דוד קמחי

קורות חייו

דוד (דייב) קמחי (Kimche) נולד בלונדון בשנת 1928 כילד התשיעי למשפחה, בילדותו עבר עם משפחתו לציריך עד שובם לאנגליה לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה, היה חבר בתנועת הבונים. קמחי עלה לארץ ישראל בשנת 1946 באשרת סטודנט ולמד חקלאות באוניברסיטה העברית בירושלים, לאחר שפג תוקף אשרת שהייתו בארץ, נותר בה כשוהה בלתי לגאלי. במקביל ללימודיו עבד כעורך ב"פלסטיין פוסט".

בנובמבר 1947 התגייס לארגון "ההגנה", ושירת בו במסגרת החי"ש כלוחם בפלוגת הסטודנטים של גדוד מוריה. הוא לחם במלחמת העצמאות ונפצע בקרב על שכונת אבו תור בירושלים.

לאחר מלחמת העצמאות עזב את לימודי החקלאות ולמד תואר ראשון ושני בלימודי המזרח התיכון ובסוציולוגיה אותם סיים ב-1953, שנים לאחר מכן השתלם במכון ללימודי אפריקה ואסיה באוניברסיטת הסורבון בפריז. ב-1970 סיים את לימודי הדוקטורט ביחסים בינלאומיים, נושא המחקר שלו היה התנועה האפרו-אסיאנית.

בשנת 1953 הצטרף קמחי למוסד. בתפקידו הראשון שימש מדריך בבית הספר למדעי המדינה בירושלים, ב-1955 עבר לאגף "צומת" (האחראי על המודיעין האנושי) ושימש כראש שלוחה במדינה אירופאית. בהמשך מונה לראש מחלקה באגף "תבל" (האגף שמופקד על הקשרים המודיעיניים והדיפלומטיים) ובשנות ה-60 יצא לשליחויות רבות באפריקה ובאסיה. ב-1968 מונה להקים את אגף המטה במוסד האחראי לריכוז ותיאום האגפים המבצעיים. ב-1973 יצא לאירופה כראש "תבל" באזור וב-1976 מונה לראש אגף "תבל". קמחי פעל תחת כיסויים שונים, בהם עיתונאי, איש עסקים ודיפלומט.

בשנת 1980 פרש מן המוסד ונתמנה למנכ"ל משרד החוץ. הוא שימש בתפקיד זה עד לשנת 1986. בשני תפקידיו אלה היה קמחי מעורב בכל האירועים המדיניים החשאיים של התקופה; נפגש עם בשיר ג'ומאייל בלבנון, ב-1976 בעת יצירת הקשר בין ישראל לבין הנוצרים בלבנון, היה מעורב במהלכי מלחמת לבנון הראשונה ובמהלכים הישראלים של פרשת איראנגייט.

לאחר פרישתו מתפקידו כמנכ"ל משרד החוץ שימש כשגריר מיוחד של ממשלת ישראל בעיקר ביחסים עם מזרח אירופה. כמו כן מילא משימות מיוחדות, והיה חבר במשלחת הישראלית לוועידת מדריד. קמחי נמנה עם מנסחי יוזמת ז'נבה באוקטובר 2003.

במהלך השנים כתב קמחי מאמרי מערכת על נושאים פוליטיים ל"ג'רוזלם פוסט" תחת פסאדונימים שונים. דוד קמחי כתב יחד עם אחיו, העיתונאי היהודי-בריטי ג'ון קמחי, שני ספרים על תולדות היישוב והמדינה, "דרכי סתר" - על תנועת ההעפלה, ו"משני עברי הגבעה" - על תולדות מלחמת העצמאות כפי שהשתקפה מן הצד הישראלי ומן הצד הבריטי-ערבי. ביחד עם העיתונאי דן בבלי הוא כתב את הספר "סופת האש" אודות מלחמת ששת הימים. כן כתב את הספר "האופציה האחרונה" על תהליך השלום. באנגלית ראה אור ספרו "התנועה האפרו-אסיאתית", פרי לימודיו בסורבון.

קמחי הקים ושימש כנשיא המועצה הישראלית ליחסי חוץ, נמנה עם חבר הנאמנים של האוניברסיטה העברית, מכון טרומן למחקר וקידום השלום, ובמועצת המנהלים של מרכז פרס לשלום.

במשך 13 שנה כיהן כסגן נשיא בכיר בתאגיד MIC (מיליקום אינטרנשיונל סלולר), תאגיד תקשורת בינלאומי. בשנים 2005 עד 2008 כיהן כיו"ר מועצת המנהלים של מעריב.

דוד קמחי נפטר ב-2010 בביתו ברמת השרון ממחלת הסרטן ונטמן בבית העלמין בקיבוץ שפיים. הוא הותיר אחריו את רעייתו השנייה, רות, וארבעה ילדים משתי נשים.

בהלוויתו הספיד אותו ראש המוסד לשעבר, שבתי שביט, ואמר עליו: ”הלך מאתנו איש המודיעין האולטימטיבי... דייב היה אינטלקטואל, מרגל צמרת, מדינאי ואיש מבצעים, מן הטובים שידע המשרד.“.