אריה מכלוף דרעי

אריה מכלוף דרעי הוא פוליטיקאי ישראלי, ממייסדי תנועת ש״ס, יו״ר המפלגה ואחת הדמויות המשפיעות ביותר בתולדות הפוליטיקה החרדית, הספרדית והמזרחית בישראל. מאז שנות השמונים הוא עומד בלב המפגש בין דת, עדתיות, רווחה, קואליציות, מוסדות חינוך, רשויות מקומיות ומאבקי זהות בחברה הישראלית. דרעי כיהן כחבר הכנסת, שר הפנים, שר הכלכלה, השר לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל, שר הבריאות והמשנה לראש הממשלה, ונחשב במשך עשרות שנים לאחד מאנשי המפתח בהרכבת ממשלות ובניהול משא ומתן קואליציוני.

חשיבותו של דרעי אינה נובעת רק מתפקידיו הרשמיים. הוא היה מן האנשים שהפכו את ש״ס ממפלגה חדשה של בני תורה ספרדים לתנועה פוליטית, חברתית ודתית בעלת השפעה ארצית עמוקה. ש״ס העניקה קול פוליטי לציבורים רבים שהרגישו מודרים ממוקדי הכוח הוותיקים בישראל: חרדים ספרדים, מסורתיים, מזרחים, משפחות בפריפריה, קהילות עולים ותומכים שראו בתנועה גם מסגרת של זהות, כבוד, חינוך, צדקה ורווחה. דרעי, לטוב ולרע בעיני מתבוננים שונים, הפך לאחד הסמלים הבולטים ביותר של המהפכה המזרחית-חרדית בפוליטיקה הישראלית.

ילדות במקנס, עלייה לישראל וחינוך תורני

דרעי נולד במקנס שבמרוקו ב-17 בפברואר 1959, בשם אריה מכלוף דרעי, לאליהו ולאסתר לבית אזוגי. משפחתו השתייכה ליהדות מרוקו המסורתית, והוא החל את לימודיו בבית הספר אוצר התורה, ששילב לימודי קודש וחול. ילדותו המוקדמת עוצבה בתוך עולם יהודי-מרוקאי שבו מסורת, משפחה, קהילה, צרפתית, ערבית-מרוקאית וזהות יהודית התקיימו יחד.

בשנת 1968, כשהיה בן תשע, עלתה משפחתו לישראל והשתקעה בבת ים. המעבר ממרוקו לישראל לא היה רק מעבר גאוגרפי; הוא היה מפגש עם היררכיות חברתיות חדשות, פערי תרבות, קשיי קליטה והצורך למצוא מקום בתוך חברה ישראלית שכבר עיצבה לעצמה מרכזי כוח אשכנזיים, חילוניים וממלכתיים. דרעי נשלח למסגרות חינוך דתיות וחרדיות, ובהמשך למד בישיבות פורת יוסף וחברון, מן המסגרות החשובות בעולמות התורה הספרדי והליטאי.

הביוגרפיה הזאת הפכה לחלק בלתי נפרד מן המסר הציבורי שלו. דרעי לא הגיע לפוליטיקה רק כאדם פרטי, אלא כנציג של דור: ילדים שעלו מארצות האסלאם, נכנסו למוסדות חינוך חרדיים, חוו את המתח בין מסורת מזרחית לבין מרכזי כוח ישראליים, וביקשו לבנות לעצמם שפה פוליטית חדשה של כבוד, תורה, זהות ותקציבים.

ראשית העסקנות והקמת ש״ס

לאחר לימודיו בישיבה החל דרעי בעסקנות ציבורית. הוא היה מזכיר היישוב החרדי מעלה עמוס וחבר במועצה האזורית גוש עציון, ובהמשך מונה למנהל האדמיניסטרטיבי של ישיבת לב בנים. כבר בשלב זה התבלט כמי שמבין ארגון, תקציבים, קשרים מוסדיים, ניהול ומנגנונים ציבוריים.

בשנת 1984, עם הקמת ש״ס, שימש דרעי מזכיר מועצת חכמי התורה של התנועה. בשנה שלאחר מכן שימש עוזר לשר הפנים הרב יצחק פרץ, ובסוף 1985 מונה למזכ״ל ש״ס. תפקידים אלה הציבו אותו בצומת רגיש: מצד אחד רבנים, ישיבות ומוסדות תורה; מצד אחר פוליטיקה, ממשלה, תקציבים, רשויות מקומיות ומנגנוני מדינה.

