גדי איזנקוט

גדי איזנקוט, או בשמו המלא גד איזנקוט, הוא איש צבא בדימוס, הרמטכ״ל ה-21 של צה״ל, איש ציבור ופוליטיקאי ישראלי. במשך יותר מארבעים שנות שירות צבאי עבר מן המסלול הקרבי של חטיבת גולני אל צמרת הפיקוד של צה״ל, ובהמשך אל הכנסת, הממשלה וקבינט המלחמה. דמותו מחברת בין פיקוד שדה, תפיסת ביטחון לאומי, בניין כוח, אחריות ממלכתית ואובדן אישי כבד שנעשה חלק מסיפורו הציבורי לאחר נפילת בנו ואחייניו במלחמת חרבות ברזל.

איזנקוט נחשב לאחד המפקדים שהשפיעו על אופן החשיבה הביטחונית של ישראל בעשורים האחרונים. כרמטכ״ל הוא הוביל את תוכנית ״גדעון״, פרסם את מסמך ״אסטרטגיית צה״ל״, חיזק את המערכה שבין המלחמות, עסק בהתמודדות עם מנהרות חמאס וחזבאללה, ופעל לשיפור מוכנות כוחות היבשה. לאחר פרישתו מצה״ל נכנס לחיים הציבוריים, נבחר לכנסת, שימש שר ללא תיק ומשקיף בקבינט המלחמה לאחר 7 באוקטובר, ובהמשך הקים את מפלגת ״ישר! עם איזנקוט״.

ילדות, משפחה והשכלה

גדי איזנקוט נולד בטבריה ב-19 במאי 1960 למשפחה יהודית שעלתה ממרוקו. הוריו, מאיר ואסתר איזנקוט, היו חלק מסיפור העלייה וההתבססות של יהדות צפון אפריקה בישראל. כשהיה בן שנה עברה משפחתו לאילת, עיר גבול דרומית ומתפתחת, ושם גדל. ילדותו באילת, הרחק מן המרכז, תרמה לדימויו הציבורי כאדם שבא מן הפריפריה הישראלית וצמח דרך שירות, משמעת ועבודה קשה.

איזנקוט למד בבית הספר התיכון גולדווטר באילת במגמה ימית, ובהמשך השלים את בחינות הבגרות. לאחר שנים בשירות הביטחוני רכש גם השכלה אקדמית: תואר ראשון בהיסטוריה כללית מאוניברסיטת תל אביב ותואר שני במדע המדינה מאוניברסיטת חיפה. הוא למד גם במכללת המלחמה של צבא ארצות הברית בקרלייל, פנסילבניה, לימודים שהעמיקו את היכרותו עם חשיבה צבאית אסטרטגית ועם תפיסות ביטחון של בעלת בריתה המרכזית של ישראל.

גולני והתגבשותו כמפקד

בשנת 1978 התגייס איזנקוט לצה״ל ושובץ בגדוד 51 של חטיבת גולני. הוא עבר מסלול לוחם, סיים קורס מ״כים וקורס קצינים, ושב לחטיבה כמפקד. כבר בשנותיו הראשונות התמודד עם לחימה, פציעה וחזרה לשירות, חוויות שעיצבו את דרכו כמפקד קרבי. במלחמת לבנון הראשונה פיקד על פלוגה לאחר שמפקדה נפצע, והשתתף בקרבות קשים בלבנון.

בהמשך פיקד על פלוגת הנ״ט של גולני, שימש קצין אג״ם חטיבתי, מפקד גדוד 13, סגן מפקד החטיבה, ובשנת 1997 מונה למפקד חטיבת גולני. כמח״ט גולני פעל לשינוי נורמות פנימיות, לחיזוק משמעת ומקצועיות ולשיפור יכולת הלחימה של החטיבה בתקופת הלחימה בדרום לבנון. גולני הייתה עבורו לא רק תחנה ביוגרפית, אלא בית פיקודי שבו התגבשה תפיסתו לגבי אחריות מפקדים, ערכי צה״ל והצורך לחבר בין נחישות מבצעית לבין מסגרת ערכית.

פיקוד בכיר, לבנון והחזית הצפונית

לאחר תפקידי פיקוד בחטיבות כרמלי ואפרים, מונה איזנקוט למזכיר הצבאי של ראש הממשלה ושר הביטחון אהוד ברק, ובהמשך שימש גם תחת אריאל שרון. תפקיד המזכיר הצבאי הציב אותו בממשק הישיר שבין הדרג הצבאי לדרג המדיני, וחשף אותו מקרוב לאופן שבו החלטות ביטחוניות מתקבלות בצמרת המדינה.

