יעקב נאמן

ביוגרפיה

נולד ב- 16 בספטמבר 1939 (ג' בתשרי ה'ת"ש) בתל אביב למנחם ומלכה נוימן, בן בכור מבין ארבעה בנים. אביו, מנחם, היה בן דוד מדרגה רביעית של בנימין זאב הרצל. בתיכון למד שנה בישיבת היישוב החדש, לאחריה שנה בבית הספר התיכון של ישיבה יוניברסיטי, ושנתיים במדרשית נעם. עם סיום לימודים אלה, באוגוסט 1958, התגייס לצה"ל, לחטיבת גולני, ולאחר פציעה הועבר לגדנ"ע. את שירותו הסדיר סיים בדרגת סגן, ובמילואים עלה לדרגת סרן.

לאחר שירותו הצבאי פנה ללימודי משפטים באוניברסיטה העברית, תחילה בשלוחה התל אביבית ובהמשך בירושלים, וסיים את התואר הראשון בהצטיינות (1964). במהלך לימודיו היה, בין השאר, מזכיר הוועדה לבדיקת שיטת המיסים ברשויות המקומיות, בראשות שופט בית המשפט העליון ד"ר אלפרד ויתקון (נאמן כיהן כחבר בוועדה בשנים 1972-1974).

לקראת התואר השני פנה ללימודים באוניברסיטת ניו יורק, שם סיים תואר שני בשנת 1965. הוא חזר לישראל כדי להשלים התמחות כעורך דין, ולאחר מכן חזר לאוניברסיטת ניו יורק, ממנה קיבל בשנת 1968 תואר דוקטור למשפטים.

הוראה אקדמית

יעקב נאמן שימש במשך שנים רבות בתפקידי הוראה שונים:

עריכת דין

נאמן התמחה בשנת 1964 אצל השופטת מרים בן-פורת בבית המשפט המחוזי בירושלים, ובין השנים 1965–1968 התמחה ועסק בעריכת דין במשרד עו"ד י. גורניצקי ושות'.

בתחילת שנות ה-70 החל לפעול כעורך דין עצמאי, וביולי 1972 נמנה עם מקימי משרד עורכי הדין הרצוג, פוקס, נאמן ושות'. שימש כשותף בכיר במשרד בין השנים 1972–1979, 1981-1996, 1996-1997 (ההפסקות נבעו ממעברו לפעילות ציבורית, כמנכ"ל משרד האוצר וכשר). בין השאר, ייצג נאמן את אבא אבן בהסדרת ענייני חשבונותיו בחוץ לארץ.

במקביל לעיסוקו כעורך דין כיהן כדירקטור בבנק טפחות למשכנתאות (1974-1977).

בשנת 1997, כאשר מונה לשר האוצר, מכר נאמן את חלקו במשרד לשותפיו, ושמר לעצמו את האופציה לשוב למשרד כשותף בכיר. עם התפטרותו מתפקיד שר האוצר, בדצמבר 1998, שב לשותפות במשרד.

מנכ"ל משרד האוצר

מנובמבר 1979 עד פברואר 1981, בתקופת כהונתו של יגאל הורביץ כשר האוצר, כיהן נאמן כמנכ"ל משרד האוצר. למען טוהר המידות נקבע שנאמן לא יעסוק בנושא הקשור ללקוח של משרד הרצוג, פוקס, נאמן ושות'.

במסגרת תפקידו כמנכ"ל משרד האוצר פעל נאמן כדירקטור בשתי חברות ממשלתיות: חברת אל על והתעשייה האווירית, וכן היה יושב ראש של שתי ועדות מנכ"לים:

כן היה חבר הוועדה לאנרגיה אטומית.

ועדת בייסקי, שחקרה את משבר מניות הבנקים של 1983, מתחה ביקורת על הורביץ וכתבה כי הוא "לא הבין, לטענתו, את חומרת המצב... הוא גם נושא באחריות לארגון לקוי של משרדו, כשנושאים בתחום סמכותו אינם זוכים לטיפולו ואינם מובאים בפניו", ונקבע כי אחריותו של נאמן למשבר קשורה למחדליו של הורוביץ.