ש״ס נולדה מתוך תחושה של קיפוח כפול: קיפוח מזרחי בתוך החברה הישראלית הכללית, וקיפוח ספרדי בתוך העולם החרדי שנשלט ברובו על ידי מוסדות אשכנזיים. דרעי הבין את הכאב הזה והצליח לתרגם אותו לשפה פוליטית יעילה. תחת הנהגתו המעשית, לצד הנהגתו הרוחנית של הרב עובדיה יוסף, הפכה ש״ס לתנועה שהציעה לא רק הצבעה בקלפי אלא בית פוליטי, חינוכי וחברתי.

שר הפנים הצעיר בתולדות ישראל

לאחר הבחירות לכנסת השתים עשרה בשנת 1988 מונה דרעי לשר הפנים בממשלת יצחק שמיר. הוא היה בן 29 בלבד, ובכך נעשה לשר הצעיר ביותר בתולדות מדינת ישראל. עצם המינוי היה דרמטי: צעיר מרוקאי-חרדי, שנולד מחוץ לישראל וגדל במסגרות תורניות, נכנס לאחד המשרדים החשובים במדינה, האחראי לרשויות מקומיות, מרשם אוכלוסין, תקציבים מוניציפליים וסוגיות יסוד של זהות אזרחית.

כשר הפנים זכה דרעי לסיקור ציבורי נרחב וחסר תקדים עבור פוליטיקאי חרדי באותה תקופה. הוא נתפס כצעיר מבריק, מהיר, חריף ומחובר היטב למערכת הפוליטית. אחת הפעולות המזוהות עם כהונתו המוקדמת הייתה ביטול הצנזורה על מחזות בתיאטרון, צעד שסימן יכולת לפעול גם בנושאים שאינם שייכים ישירות לעולם החרדי.

בתפקיד זה גם בנה את מעמדו כאיש קואליציות. במהלך המשבר הפוליטי של 1990, שנודע כ״התרגיל המסריח״, היה דרעי מעורב במגעים להקמת ממשלת עבודה-חרדים. המהלך נכשל לאחר התנגדות רבנית ופוליטית חריפה, אך הוא המחיש כבר אז את תפקידו של דרעי כשחקן שיודע לנוע בין מחנות, לנהל משא ומתן ולהבין כיצד מפלגה קטנה יחסית יכולה להפוך ללשון מאזניים.

ש״ס כתנועה של תורה, רווחה וזהות מזרחית

הישגה הגדול של ש״ס בתקופת דרעי היה בניית תשתית חברתית ותרבותית שנגעה בחיי היומיום של ציבור רחב. התנועה הקימה והרחיבה רשתות חינוך, מוסדות תורניים, מערכות צדקה, פעילות מוניציפלית ומערך פוליטי מקומי וארצי. בעיני תומכיה, היא השיבה כבוד למסורת הספרדית-מזרחית והוכיחה כי ציבור שנדחק לשוליים יכול לבנות כוח מאורגן בתוך המדינה.

דרעי היה מן המנסחים המרכזיים של השפה הזאת. הוא הציג את ש״ס כתנועה של ״החזרת עטרה ליושנה״, אך גם כתנועה חברתית שמבקשת לסייע למשפחות חלשות, תלמידים, קשישים, יישובי פריפריה ומי שכונו בשלב מאוחר יותר ״השקופים״. המושג הזה היה חשוב משום שהוא תיאר לא רק עוני כלכלי, אלא גם תחושת מחיקה חברתית: אנשים שנמצאים בישראל אך אינם מרגישים נראים על ידי האליטות הפוליטיות, המשפטיות, התרבותיות והתקשורתיות.

באמצעות ש״ס הפך דרעי את הפוליטיקה הדתית-עדתית לכוח ממסדי. הוא לא פעל רק בשוליים או במחאה, אלא בתוך ממשלות, תקציבים, ועדות, הסכמים קואליציוניים ומשרדי ממשלה. בכך השתנה מקומו של הציבור הספרדי-חרדי בישראל: מתלות במפלגות אחרות לייצוג עצמאי בעל כוח מיקוח ממשי.