בשנת 2003 מונה למפקד אוגדת יהודה ושומרון בתקופת האינתיפאדה השנייה. בתפקיד זה היה שותף למאמץ רחב לצמצום טרור המתאבדים שיצא מאזורי יהודה ושומרון, באמצעות פעילות מבצעית רצופה, מודיעין, פשיטות וסיכול תשתיות. בהמשך מונה לראש אגף המבצעים במטה הכללי, ובמלחמת לבנון השנייה היה בין האלופים שעסקו בתכנון ובניהול מהלכי צה״ל.

לאחר מלחמת לבנון השנייה מונה למפקד פיקוד הצפון. שנותיו בפיקוד הצפון התמקדו בשיקום מוכנות, אימונים, בניין כוח והרתעה מול חזבאללה וסוריה. בתקופה זו גובשה והעמיקה גם תפיסה של הפעלת כוח משמעותית מול מרכזי כובד של אויב, תפיסה שנקשרה בשיח הציבורי ל״דוקטרינת הדאחייה״. עבור תומכיה הייתה זו תפיסת הרתעה שנועדה למנוע מלחמה נוספת; עבור מבקריה, תפיסה מעוררת שאלות קשות על היקף הכוח ומחירו. מבחינת מורשת ביטחונית, היא מדגימה את הניסיון הישראלי להתמודד עם אויב לא-מדינתי חמוש הפועל מתוך מרחב אזרחי.

סגן הרמטכ״ל והדרך לראשות המטה הכללי

לאחר פיקוד הצפון עסק איזנקוט בעבודת מטה שהובילה להקמת מפקדת העומק, שנועדה לרכז יכולות פעולה במרחבים אסטרטגיים רחוקים. בשנת 2013 מונה לסגן הרמטכ״ל, בתקופת כהונתו של בני גנץ כרמטכ״ל, ושירת בתפקיד בזמן מבצע צוק איתן. תפקיד סגן הרמטכ״ל אפשר לו להשפיע על בניין הכוח, סדרי עדיפויות, תוכניות רב-שנתיות ותיאום בין זרועות הצבא.

בשנת 2014 נבחר לרמטכ״ל ה-21 של צה״ל, וב-16 בפברואר 2015 נכנס לתפקיד. מינויו היה המשך טבעי למסלול של מפקד שדה שעבר כמעט בכל נקודת מפתח בצה״ל: גדוד, חטיבה, אוגדה, פיקוד, מטכ״ל וסגנות הרמטכ״ל. הוא נכנס לתפקיד בתקופה שבה צה״ל נדרש להתמודד עם טרור יחידים, איום מנהרות, התבססות איראנית בסוריה, התחמשות חזבאללה וחמאס, ומהפכה טכנולוגית ומודיעינית בזירת הלחימה.

רמטכ״ל: תוכנית גדעון ואסטרטגיית צה״ל

כראש המטה הכללי הוביל איזנקוט את תוכנית ״גדעון״, תוכנית רב-שנתית שנועדה לעצב מחדש את צה״ל מול אתגרי העתיד. התוכנית כללה טיפול בכוח האדם, בניית סדר כוחות, שיפור אימונים, חיזוק יכולות תמרון, השקעה בסייבר וביכולות מודיעין, ביטול כפילויות והקמת מסגרות חדשות. במרכזה עמדה ההבנה כי צה״ל חייב להיות חד, יעיל, מוכן ורלוונטי מול אויבים שמשתנים במהירות.

בשנת 2015 פורסם מסמך ״אסטרטגיית צה״ל״, שנחשב לאחד המסמכים החשובים שנחשפו לציבור בנוגע לתפיסת הפעלת הכוח של הצבא. המסמך הדגיש את הצורך לקצר מערכות, להשיג תוצאה מכריעה ומרתיעה, לשלב תמרון יבשתי מהיר עם אש מדויקת ומודיעין איכותי, ולפעול נגד אויבים המסתתרים בתוך אוכלוסייה אזרחית. פרסום המסמך תרם לשקיפות יחסית נדירה לגבי חשיבה צבאית ישראלית, והציג את הרמטכ״ל לא רק כמפקד מבצעי אלא גם כמעצב תפיסת ביטחון.

