מייקל (מיכאל) אורן

מייקל (מיכאל) אורן הוא היסטוריון, סופר, דיפלומט ואיש ציבור ישראלי, שעבודתו נעה במשך עשרות שנים בין מחקר תולדות המזרח התיכון, ייצוגה של ישראל בזירה הבינלאומית ושירות ציבורי. הוא כיהן כשגריר ישראל בארצות הברית בשנים 2009–2013, כחבר הכנסת העשרים מטעם מפלגת כולנו וכסגן שר לענייני דיפלומטיה במשרד ראש הממשלה. לצד תפקידים אלה כתב מחקרים רחבי יריעה על מלחמות ישראל ועל יחסי ארצות הברית והמזרח התיכון, פרסם ספרות יפה ולימד באוניברסיטאות בישראל ובארצות הברית.

המאפיין הבולט בדרכו הוא החיבור בין שתי נקודות מבט: זו של יהודי שגדל בארצות הברית ובחר לעלות לישראל, וזו של ישראלי ששירת בצה״ל, חקר את ההיסטוריה האזורית וייצג את מדינתו בוושינגטון. השילוב הזה אפשר לו להסביר לקוראים ולקהלים בינלאומיים כיצד עוצבו מדינת ישראל, יחסיה עם יהדות התפוצות ומקומה במערכת האמריקאית־מזרח־תיכונית.

מבית יהודי בארצות הברית אל החיים בישראל

אורן נולד ב־20 במאי 1955 בשם מייקל סקוט בורנשטיין, וגדל בווסט אורנג׳ שבניו ג׳רזי בבית יהודי ציוני. אביו, לסטר מילטון בורנשטיין, היה מנהל בית חולים וקצין לשעבר בצבא ארצות הברית, שהשתתף בפלישה לנורמנדי, בקרב על הבליטה ובמלחמת קוריאה. זיכרונותיו של האב משדה הקרב השפיעו לימים גם על כתיבתו הספרותית של אורן.

בנעוריו היה פעיל במסגרות יהודיות וציוניות. בגיל 15 הגיע לראשונה לישראל במסגרת תנועת הבונים דרור ועבד בקיבוץ גן שמואל. המפגש עם ישראל הפך מרעיון משפחתי וחינוכי לבחירת חיים. הוא המשיך לבקר בארץ, ובמכבייה העשירית בשנת 1977 זכה כחותר בשתי מדליות זהב ובמדליית כסף—הישג שחיבר בין הצטיינות אישית לבין אחד ממפעלי הספורט המרכזיים של העם היהודי.

אורן למד באוניברסיטת קולומביה והמשיך לתואר שני בבית הספר ליחסים בינלאומיים של האוניברסיטה. לאחר מכן השלים לימודים מתקדמים ודוקטורט בלימודי המזרח הקרוב באוניברסיטת פרינסטון. עבודת המחקר שלו על מקורות מלחמת סיני בחנה את היחסים בין ישראל, מצרים והמעצמות בשנים 1952–1956, והניחה בסיס לעיסוקו המתמשך במפגש שבין החלטות מדיניות, כוח צבאי והיסטוריה אזורית.

עלייה, שירות צבאי ושליחות ציונית

בשנת 1979 עלה אורן לישראל, קיבל אזרחות ישראלית ועִברת את שם משפחתו מבורנשטיין לאורן. הוא התגייס כחייל בודד ושירת בצנחנים. במלחמת לבנון הראשונה השתתף בלחימה כאיש מילואים; יחידתו נקלעה למארב סורי וספגה נפגעים רבים. בהמשך שירת במילואים בתפקידי קישור והסברה, ובהם קצין הקישור הישראלי לצי השישי של ארצות הברית בזמן מלחמת המפרץ וקצין ביחידת דובר צה״ל בתקופות לחימה.

לאחר שירותו הסדיר פעל מטעם נתיב ליצירת קשר עם פעילים ציונים בברית המועצות. עבודה זו השתלבה במאמץ הישראלי לשמור על קשר עם יהודים שחיו תחת המשטר הסובייטי ולתמוך בזיקתם לישראל. בהמשך עסק ביחסים בין־דתיים במשרד הדתות בתקופת ממשלת יצחק רבין, ושימש גם יועץ למשלחת ישראל באו״ם. התפקידים הללו הקדימו את עבודתו הדיפלומטית הרשמית והעמיקו את ניסיונו במפגש שבין ישראל, העולם היהודי ומוסדות בינלאומיים.