משפט, הרשעות ומחלוקת ציבורית

לצד עלייתו הפוליטית, פרשתו המשפטית של דרעי הפכה לאחד האירועים המכוננים ביחסי משפט, פוליטיקה, עדתיות ואמון ציבורי בישראל. בשנת 1993 הוגש נגדו כתב אישום, ובשנת 1999 הורשע בבית המשפט המחוזי בירושלים בעבירות שוחד, מרמה והפרת אמונים וקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות. בית המשפט העליון קיבל בהמשך חלק מערעורו והפחית את עונשו, אך ההרשעה נותרה. דרעי ריצה מאסר ושוחרר בשנת 2002.

עבור חלק גדול מתומכיו, המשפט והמאסר נתפסו כחלק מרדיפה של אליטות ישנות נגד מנהיג מזרחי-חרדי שעלה מהר מדי וחילק מחדש כוח ותקציבים. עבור מבקריו, ההרשעות היו ראיה חמורה לשחיתות שלטונית ולפגיעה באמון הציבור. שתי התפיסות הללו ליוו את דרעי במשך עשרות שנים והפכו את דמותו למוקד של מחלוקת עמוקה.

בשנת 2003 הורשע דרעי גם בעבירה אחת של הפרת אמונים בתיק נוסף, ובשנת 2022 הורשע בעבירות מס במסגרת הסדר טיעון, נקנס וקיבל מאסר על תנאי. בעקבות חזרתו לממשלה בשנת 2022 כשר הפנים, שר הבריאות והמשנה לראש הממשלה, קבע בג״ץ בינואר 2023 כי מינויו לשר לוקה בחוסר סבירות קיצוני בשל עברו הפלילי ובשל המצגים שניתנו במסגרת הסדר הטיעון. בעקבות פסק הדין פוטר מתפקידיו כשר.

הפרקים המשפטיים אינם פרט צדדי בסיפורו; הם חלק מן התיעוד ההיסטורי של דמותו. אך גם הם אינם מסבירים לבדם את השפעתו. העובדה שדרעי חזר להנהגת ש״ס לאחר מאסר והרשעות מלמדת על עוצמת הקשר בינו לבין ציבור תומכיו, על משקלה של זהות קבוצתית בפוליטיקה הישראלית, ועל הפער העמוק בין אמון קהילתי לבין אמון מוסדי.

החזרה לפוליטיקה והנהגת ש״ס מחדש

לאחר שחרורו מן הכלא התרחק דרעי לזמן מה מן הפוליטיקה הרשמית, עסק בייעוץ וניסה לשוב בהדרגה לחיים הציבוריים. לקראת הבחירות לכנסת התשע עשרה הוחזר להנהגת ש״ס, ובשנת 2013 מונה שוב ליו״ר התנועה. חזרתו התרחשה על רקע יריבות פנימית עם אלי ישי ולאחר פטירת הרב עובדיה יוסף, שהייתה אירוע מכונן עבור התנועה כולה.

הנהגת ש״ס לאחר הרב עובדיה יוסף דרשה מדרעי תפקיד שונה מזה שמילא בשנות השמונים והתשעים. בעבר היה המוציא לפועל הפוליטי של סמכות רוחנית עצומה. כעת היה עליו לשמור על לכידות התנועה, על נאמנות הציבור, על מעמד מועצת חכמי התורה ועל כוח המיקוח של ש״ס בתוך פוליטיקה ישראלית מקוטבת הרבה יותר.

בבחירות 2015 הוביל קמפיין שנשען על זהות מזרחית ועל מושג ״השקופים״. בהמשך המשיך להוביל את ש״ס כחלק ממחנה הימין והגוש התומך בבנימין נתניהו. לאורך מערכות הבחירות הרצופות של 2019–2022 שמרה ש״ס על כוח אלקטורלי יציב יחסית, והדבר חיזק את מעמד דרעי כאחד השחקנים הפוליטיים העמידים בישראל.

תפקידי שרים, פריפריה ורשויות מקומיות

בשובו לממשלה בשנת 2015 מונה דרעי לשר הכלכלה ולשר לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל. בהמשך התפטר ממשרד הכלכלה סביב סוגיית מתווה הגז, אך המשיך לכהן בתפקידים ממשלתיים מרכזיים. בשנת 2016 מונה שוב לשר הפנים, ובכך שב למשרד שבו החל את עלייתו הגדולה בשנות השמונים.