אחד המושגים המזוהים ביותר עם כהונתו הוא המערכה שבין המלחמות, המב״ם. תפיסה זו מבקשת לפעול באופן רציף מתחת לסף מלחמה כדי לצמצם איומים, לעכב התעצמות אויב, לפגוע בתשתיות ולהרחיק את המלחמה הבאה. בתקופת איזנקוט התרחבה פעילות צה״ל מול ההתבססות האיראנית בסוריה ומול העברת אמצעי לחימה לחזבאללה. בכך הפכה המב״ם לכלי מרכזי במדיניות הביטחון הישראלית.

מנהרות, גבולות והגנת העורף

במהלך כהונתו שם איזנקוט דגש על התמודדות עם איום המנהרות. בדרום עסק צה״ל באיתור ונטרול מנהרות חמאס, בשילוב טכנולוגיות חישה, מודיעין, הנדסה ופעילות מבצעית. בצפון הוביל צה״ל את מבצע ״מגן צפוני״, שנועד לחשוף ולנטרל מנהרות חוצות גבול של חזבאללה. המבצע הסתיים סמוך לסיום כהונתו כרמטכ״ל, והציג את המעבר של צה״ל ממענה תגובתי למאמץ מתוכנן המשלב מודיעין, טכנולוגיה והנדסה.

תחום המנהרות ממחיש את מאפייני הלחימה החדשה שאיזנקוט נדרש להתמודד איתם. האויב אינו ניצב תמיד בשדה פתוח; הוא בונה יכולות נסתרות, פועל מתוך אוכלוסייה אזרחית, משתמש בתת-קרקע, ברקטות, במערכות קשר ובתודעה. מול אתגרים כאלה ביקש איזנקוט לבנות צבא המסוגל לחשוף, לסכל, לתמרן ולהרתיע גם במערכות שאינן דומות למלחמות העבר.

ערכי צה״ל וממלכתיות צבאית

כהונתו של איזנקוט כרמטכ״ל כללה גם התמודדות עם שאלות ערכיות ופיקודיות. בפרשת אלאור אזריה הציג עמדה ברורה שלפיה צה״ל חייב לפעול לפי פקודות, ערכים ומשפט, גם מול לחץ ציבורי ופוליטי. עמדתו עוררה פולמוס רחב, אך היא חיזקה את דמותו כמפקד הרואה במשמעת ערכית חלק מן הכוח הצבאי ולא מכשול בפניו.

ממלכתיות צבאית הייתה אחד המאפיינים הבולטים של דרכו. איזנקוט ביקש לשמור על צה״ל כצבא העם, כגוף מקצועי הכפוף לדרג המדיני אך אינו מפלגתי, וכמערכת שהפעלת הכוח שלה נשענת על חוק, אחריות, הכשרה ומקצועיות. תפיסה זו קיבלה משמעות מיוחדת בשנים שבהן הוויכוח הפוליטי בישראל נעשה חריף יותר והצבא מצא עצמו בלב מחלוקות ציבוריות.

מן הצבא אל החיים הציבוריים

לאחר פרישתו מצה״ל בשנת 2019 הצטרף איזנקוט למכון וושינגטון למדיניות המזרח התיכון, היה עמית מחקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי, מילא תפקידים אזרחיים וציבוריים וזכה באות אביר איכות השלטון בתחום צבא וביטחון. פעילות זו אפשרה לו להמשיך לעסוק בשאלות ביטחון לאומי, אסטרטגיה, יחסי ישראל-ארצות הברית ואתגרי האזור גם מחוץ למסגרת הצבאית.

בשנת 2022 הצטרף לפוליטיקה במסגרת המחנה הממלכתי ונבחר לכנסת ה-25. בכנסת עסק בנושאי ביטחון, תפיסת ביטחון לאומי ובניין כוח. הוא עמד בראש ועדת משנה בוועדת החוץ והביטחון שעסקה בתפיסת הביטחון ובבניין הכוח, והיה שותף לקידום יוזמה המחייבת את הממשלה לגבש ולפרסם תפיסת ביטחון לאומי. בכך המשיך את הקו שאפיין אותו כרמטכ״ל: ניסיון להפוך חשיבה ביטחונית למסגרת ארגונית ומדינית מסודרת.

7 באוקטובר, קבינט המלחמה ואובדן אישי

לאחר מתקפת 7 באוקטובר 2023 הצטרפה המחנה הממלכתי לממשלת החירום, ואיזנקוט מונה שר ללא תיק ומשקיף בקבינט המלחמה. הוא הביא לשולחן הקבינט ניסיון רב שנים בהפעלת כוח, בניין כוח, הרתעה ומודיעין, אך גם עמדה אזרחית של נבחר ציבור בתקופה של משבר לאומי עמוק. הוא תמך בצורך להכריע את חמאס, ובמקביל תמך בהפוגות ובהסדרים שנועדו לאפשר את השבת החטופים.