ב-18 ביוני 1996 מונה נאמן לכהונת שר המשפטים בממשלת נתניהו.

יום קודם למינויו פגש את מיכאל בן יאיר, היועץ המשפטי לממשלה ומינוי של ממשלת יצחק רבין והודיע לו שבכוונתו להחליפו. שעות ספורות קודם למינוי הגיש העיתונאי יואב יצחק עתירה לבית המשפט העליון, ובה טען כי נאמן אינו כשיר לכהונת שר בכלל ושר משפטים בפרט - בשל הודעות כוזבות שמסר ומעשים פליליים לכאורה שביצע. למחרת היום הודיע היועץ מיכאל בן יאיר על פתיחת בדיקה משטרתית בפרשה אחת (בלבד) מתוך שמונה שהועלו בעתירה.

ב-8 באוגוסט 1996 הודיע היועץ המשפטי לממשלה לבית המשפט העליון, כי החליט לפתוח בחקירה פלילית נגד השר נאמן. באותו היום הגיש נאמן את התפטרותו מתפקיד שר המשפטים. כתב האישום נגד יעקב נאמן כלל שני עניינים: הגשת תצהיר כוזב לבית המשפט העליון (כתשובה לעתירת יואב יצחק) שבה איחר את מועד תחילת קשריו עם אריה דרעי ומועד מינויו לראש ועדה ממשלתית בידי דרעי, ומסירת עדות שקר בחקירתו במשטרה בעניין אריה דרעי. פורסם שעיקר טענת העתירה הייתה האשמת נאמן בייעוץ אסור להדחת עד בחקירת משטרה בעניין דרעי ארבע שנים קודם לכן. לעומת זאת מחוסר האפשרות להוכיח זאת, הוא הואשם במקום זאת בעדות שקר לגבי תאריך שמסר לבית המשפט בעניין זה, ואשר גם אותו תיקן מאוחר יותר, עוד בטרם פתיחת המשפט.

נאמן זוכה ב-15 במאי 1997 לאחר שנמצא שפעל בתום לב. בית המשפט קבע כי אכן התצהיר שמסר בלתי נכון ומטעה, אך ציין כי תיקונים ממנו שהתקבלו עוד בטרם הדיון מעידים שהדבר נעשה מתוך טעות רישום ללא כוונה פלילית, ובכך קיבל את עדותם של שני עורכי דין ממשרדו אשר הכינו ורשמו את התצהיר. בית המשפט הביע תמיהה על כך שרושם התצהיר לא נחקר טרם המשפט.

לנאמן הייתה ביקורת רבה על התביעה הכללית של מדינת ישראל ועל התנהלותה של המשטרה בחקירת אישי ציבור. לגבי העמדתו לדין הוא טען שהדבר נבע מנקמנות של היועץ בן יאיר, שבדרך זו ניסה למנוע את הדחתו שלו בידי ראש הממשלה נתניהו ושר המשפטים נאמן. נאמן הצביע על שורה של הגשות כתבי אישום לא מוצדקות שנעשו לטענתו. למשל כלפי רפאל איתן במטרה למנוע ממנו להיות שר המשטרה, נגד אביגדור קהלני בניסיון למנוע ממנו לכהן כשר המשטרה, וחקירות מתמשכות של רובי ריבלין במטרה למנוע ממנו להיות שר המשפטים. בנוסף הוא אף טען כי המשטרה עושה פומבי לחקירות אישי ציבור, כדי לכסות על אוזלת ידה בתחומי הפשיעה הרגילים, והעיתונות שמשתפת אתה פעולה, משחירה את פניה של ישראל בעולם ומבריחה ממנה משקיעים זרים.