בכהונותיו המאוחרות עסק דרעי בתחומים הנוגעים ישירות לקהל הבוחרים של ש״ס ולרשויות המקומיות: תקציבי פריפריה, סבסוד קייטנות, תחבורה ציבורית, שירותים מוניציפליים, סיוע לאוכלוסיות חלשות, קשר עם רשויות ערביות וחרדיות, והתמודדות עם מצבי חירום כמו מגפת הקורונה. באפריל 2020 מונה לפרויקטור לטיפול בהתפרצות הקורונה במגזר החרדי והערבי, תחום שדרש היכרות עם קהילות שמתקשות לעיתים לתת אמון בהוראות מדינה כלליות.

פעילותו כשר הפנים חיברה אותו שוב ושוב אל השלטון המקומי. בישראל, משרד הפנים הוא אחד המשרדים שבאמצעותם המדינה נוגעת בחיי היומיום של אזרחים: עיריות, מועצות, תקציבים, גבולות מוניציפליים, זהות אזרחית ושירותי יסוד. עבור דרעי, זה היה גם כלי לייצוג ציבורי וגם מנוף פוליטי.

דת, גיוס, קואליציות ומדינת ישראל

כאחד ממנהיגי המפלגות החרדיות, דרעי נמצא לאורך השנים בלב הדיון על יחסי דת ומדינה. שאלות של שבת, גיור, תקציבי ישיבות, חינוך חרדי, רבנות, שירות צבאי לבני ישיבות וקצבאות אינן עבור ש״ס נושאים טכניים בלבד; הן חלק מתפיסה שלפיה התורה, המסורת והקהילה החרדית-ספרדית הן מרכיב יסודי בזהות היהודית של המדינה.

סוגיית הגיוס של בני ישיבות לצה״ל הפכה לאחד הנושאים החריפים ביותר בתקופת הכנסת העשרים וחמש, במיוחד לאחר 7 באוקטובר ומלחמת חרבות ברזל. דרעי פעל לקידום הסדרה שתשמור על מעמד לומדי התורה, והציג זאת כחובה דתית וציבורית כלפי עולם הישיבות. מנגד, קבוצות רחבות בחברה הישראלית ראו בכך פער בלתי נסבל בין נטל המלחמה לבין פטור ממושך מגיוס. המחלוקת הזאת מדגימה את המקום שבו דרעי פועל: בין נאמנות לקהל חרדי לבין מדינה המצויה במשבר ביטחוני וחברתי עמוק.

במישור הקואליציוני, דרעי נחשב במשך שנים לאחד המתווכים המנוסים והאפקטיביים בישראל. הוא יודע לדבר עם ימין ושמאל, דתיים וחילונים, חרדים ומסורתיים, אנשי ממשל וראשי רשויות. גם כאשר אינו מחזיק בתפקיד שר רשמי, השפעתו נובעת מניסיון, קשרים, כוח מפלגתי והבנה עמוקה של מבנה הקואליציה.

מלחמת חרבות ברזל ומעמד ביטחוני בלתי רשמי

לאחר מתקפת חמאס ב-7 באוקטובר 2023 ומלחמת חרבות ברזל, שימש דרעי כמשקיף בקבינט המלחמה ובהמשך נותר מעורב בפורומים ביטחוניים ומדיניים מצומצמים. מעמד זה היה יוצא דופן: מנהיג מפלגה חרדית, שאינו שר בפועל לאחר פסיקת בג״ץ, משתתף בדיונים ביטחוניים רגישים בשל אמון פוליטי וניסיון קואליציוני.

העובדה הזאת מלמדת על מקומו המיוחד במערכת. דרעי אינו איש צבא ואינו דיפלומט מקצועי, אך הוא נתפס על ידי ראשי ממשלה ושותפים פוליטיים כבעל שיקול דעת, הבנה פוליטית ויכולת לאזן בין שיקולים ציבוריים, דתיים וקואליציוניים. גם מבקריו מכירים בכך שהוא אחד האנשים המנוסים ביותר בפוליטיקה הישראלית.