בדצמבר 2023 נפל בנו הצעיר, רס״ר גל מאיר איזנקוט, בקרבות בעזה. זמן קצר לאחר מכן נפל גם אחיינו סמל מאור כהן איזנקוט, ובנובמבר 2024 נהרג אחיין נוסף מצד משפחת אשתו, סרן יוגב פזי. האובדן האישי הכבד הפך את דמותו של איזנקוט לסמל של חיבור טראגי בין הנהגה ביטחונית לבין מחיר המלחמה. הוא לא היה רק מקבל החלטות או פרשן ביטחוני; הוא היה גם אב שכול בתוך המערכה שעל ניהולה התווכחה המדינה כולה.

בשנת 2024 פרשה המחנה הממלכתי מן הממשלה, ואיזנקוט עזב את תפקידו הממשלתי. בשנת 2025 הודיע על פרישתו מן המחנה הממלכתי והתפטר מן הכנסת. בהמשך הקים את מפלגת ״ישר! עם איזנקוט״, ובשנת 2026 עמד בראשה במערכת הבחירות. המעבר הזה מבטא את ניסיונו לתרגם ניסיון ביטחוני וממלכתי לתוכנית פוליטית עצמאית.

תפיסה ביטחונית וציבורית

איזנקוט מזוהה עם גישה ביטחונית פרגמטית, תקיפה וממלכתית. הוא מדגיש את הצורך בשמירה על חופש הפעולה של צה״ל, בהרתעה מול איראן, חזבאללה וחמאס, בחיזוק צבא היבשה, בשיפור מוכנות המילואים ובהתמודדות רצינית עם שאלת גיוס החרדים. מבחינתו, ביטחון ישראל אינו רק עוצמת אש או מודיעין, אלא גם לכידות חברתית, יציבות שלטונית, אמון הציבור ומערכת קבלת החלטות מתפקדת.

בשיח האזרחי הוא הציג עמדה שלפיה מדינת ישראל צריכה לשמור על זהותה היהודית והדמוקרטית, על הפרדת רשויות ועל עצמאות מערכת המשפט, לצד שמירה על ביטחון לאומי קשוח וחופש פעולה צבאי. הוא רואה בקיטוב הפנימי איום אסטרטגי, משום שחברה מפולגת מתקשה לקבל החלטות בזמן מלחמה ולהקרין עוצמה כלפי אויביה. בכך הוא מבקש לחבר בין ביטחון, חברה, משפט וממלכתיות.

חיים אישיים

איזנקוט מתגורר בהרצליה. הוא נשוי לחנה, אדריכלית, ולבני הזוג חמישה ילדים. סיפור חייו כולל עלייה חברתית דרך הצבא, שירות ממושך, מנהיגות ביטחונית, כניסה לפוליטיקה ואובדן משפחתי עמוק במלחמה. עבור רבים בציבור הישראלי, השילוב הזה מעניק לדמותו משקל רגשי וציבורי החורג מתפקידים רשמיים בלבד.

מדוע גדי איזנקוט ראוי לציון כערך חשוב במורשת

גדי איזנקוט ראוי לציון כערך חשוב בארכיון מורשת (Moreshet) מפני שסיפורו משקף כמה מן הצירים המרכזיים של מדינת ישראל: עלייה והתבססות של יהדות צפון אפריקה, שירות קרבי בחטיבת גולני, פיקוד בצה״ל במשך עשורים, עיצוב תפיסת ביטחון, הנהגת הצבא בתקופה של איומים משתנים, מעבר מן הפיקוד הצבאי אל הזירה הדמוקרטית, והתמודדות אישית וציבורית עם מחיר המלחמה.

Moreshet.com מתעד את איזנקוט משום שמורשת ישראלית ויהודית כוללת גם את האנשים שעיצבו את הדרך שבה מדינת ישראל מגינה על עצמה, מפעילה כוח, מחנכת מפקדים ומנהלת את המתח שבין ביטחון, מוסר וממלכתיות. מקומו של גדי איזנקוט במורשת (Moreshet) נובע מן החיבור בין פיקוד בשדה הקרב, חשיבה אסטרטגית, אחריות אזרחית, שותפות בדיון הציבורי והמחיר האישי שנשא בתוך מלחמת דורו.