ג'ולי שלז

ג'ולי שלז, שנולדה ב-29 בנובמבר 1960, היא במאית קולנוע וטלוויזיה ישראלית. לאורך הקריירה שלה היא נעה בין קולנוע תיעודי, סרטים עלילתיים ויצירה טלוויזיונית, ובנתה גוף עבודה המתבונן באנשים הנמצאים בשולי תשומת הלב הציבורית: דיירי קרוואנים, משפחות המתמודדות עם עבר מורכב, פועלות הנאבקות על מקום עבודתן ונאשמים או קורבנות בפרשות פליליות. יצירתה משלבת רגישות אנושית עם עניין במערכות החברתיות, המשפטיות והכלכליות שבתוכן מתנהלים חייהם של גיבוריה.

מן התיעוד החברתי אל הקולנוע העלילתי

שלז היא בוגרת המחלקה לקולנוע בבית הספר לאמנויות הבמה בית צבי. בשנת 1993 ביימה את הסרט התיעודי סנג'ין, שעקב אחר אתר קרוואנים סמוך לעכו ואחר חייהם וסיפוריהם הייחודיים של תושבי הקהילה. הסרט העניק לקהל מבט מקרוב על אנשים ומקום שלא תמיד זכו לייצוג מרכזי בקולנוע הישראלי, וזיכה אותה בפרס וולג'ין במסגרת פסטיבל הקולנוע בירושלים.

בשנת 1995 ביימה את באבא-לובה, סרט תיעודי המלווה את הזמר דני בסן במסעו לברזיל בחיפוש אחר אביו הביולוגי. דרך המסע האישי בחנה שלז שאלות של אבהות, הורות, שייכות וזהות. הסרט זכה בפרס אופיר בקטגוריית הסרט התיעודי, והמחיש את יכולתה להפוך סיפור משפחתי פרטי ליצירה העוסקת בשאלות רחבות הנוגעות למשפחות ולחברה.

פריצתה לקהל הרחב הגיעה בשנת 1997 עם הסרט העלילתי עפולה אקספרס. הסרט עוקב אחר דוד, בגילומו של צביקה הדר, היוצא להגשים את חלומו להפוך לקוסם מפורסם, ואחר בתיה, בגילומה של אסתי זקהיים. השילוב בין חלום אישי, זוגיות, שאיפות ומציאות ישראלית יומיומית הפך את הסרט להצלחה משמעותית. בטקס פרסי אופיר של אותה שנה זכה הסרט בשישה פרסים, ובהם פרס הבימוי הטוב ביותר לשלז. הסרט זכה גם בפרס וולג'ין בפסטיבל הקולנוע בירושלים, פתח את פסטיבל ברלין והשתתף בפסטיבלים בצ'כיה, בארצות הברית ובמדינות נוספות. בכך הציבה שלז סיפור ישראלי מקומי על הבמה הבינלאומית.

יצירה המקשיבה למאבקים חברתיים

בשנת 2002 ביימה שלז יחד עם דורון צברי את סדרת התעודה בת ששת הפרקים דרומה (התופרת ממצפה). הסדרה תיעדה את מאבקן של פועלות מתפרה ממצפה רמון נגד סגירת מפעל התפירה שלהן. באמצעות ראיונות ותיעוד מתמשך היא הביאה אל המסך את נקודת מבטן של נשים עובדות שהתמודדו עם איום כלכלי ועם סכנת אובדן פרנסתן. הסדרה זכתה בפרס האקדמיה לטלוויזיה בקטגוריית הסדרה התיעודית.

שלז ביימה גם תוכניות תעודה מיוחדות עבור תוכנית התחקירים עובדה, ובהן אם את שומעת, תעני, שעסקה ברצח חנית קיקוס, וכן חברון, קו 16 והדסים. עבודות אלה הרחיבו את עיסוקה בסיפורים שיש בהם ממד ציבורי ומוסרי, והפכו תחקירים טלוויזיוניים ליצירות המבקשות להקשיב לעדויות, לבחון נסיבות ולתת פנים אנושיות לפרשות מורכבות.