היסטוריון שהביא את מלחמות ישראל לקהל רחב

הישגו המחקרי הידוע ביותר של אורן הוא הספר שישה ימים של מלחמה: יוני 1967 ועיצובו של המזרח התיכון המודרני. הספר, שראה אור באנגלית ב־2002 ולאחר מכן בעברית, שחזר את הדרך למלחמת ששת הימים, את ששת ימי הלחימה ואת השינויים המדיניים והטריטוריאליים שבאו בעקבותיה. במקום להציג את המלחמה כרצף של קרבות בלבד, אורן שילב מסמכים דיפלומטיים, החלטות של מנהיגים ותמונת מצב אזורית ובינלאומית.

הספר היה לרב־מכר של הניו יורק טיימס, זכה בפרס הספר היהודי הלאומי ובפרס ספר ההיסטוריה של לוס אנג׳לס טיימס. חשיבותו לתרבות הזיכרון הישראלית והיהודית נעוצה בכך שסיפק לקוראים מחוץ לישראל תיאור מקיף ונגיש של אחת מנקודות המפנה המרכזיות בתולדות המדינה. הוא גם הפך את הוויכוח על שנת 1967 לנגיש לדור שלא חווה את האירועים בעצמו.

בספרו עוצמה, אמונה ודמיון: אמריקה במזרח התיכון מ־1776 ועד ימינו הרחיב אורן את המבט ובחן יותר ממאתיים שנות מעורבות אמריקאית באזור. הוא תיאר כיצד מסחר, פעילות מיסיונרית, אמונה דתית, דיפלומטיה וכוח צבאי עיצבו את יחסה של ארצות הברית למזרח התיכון. גם ספר זה היה לרב־מכר של הניו יורק טיימס, ותרגומו לעברית העניק לקוראים בישראל מסגרת היסטורית להבנת הברית עם ארצות הברית—לא כאירוע נקודתי, אלא כתוצאה של תהליכים תרבותיים ומדיניים ארוכי שנים.

הוראה, מסות וכתיבה לקהל הרחב

אורן לימד במוסדות אקדמיים בישראל ובארצות הברית, ובהם האוניברסיטה העברית, אוניברסיטת בן־גוריון, הרווארד, ייל וג׳ורג׳טאון. הוא היה עמית במרכז שלם וכתב מאמרים ומסות לעיתונים ולכתבי עת מרכזיים. הופעותיו כפרשן לענייני המזרח התיכון ב־CNN וב־CBS הרחיבו את עבודתו מעבר לקהילה האקדמית: הוא ניסה לתרגם היסטוריה מורכבת לשפה המובנת לצופי חדשות ולקוראים שאינם מומחים.

שגריר ישראל בארצות הברית

בשנת 2009 מונה אורן לשגריר ישראל בארצות הברית. כדי לקבל את התפקיד ויתר על אזרחותו האמריקאית. כהונתו, שנמשכה עד 2013, התקיימה בתקופה רגישה ביחסי ממשלת ישראל עם ממשל ברק אובמה וכללה דיונים על איראן, התהליך המדיני, העימותים ברצועת עזה והסיוע הביטחוני האמריקאי לישראל.

תפקידו לא הסתכם בשיחות עם אנשי הממשל והקונגרס. הוא הרצה באוניברסיטאות, הופיע בכלי התקשורת ופעל מול קהילות מגוונות בחברה האמריקאית. השגרירות בתקופתו קיימה יוזמות הסברה לקהלים אירים־אמריקאים, לטינים ולהט״בים ויצרה קשרים עם נציגים סינים; היא גם אירחה ארוחת אפטאר, מהלך שסימן רצון לקיים שיח ישיר עם מוסלמים בארצות הברית. אורן עסק בהצגת צורכי הביטחון של ישראל, לרבות חשיבות ההגנה מפני רקטות, בעת שהקונגרס דן בסיוע למערכת כיפת ברזל.

ספר הזיכרונות בן ברית: חיי כגשר בין ישראל לארצות הברית, שפורסם באנגלית ב־2015 ותורגם לעברית, תיעד את שנותיו בוושינגטון ואת הפערים שהתגלו לעיתים בין שתי בעלות הברית. מעבר לעדות האישית, הספר מציג את מלאכת השגריר כעבודה מתמשכת של תיווך: הסברת שיקולים ישראליים למערכת האמריקאית, ובמקביל פירוש המציאות הפוליטית והתרבותית של ארצות הברית לקובעי המדיניות בישראל.

