נסים אלוני
נסים אלוני (24 באוגוסט 1926 – 13 ביוני 1998) היה מחזאי, במאי תיאטרון, סופר ומתרגם ישראלי, חתן פרס ישראל לשנת 1996, הנחשב לאחד ממחזאי ישראל הבולטים והחשובים ביותר.
ביוגרפיה
אלוני נולד בשם נסים לוי, בשנת 1926, למשפחה קשת יום שהתגוררה בשכונת וולפסון בתל אביב. השכונה והדינמיות בה התנהלו ענייניה על ידי הילדים, סיפקו כר נרחב לדמיונו הפורה, ושנים רבות לאחר מכן תיאר אותה בסיפורי "הינשוף" שלו. בתום לימודיו התיכוניים בבית הספר "השכלה", התגייס לנוטרות ושם החל לכתוב לשבועון במחנה. עם סיום שירותו הצבאי התמנה אלוני לעורך הספרותי של "אשמורת" ולחבר מערכת "בעין".
במלחמת העצמאות שירת בגדוד 52 של חטיבת גבעתי, וסיים בהצלחה קורס קצינים. בין היתר, השתתף בקרב על משלט עיבדיס. מוראות המלחמה השפיעו עליו לאורך כל שנות כתיבתו.
למד היסטוריה כללית ותרבות צרפתית באוניברסיטה העברית בירושלים.
ב־1953 הועלה מחזהו הראשון "אכזר מכל המלך" בתיאטרון הלאומי "הבימה", בבימויו של שרגא פרידמן, ועורר הד גדול בקרב שוחרי התיאטרון. המחזה עוסק בדמותו של המלך ירבעם בן נבט, ובעלילת המחזה משרבב אלוני השקפות עולם ועמדות אישיות בנושאים על סדר היום הציבורי.
ב־1961 הועלה ב"הבימה" מחזהו "בגדי המלך" שמיקם אותו כמחזאי ישראלי מוביל.
ב־1963 הקים אלוני, עם חבריו השחקנים יוסי בנאי ואבנר חזקיהו, את "תיאטרון העונות", שבמסגרתו העלה כמחזאי-במאי את "הנסיכה האמריקאית". מכאן ואילך ביים אלוני את כל מחזותיו. תיאטרון "העונות" שרד עונות בודדות, שקע בחובות ונאלץ לנעול שעריו. אלוני כתב מערכונים לשלישיית הגשש החיוור וביים שתיים מתוכניותיהם: "סינמה גשש" ו"קנטטה לשווארמה". כתיבתו לשלישייה התאפיינה בחידודי לשון ויש שרואים בו כממציאה של "השפה הגששית" המוכרת לקהל הישראלי. אלוני כתב גם מספר פזמונים ללהקה, ובהם "יפות יפות", "כולם חכמים כולם" (יחד עם ירון לונדון) ו"שירת הבִרבור". פזמון מוכר נוסף שכתב הוא "שיר כלולות", שהלחין עודד לרר והתפרסם בביצועו של יזהר כהן.
רבים ממחזותיו של אלוני עוסקים בבני האצולה, במלכים ובנסיכים, כמו: "בגדי המלך", "הנסיכה האמריקאית", "אכזר מכל המלך" ו"אדי קינג".
מחזות נוספים שכתב וביים אלוני, הם: "הצוענים של יפו", "המהפכה והתרנגולת", "כמו כולם" (או בשמה הנוסף: "לוקאס הפחדן"), "הנפטר המתפרע", "נפוליון - חי או מת" ו"שעיר אחד לעזאזל".
נסים אלוני העריך במיוחד את שחקנית "הבימה" חנה רובינא, לה אף כתב מחזה המוקדש לה בשם "דודה ליזה", שבו גילמה את התפקיד הראשי.
ב-1972 ביים דוד פרלוב את סרט הקולנוע "הגלולה" על פי תסריט עשיר בהמצאות עלילתיות ולשוניות שכתב אלוני, ובו השתתפו אבנר חזקיהו, יוסי בנאי, שרגא פרידמן, אדית אסטרוק, ז'רמן אוניקובסקי, גדעון זינגר וזהרירה חריפאי.
ב-1974 ביים רם לוי את סרט הטלוויזיה "הכלה וצייד הפרפרים", על פי מחזה של אלוני (שגם כתב את התסריט, יחד עם לוי), ובו השתתפו יוסי בנאי בתפקיד גץ, גילה אלמגור בתפקיד מי ויוסי פולק.
ההצגות האחרונות שכתב אלוני היו "שמחת קבצנים" (עם שייקה אופיר) שהוצגה ב-1984 בהפקת התיאטרון העממי של אברהם דשא פשנל ו"שפריץ" של להקת ילד מבחנה (אלי יצפאן, גדי פור, מיכאל מורים, דבי קליידר, נולי עומר, שמוליק לוי) בהפקת טמירה ירדני ב-1988.
כמו כן כתב אלוני קובץ פרוזה בשם "רשימותיו של חתול רחוב".
ב-1993 לקה אלוני באירוע מוחי ולאחר תקופת שיקום חזר לעבוד.
ב-13 ביוני 1998 נפטר אלוני בגיל 71 ונטמן בבית העלמין ירקון.
בשנת 2008 הופיעה הביוגרפיה שלו "נמר בוער", מאת העיתונאית ומבקרת התיאטרון שרית פוקס. פוקס נעזרה באלוני עוד בחייו, התייעצה עם אחיו, שאול אלוני וראיינה 200 אנשים לצורך הכתיבה. לטענת הביוגרפית סבל אלוני מהלם קרב מתמשך והדבר עיצב במידה רבה את חייו וכתיבתו. הספר עורר דיון ציבורי נוקב והפך לספר לימוד לשחקנים ולסטודנטים לתיאטרון.
בשנת 2014 הופיעה הביבליוגרפיה המקיפה הראשונה ליצירתו, "נסים אלוני, ביבליוגרפיה 2014-1948" בעריכת אילן בר-דוד ודור ורטהיימר.
בשנת 2015 הוקרן לראשונה בפסטיבל דוקאביב, הסרט התיעודי של דורון ג'רסי "הָיֹה הָיָה מלך - נסים אלוני בשלוש מערכות, שתי תמונות ביניים ואפילוג" על חייו ופועלו של נסים אלוני. הסרט משלב אנימציות מרהיבות המבוססות על ציוריו ואיוריו של יוסל ברגנר לדמויותיו של אלוני.
חיים אישיים
אלוני היה נשוי פעמיים, בראשונה לרות לבית זיידמן, לה היה נשוי 12 שנים, ובשנייה לשחקנית הצעירה אילנה עדן (זו זכתה לקריירה קצרה בהוליווד). השניים נישאו ב-1962 והתגרשו ב-1965. כמו כן, קיים מערכות-יחסים עם השחקניות ז'רמן אוניקובסקי, אדית אסטרוק, הפסיכולוגית נירה ירון ושחקנית הקולנוע הרומנית-צרפתית, נדיה גריי (Nadia Gray).
אחיו היה השופט שאול אלוני.
מאיה בז'רנו. על שלושה מחזות של נסים אלוני 'עמדה' 22 2010
- נסים אלוניhe.wikipedia.org