בשנת 2004 מונתה שלז לאחראית על המחלקה הדוקומנטרית של חברת הטלוויזיה רשת. בתפקיד זה פעלה לא רק כיוצרת אלא גם כאשת מקצוע שהייתה מעורבת בבחירתם, פיתוחם והצגתם של תכנים תיעודיים לקהל רחב. באותה שנה ביימה את הסרט הקצר משחק האמת והשקר, במסגרת פרויקט סיפורים מהסרטים, בכיכובה של אוולין קפלון. הסרט מתאר שני זוגות חברים הנפגשים לחגוג יום הולדת, כאשר במהלך הערב נחשפים מתחים ומהלכים בלתי צפויים ביחסים ביניהם.

באותה תקופה הייתה שלז מעורבת במאבקים של יוצרים מול חברות הכבלים, ובהם מאבק היוצרים נגד HOT. מעורבות זו ביטאה את מחויבותה לא רק ליצירה עצמה, אלא גם לתנאים המאפשרים ליוצרים בישראל לעבוד, להתפרנס ולהגיע לקהל.

בין משפחה, קומדיה ודרמה

בשנת 2005 ביימה שלז את הסרט מוכרחים להיות שמח, בכיכובם של רבקה מיכאלי, טל פרידמן וקרן מור. הסרט עוסק במשפחה שהקונפליקט המתמשך בין הוריה מלווה את בני הבית לאורך חייהם. שמחה, בגילומה של סיגלית פוקס, מנסה להוביל את המשפחה אל מקום טוב יותר באמצעות תוכנית מציאות יוצאת דופן. אף שהסרט לא זכה להצלחה מסחרית בבתי הקולנוע בישראל, הוא זכה בחמישה פרסי אופיר, הישג המבטא את ההערכה המקצועית לעבודת היוצרים והשחקנים בו.

בשנת 2015 השתתפה שלז בחבר השופטים של פסטיבל הסרטים הבינלאומי בחיפה, ובכך תרמה מניסיונה המקצועי להערכת יצירותיהם של יוצרים אחרים ולשיח הקולנועי בישראל.

חזרה לפרשת חנית קיקוס

בשנת 2021 יצרה שלז את הסרט התיעודי למה אמרתי אני, שחזר לפרשת הנערה חנית קיקוס והתמקד בהליך הרשעתו של סולימאן אל עביד ברציחתה. הסרט אינו מסתפק בשחזור האירועים, אלא בוחן את תהליך קבלת ההחלטות בפרשה ואת אופן פעולתן של מערכות האכיפה והמשפט. בכך המשיכה שלז את עיסוקה בתיעוד קולות אנושיים בתוך מערכות גדולות, ובשאלות הנוגעות לאחריות, לזיכרון ולצדק. הסרט השתתף בפסטיבל הסרטים בירושלים וזכה לביקורות משבחות.

מדוע ג'ולי שלז ראויה לציון כערך חשוב במורשת

ג'ולי שלז ראויה להיכלל בארכיון משום שיצירתה מתעדת פרקים משמעותיים בחברה הישראלית דרך אנשים וקבוצות שהסיפור שלהם דורש הקשבה: תושבי קרוואנים, משפחות המתמודדות עם משברים, נשים עובדות במצפה רמון וגיבורים המעורבים בפרשות ציבוריות ומשפטיות. היא פעלה הן בקולנוע העלילתי, שהגיע לקהלים רחבים באמצעות עפולה אקספרס, והן בקולנוע התיעודי, שבו העניקה מקום למאבקים חברתיים ולשאלות של זהות, הורות וצדק.

השילוב בין יצירה, הנהגה מקצועית ומעורבות בענייני היוצרים הופך את פועלה לרלוונטי לתיעוד המורשת התרבותית הישראלית. ערך על שלז במורשת (Moreshet) וב-Moreshet.com משמר לא רק רשימת סרטים ופרסים, אלא גם את התרומה של במאית ישראלית לשיחה הציבורית: את האופן שבו קולנוע יכול להאיר קהילות, להנכיח מאבקים ולבחון את המערכות המשפיעות על חיי אדם.