מהכנסת אל פעילות ציבורית

לקראת הבחירות לכנסת העשרים הצטרף אורן למפלגת כולנו בראשות משה כחלון ונבחר לכנסת בשנת 2015. הוא היה חבר בוועדת החוץ והביטחון, וב־2016 מונה לסגן שר לענייני דיפלומטיה במשרד ראש הממשלה. הוא סיים את כהונתו בכנסת בשנת 2019 ולא התמודד בבחירות לכנסת העשרים ואחת.

אחד הביטויים המובהקים לזיקתו לסיפור הציוני היה מעורבותו בקידום יום העלייה כחג לאומי ישראלי. החוק, שקודם בשיתוף חברי כנסת ממפלגות שונות ואושר בשנת 2016, קבע יום בלוח השנה הממלכתי המוקדש לתרומתם של עולים למדינת ישראל. עבור אורן, שעבר בעצמו מן התפוצות אל שירות צבאי וציבורי בישראל, הייתה זו גם דרך לעגן בחוק את ההכרה בכך שהעלייה אינה רק פרק היסטורי אלא כוח מתמשך בבניית החברה הישראלית.

פעילותו הציבורית המאוחרת כללה יוזמות שנועדו לטפח את הקשר בין ישראל ליהדות ארצות הברית ולסייע ללוחמי משמר הגבול ולמשפחותיהם. בכך המשיך לעסוק בשני הצירים שחזרו לאורך דרכו: אחריות ישראלית כלפי המשרתים בשמה, וטיפוח יחסים בני־קיימא עם הקהילות היהודיות שמעבר לים.

היסטוריה, זיכרון וספרות

לצד ספרי העיון כתב אורן גם סיפורת. Sand Devil הוא קובץ נובלות המתרחשות בנגב, ואילו Reunion עוסק בחיילים אמריקאים ששבים לאתרי הקרבות בארדנים עשרות שנים לאחר מלחמת העולם השנייה. הספר נשען על העולם שהכיר מסיפורי אביו ובוחן כיצד לוחמים נושאים עמם זיכרונות, אשמה וחברוּת אל תוך הזקנה.

בהמשך פרסם את קובץ הסיפורים The Night Archer and Other Stories, את הרומן To All Who Call in Truth ואת Swann’s War. בשנת 2023 פרסם את 2048: המדינה הייחודית, שראה אור בעברית, באנגלית ובערבית והציג את חזונו למדינת ישראל בשנת המאה לעצמאותה. המעבר בין מחקר, זיכרונות וסיפורת מאפשר לראות בכתיבתו ניסיון רחב להתמודד עם האופן שבו עמים ויחידים מספרים את עברם ומדמיינים את עתידם.

מדוע מייקל אורן ראוי לציון כערך חשוב במורשת

מייקל אורן ראוי להיכלל בארכיון מורשת משום שפעל בכמה מן הזירות שבהן מתעצבים הזיכרון והזהות הישראליים: הוא עלה לישראל ובחר לשרת בה, חקר את מלחמותיה, לימד את תולדות האזור, ייצג את המדינה אצל בעלת בריתה המרכזית וסייע להעניק לעלייה מקום בלוח השנה הלאומי. ספריו על 1956, 1967 ועל המעורבות האמריקאית במזרח התיכון מעניקים לקוראים כלים להבין לא רק מה התרחש, אלא כיצד החלטותיהם של מנהיגים ומעצמות ממשיכות להשפיע על חיי ישראלים ויהודים.

מורשת (Moreshet) ו־Moreshet.com מתעדים את סיפורו מפני שהוא ממחיש כיצד ידע היסטורי יכול לעבור מן הספרייה אל הדיפלומטיה, התקשורת והחקיקה. תרומתו אינה טמונה בתפקיד יחיד, אלא ביכולת לחבר בין יהדות אמריקה למדינת ישראל, בין מחקר אקדמי לציבור הרחב ובין זיכרון העבר לדיון בעתידה של המדינה. זהו סיפור של עלייה, שירות, כתיבה וייצוג ציבורי, שהותיר חותם ממשי על האופן שבו ישראל מוסברת ונלמדת בארץ ובעולם.