יואל זוסמן

ביוגרפיה

יואל הכהן-זוסמן נולד בשנת 1910 בקרקוב שבגליציה (אוסטרו הונגריה) (כעבור מספר שנים בתחומי המדינה הפולנית השנייה). למד משפטים באוניברסיטאות בפרנקפורט, היידלברג וברלין. בשנת 1933 קיבל את התואר דוקטור למשפטים ושנה לאחר מכן בשנת 1934 עלה לארץ ישראל. בשנת 1937 הוסמך כעורך דין על ידי שלטונות המנדט הבריטי והחל לעבוד במקצוע. הוא השתלם באוניברסיטת קיימברידג' ובשנת 1939 קיבל תואר LLB של אוניברסיטת לונדון.

זוסמן היה חבר ההגנה החל משנת 1941. עם פרוץ מלחמת העצמאות הוא שירת כתובע צבאי במסגרת צה"ל (סגן התובע הצבאי הראשי), עד שמונה בשנת 1949 למשרת שופט בבית המשפט המחוזי בתל אביב.

לאחר תקופת כהונה קצרה כשופט בבית המשפט המחוזי, מונה זוסמן בשנת 1951 כשופט בית המשפט העליון בפועל, למספר כהונות. ב-11 בינואר 1953 מונה זוסמן לכהונת שופט קבוע בבית המשפט העליון, וב-7 באוקטובר 1970 מונה כממלא מקום קבוע של נשיא בית המשפט העליון. לאחר פרישתו של נשיא בית המשפט העליון, השופט שמעון אגרנט, מונה זוסמן ב-8 בספטמבר 1976 לנשיא בית המשפט העליון.

במהלך כהונתו בבית המשפט העליון כיהן כיושב ראש ועדת הבחירות המרכזית לכנסת הרביעית (1959). עמד בראש הועדה לחקירת נסיבות הדליקה במסגד אל-אקצא בשנת 1969.

זוסמן פרש מכהונת נשיא בית המשפט העליון ב-29 בפברואר 1980, 8 חודשים לפני הגיעו לגיל 70, עקב מצבו הבריאותי ונפטר ב-2 במרץ 1982. שני בניו, אמנון ואמיר היו גם הם עורכי דין ועשו את התמחותם בבית המשפט העליון . בתו דפנה לא עסקה במשפטים.

בנוסף לכהונתו של יואל זוסמן כשופט בבית המשפט העליון, כיהן כמרצה בדרגת פרופסור (נלווה) בפקולטה למשפטים של האוניברסיטה העברית. כמרצה העמיד יואל זוסמן תלמידים רבים ובהם פרופ' יצחק זמיר (לימים שופט בית המשפט העליון) ופרופ' גבריאלה שלו.

יואל זוסמן חיבר מספר ספרים חשובים בתחום המשפט, בהם: "דיני שטרות" וכן "דיני בוררות". ואולם ספרו החשוב ביותר של יואל זוסמן היה "סדרי הדין האזרחי" אשר יצא בשבע מהדורות. בספר "סדרי הדין האזרחי" כינס יואל זוסמן וניתח את כל החקיקה והפסיקה הקיימת בעניין הפרוצדורה האזרחית שמטרותיה העיקריות הן: ניהול המשפט באופן יעיל ומהיר ככל האפשר ולבסוף מיקוד הדיון בשאלות השנויות במחלוקת והימנעות מדיון עקר.

חתן פרס ישראל למדעי המשפט לשנת ה'תשל"ה (1975). נפטר ב-1982 ונקבר בבית העלמין קריית שאול.

עמדות

דומה שזוסמן חשב כי מן הראוי לטפח את סדר הדין האזרחי, לאו דווקא מתוך הקפדה על חשיבות הכללים הפרוצדורליים, אלא מתוך הערכה, כי שמירה על הזכויות הפרוצדורליות תשמור בהכרח על הזכויות המהותיות ומתוך דאגה, כי הצדק ייצא לאור.

זוסמן אמר שאחת התכונות החשובות ביותר לשופט היא חוש פרקטי לגבי תוצאות פסק דינו; לפני שהוא כותב את פסק הדין עליו להתעכב לרגע ולחשוב האם הגעתי לפתרון מעשי? אם ימצא שהפתרון אינו מעשי הרי לעיתים קרובות זהו אות כי טעה בהנמקתו.

בפסק דין ירדור תמך זוסמן בפסילת "רשימת הסוציאליסטים" מאנשי אל-ארד מריצה לכנסת בהסתמך על המשפט הטבעי והצורך של הדמוקרטיה להגן על עצמה.

שופטים: דונקלבלום • חשין • אסף • זילברג • ברנזון • גויטיין • ויתקון • כהן • מני • הלוי • קיסטר • עציוני • שרשבסקי • בן-פורת • אשר • אלון • בכור • בייסקי • לוין • כהן • כהן • לוין • בך • נתניהו • חלימה • גולדברג • מלץ • אור • מצא • חשין • זמיר • דורנר • טל • שטרסברג-כהן • קדמי • טירקל • אנגלרד • ריבלין • פרוקצ'יה • לוי • ארבל • זילברטל • רובינשטיין • ג'ובראן • דנציגר • שהם • מלצר • מזוזשופטים במינוי זמני: בקר • זהר • לוין • צלטנר • כהן • בן-עתו • שילה • שינבוים • אבנור • וייס • בן דרור • וינוגרד • ולנשטיין • אריאל • אלוני • בן יאיר • גולדברג • אלון • אילן • זועבי • ברלינר • עדיאל • חשין