שר האוצר בממשלת נתניהו הראשונה

ב-9 ביולי 1997 מונה נאמן לשר האוצר, משרד בו כבר שימש מנכ"ל בשנים 1979–1981.

עם מינויו הפך נאמן ליד ימינו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, ולאחד השרים הדומיננטיים בממשלה. בין היתר ניהל בשם הממשלה את המשא ומתן עם הרפורמים והקונסרבטיביים בשאלת הגיור. לחובתו של נאמן נרשם הכישלון במשא ומתן עם ההסתדרות החדשה, ותקציב המדינה הבעייתי שהוכן לשנת 1998. נאמן הואשם על ידי עמיתיו השרים באי-אמינות, ובחוסר רגישות לצורכי השכבות החלשות. ב-18 בדצמבר 1998 התפטר נאמן, עקב חוסר גיבוי מצד ראש הממשלה נתניהו, ושב למשרד עורכי הדין.

שר המשפטים בממשלת נתניהו השנייה

נאמן חזר לפעילות פוליטית לאחר הבחירות לכנסת ה-18, כאשר כיהן כחבר בצוות המשא ומתן הקואליציוני של הליכוד.

בממשלה ה-32 חזר לכהן כשר המשפטים וזאת לאחר שישראל ביתנו נסוגה מדרישתה הראשונית להשאיר את פרופ' דניאל פרידמן בתפקיד זה, והסכימה כפשרה כי נאמן יכהן בתפקיד זה. במשרתו זו קידם נאמן תוכנית לפיצול תפקיד היועץ המשפטי לממשלה, כיוון שלטענתו היועץ המשפטי לממשלה מצוי בניגוד אינטרסים בבואו לייעץ לה מחד ולהגיש כתבי אישום נגד חבריה מאידך, וכי אין ליועץ מספיק זמן כדי לטפל בפשיעה בארץ בתפקידו כראש מערכת התביעה. על תוכניתו זו נמתחה ביקורת ציבורית, בין השאר מצד גורמים בפרקליטות ובהם פרקליט המדינה משה לדור.

בתחילת דצמבר 2009 המליץ על מינויו של יהודה ויינשטיין לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה, והממשלה אישרה את המינוי.

בכנס רבנים ודיינים בנושא דיני ממונות, שנערך בירושלים, אמר נאמן כי הוא תומך בהפיכת ההלכה למשפט מחייב בישראל, ובעקבות כך נמתחה עליו ביקורת בקרב גורמים במערכת הפוליטית, שהאשימו אותו ברצון להפוך את ישראל למדינת הלכה. בתגובה לכך טען נאמן כי כלל לא התכוון לקרוא להחלפת חוקי המדינה בחוקי ההלכה, וכי הוא דיבר על הגברת חשיבותו של המשפט העברי בישראל.

באפריל 2012 העלה הצעת חוק המאפשרת לחברי הכנסת לבטל פסילת חוקים על ידי בג"ץ.

ב-18 במרץ 2013, עם השבעת הממשלה ה-33, פרש מהפוליטיקה, וראש מפלגת התנועה ציפי לבני החליפה אותו בתפקיד.

תפקידים ציבוריים נוספים

יעקב נאמן כיהן במגוון תפקידים ציבוריים:

פטירתו

נפטר ב- 1 בינואר 2017 (ג' בטבת ה'תשע"ז) לאחר שנאבק במחלה קשה. למחרת נקבר בבית הקברות היהודי בהר הזיתים. בהלוויתו השתתפו מאות, בהם נשיא המדינה לשעבר ראובן ריבלין, שספד לנאמן, יושב ראש הכנסת לשעבר יולי אדלשטיין ושרי ממשלה.

נאמן היה תושב ירושלים, נשוי ואב לשישה.

כתב בנוסף למעלה מ-30 מאמרים בתחום המיסים, תאגידים וניירות ערך, שפורסמו בביטאונים מקצועיים בישראל ומחוצה לה.