מורשת גדולי האומה
בזכותם קיים
beta
מאיר שמגר
מאיר שמגר (13 באוגוסט 1925 – 18 באוקטובר 2019) היה משפטן ישראלי, שכיהן בין היתר כפרקליט הצבאי הראשי בשנים 1961–1968 וכיועץ המשפטי לממשלה בשנים 1968–1975. ב-1975 מונה לשופט בבית המשפט העליון, ובשנים 1983–1995 כיהן כנשיא בית המשפט העליון.
ביוגרפיה
מאיר שמגר נולד בעיר דנציג (כיום גדנסק שבפולין) בשם מאיר שטרנברג, בן לדינה ואלעזר שטרנברג, ציונים תומכי זאב ז'בוטינסקי, שהיגרו לשם מהאימפריה הרוסית לאחר המהפכה הבולשביקית.
ב-1939 עלה לארץ ישראל, ולמד בגימנסיה בלפור בתל אביב. בהמשך למד היסטוריה ופילוסופיה באוניברסיטה העברית בירושלים ומשפטים בבית הספר המנדטורי למשפטים ואחר כך בלונדון. בשנת 1943 התגייס לפלמ"ח ושירת בפלוגה ד', מחלקת רמת הכובש/מעוז חיים. בשנת 1944 הצטרף לאצ"ל והשתתף בפעולותיו ולימים היה בין גולי אצ"ל ולח"י שהוגלו למחנות המעצר באפריקה. במהלך שהותו באפריקה המשיך בלימודי משפטים בהתכתבות, וכן השתתף באחד מניסיונות הבריחה. עם קום המדינה ב־1948 חזר לישראל.
שמגר התגייס לצה"ל ובמהלך מלחמת העצמאות שירת בירושלים. לאחר המלחמה סיים את לימודי המשפטים ובשנת 1950 שב לצבא לשרת בפרקליטות. בשנת 1955 נשא את גאולה נווה לאשה. בשנת 1956 מונה לסגן הפרקליט הצבאי הראשי וב-1961 מונה לפרקליט הצבאי הראשי. לכתב המינוי שלו לתפקיד צירף ראש הממשלה ושר הביטחון, דוד בן-גוריון, קריאה לעברת את שם משפחתו משטרנברג, ובעקבות כך שונה השם לשמגר. בתפקידו זה עיצב את התשתית המשפטית של הממשל הצבאי ביהודה ושומרון וחבל עזה לאחר מלחמת ששת הימים.
לאחר סיום שירותו בצה"ל מונה ליועץ משפטי לממשלה, תפקיד שאותו מילא בין השנים 1968–1975. בתקופתו הונהגה מדיניות של צמצום בעיכוב הליכים פליליים, דבר שהביא לעומס של תיקים בבתי המשפט.
ב־1 ביולי 1975 מונה לשופט בבית המשפט העליון. ב־30 באפריל 1982 מונה כממלא מקום קבוע לנשיא בית המשפט העליון וב־28 בנובמבר 1983 מונה לנשיא בית המשפט העליון (והחליף את שם ממלא מקום הנשיא ל"משנה לנשיא"). ב־13 באוגוסט 1995, עם מלאת לו 70 שנים, פרש מכהונתו.
לאחר פרישתו עמד בראש מספר ועדות חקירה. ב־1996 הוענק לו פרס ישראל למפעל חיים.
שימש בין היתר כבורר בסכסוכים שהופנו אליו מבתי המשפט או ישירות על ידי הצדדים.
נפטר ב-18 באוקטובר 2019 בגיל 94.
מאיר שמגר נולד בעיר דנציג (כיום גדנסק שבפולין) בשם מאיר שטרנברג, בן לדינה ואלעזר שטרנברג, ציונים תומכי זאב ז'בוטינסקי, שהיגרו לשם מהאימפריה הרוסית לאחר המהפכה הבולשביקית.
ב-1939 עלה לארץ ישראל, ולמד בגימנסיה בלפור בתל אביב. בהמשך למד היסטוריה ופילוסופיה באוניברסיטה העברית בירושלים ומשפטים בבית הספר המנדטורי למשפטים ואחר כך בלונדון. בשנת 1943 התגייס לפלמ"ח ושירת בפלוגה ד', מחלקת רמת הכובש/מעוז חיים. בשנת 1944 הצטרף לאצ"ל והשתתף בפעולותיו ולימים היה בין גולי אצ"ל ולח"י שהוגלו למחנות המעצר באפריקה. במהלך שהותו באפריקה המשיך בלימודי משפטים בהתכתבות, וכן השתתף באחד מניסיונות הבריחה. עם קום המדינה ב־1948 חזר לישראל.
שמגר התגייס לצה"ל ובמהלך מלחמת העצמאות שירת בירושלים. לאחר המלחמה סיים את לימודי המשפטים ובשנת 1950 שב לצבא לשרת בפרקליטות. בשנת 1955 נשא את גאולה נווה לאשה. בשנת 1956 מונה לסגן הפרקליט הצבאי הראשי וב-1961 מונה לפרקליט הצבאי הראשי. לכתב המינוי שלו לתפקיד צירף ראש הממשלה ושר הביטחון, דוד בן-גוריון, קריאה לעברת את שם משפחתו משטרנברג, ובעקבות כך שונה השם לשמגר. בתפקידו זה עיצב את התשתית המשפטית של הממשל הצבאי ביהודה ושומרון וחבל עזה לאחר מלחמת ששת הימים.
לאחר סיום שירותו בצה"ל מונה ליועץ משפטי לממשלה, תפקיד שאותו מילא בין השנים 1968–1975. בתקופתו הונהגה מדיניות של צמצום בעיכוב הליכים פליליים, דבר שהביא לעומס של תיקים בבתי המשפט.
ב־1 ביולי 1975 מונה לשופט בבית המשפט העליון. ב־30 באפריל 1982 מונה כממלא מקום קבוע לנשיא בית המשפט העליון וב־28 בנובמבר 1983 מונה לנשיא בית המשפט העליון (והחליף את שם ממלא מקום הנשיא ל"משנה לנשיא"). ב־13 באוגוסט 1995, עם מלאת לו 70 שנים, פרש מכהונתו.
לאחר פרישתו עמד בראש מספר ועדות חקירה. ב־1996 הוענק לו פרס ישראל למפעל חיים.
שימש בין היתר כבורר בסכסוכים שהופנו אליו מבתי המשפט או ישירות על ידי הצדדים.
נפטר ב-18 באוקטובר 2019 בגיל 94.