באותה תקופה התחדדו גם המחלוקות סביבו, בעיקר סביב שאלת הגיוס, המשך תפקידה של ש״ס בקואליציה והיחס בין צרכים ביטחוניים לבין הגנת עולם התורה. פרק זה מדגיש כי דמותו של דרעי אינה שייכת רק לעבר של ש״ס; היא ממשיכה להיות חלק מן ההכרעות הגדולות ביותר של ישראל בעידן מלחמה, קיטוב ומשבר אמון.

משפחה, שפה וזהות אישית

דרעי נשוי ליפה כהן מאז 1981, ולבני הזוג תשעה ילדים. המשפחה מתגוררת בירושלים. יפה דרעי הקימה את עמותת מפעלות שמחה, הפועלת בתחומי סיוע חברתי ורווחה, ובני משפחה נוספים מעורבים בפעילות ציבורית, חינוכית וקהילתית.

דרעי דובר עברית, ערבית-מרוקאית וצרפתית, והדבר משקף את עולמות הזהות שבתוכם צמח: יהדות מרוקו, ישראליות, חרדיות, מסורת ספרדית, פוליטיקה עברית וקשרים עם ציבור רחב של עולים ובני פריפריה. אחיו הרב יהודה דרעי שימש כרב העיר באר שבע ואב בית דין, וחיבר את המשפחה גם לממסד הרבני הישראלי.

הזהות האישית של דרעי מורכבת מפערים ומתחים: תלמיד ישיבה ופוליטיקאי, מנהיג חרדי ואיש קואליציות, מזרחי שצמח בפריפריה החברתית ואחד האנשים המחוברים ביותר למוקדי הכוח, דמות שנשאה דגל של קיפוח ושיקום לצד הרשעות פליליות שהפכו חלק בלתי נפרד מן הרשומה הציבורית. דווקא המורכבות הזאת מסבירה מדוע הוא דמות היסטורית חשובה.

הערת מערכת על עצם ההכללה

אריה דרעי נכלל באתר אף שדמותו ופועלו שנויים במחלוקת בקרב חלקים רחבים בציבור. ההכללה אינה קובעת כי ההשפעה חיובית או שלילית; היא משקפת את המקום המשמעותי שיש לדמות זו בעיצוב ההוויה, התרבות ואורח החיים בקרב הציבור, שבאופן טבעי ישנם הרואים בכך פעילות חיובית ואף הירואית וישנם הרואים בכך פעילות המנוגדת להשקפת עולמם. עצם קיומן של הערכות מנוגדות הוא חלק מן התיעוד ההיסטורי המצדיק את הכללת הדמות המשמעותית והמשפיעה הזו במורשת העם היהודי.

מדוע אריה מכלוף דרעי ראוי לציון כערך חשוב במורשת

אריה מכלוף דרעי ראוי לציון כערך חשוב בארכיון מורשת (Moreshet) מפני שסיפורו מחבר בין עלייה ממרוקו, חינוך תורני, זהות מזרחית, הקמת ש״ס, ייצוג פוליטי של ציבור חרדי-ספרדי, מאבק על כבוד חברתי, רווחה, דת ומדינה, קואליציות ישראליות ומחלוקות משפטיות וציבוריות עמוקות. הוא מן הדמויות שבלעדיהן קשה להבין את הפוליטיקה הישראלית מאז שנות השמונים ואת המקום שתפסו בה מסורת, עדתיות, תורה ופריפריה.

Moreshet.com מתעד את דרעי משום שמורשת יהודית וישראלית אינה כוללת רק מנהיגים מוסכמים או דמויות נטולות מחלוקת, אלא גם אנשים שהשפיעו בפועל על מוסדות, קהילות, זהויות ומערכות כוח. מקומו של אריה דרעי במורשת (Moreshet) נובע מן הדרך שבה סייע להפוך את הציבור החרדי-ספרדי והמזרחי לכוח פוליטי מאורגן, מן השפעתו על מדיניות רווחה, דת ושלטון מקומי, ומן העובדה שסיפורו משקף את אחד המתחים המרכזיים של מדינת ישראל: הרצון לשלב מסורת, צדק חברתי, ייצוג עדתי, שלטון חוק ואחריות ציבורית בתוך מערכת דמוקרטית אחת.