושל הפוליטיקה האמריקאית בת זמננו.