אירנה סנדלר

נולדה בשם אירנה סטניסלבה קרזיזנובסקה (Irena Stanisława Krzyżanowska) בעיר אוטבוצק הפולנית למשפחה קתולית. אביה סטניסלב היה רופא בעל השקפות סוציאליסטיות, שרוב מטופליו באו מקרב תושביה היהודים של העיירה, השוכנת כ-20 ק"מ מדרום-מזרח לוורשה.

בראשית המלחמה הצטרפה לפעולות הסיוע ליהודים, בחלוקת מזון, דאגה ליתומים וסיוע כספי לאנשים, שהנאצים החרימו את רכושם.

בשנת 1942 עבדה כמנהלת בכירה בעיריית ורשה, במחלקת הסעד. היא הצטרפה לארגון "ז'גוטה", שפעל מטעם הממשלה הפולנית הגולה בלונדון בסיוע ליהודים. כינויה במחתרת הפולנית היה יולנטה ועיסוקה העיקרי שם היה בהצלת ילדים יהודים. היא סיכנה את חייה בפעולות חילוץ והצלה בעזרת אנשים שגייסה לעזרה, עסקה בזיוף מסמכים שהקנו ליהודים שמות נוצריים והשיגה אישורי מחלה, שנועדו להרתיע את הנאצים מהתפשטות מחלות מידבקות. יחד עם העוזרת שלה, אירנה שולץ, נכנסה לגטו בעילה של טיפול בחולים וכך הבריחה לשם כסף, מזון, תרופות ובגדים.

בהמשך התחילה להבריח ילדים מן הגטו למנזרים או אל משפחות נוצריות, באמצעות מסמכים מזויפים שהסדירו להם במחתרת. לחלק מהילדים סיפרו שהוריהם היהודים הם מאמצים, כדי להקל עליהם את הפרידה מהוריהם. חלק מהילדים הוברחו בשעות הבוקר המוקדמות מתחת למושבי הנוסעים בחשמלית שחצתה את הגטו. חלקם הוסעו במכונית פרטית אשר היה בה גם כלב. הכלב היה מאומן לנבוח כאשר בכו הילדים ונביחותיו החרישו את בכי הילדים כך שהבכי לא נשמע מחוץ למכונית.

אירנה סנדלר הקפידה על רישום מדויק של הילדים שהבריחה מן הגטו, כדי שאפשר יהיה לאתרם בסוף המלחמה ולהשיבם למשפחותיהם. את הרשימות הטמינה בכדי זכוכית באדמה בגן ביתה. בסך הכול הצילה בדרך זו כ-2,500 ילדים יהודים.

באוקטובר 1943 אסר אותה הגסטפו ועינה אותה כדי שתמסור את שמות הילדים שהצילה, אך היא לא נשברה. נגזר עליה עונש מוות, יחד עם עוד 39 אסירות, אך היא נחלצה בעזרת שומר, שקיבל שוחד מחבריה למחתרת. לאחר מכן הוכנסה לרשימת אסירים שהוצאו כבר להורג, וחייתה במחתרת.

אחרי המלחמה עבדה במשרד הבריאות של פולין. עבודתה במחתרת, שהייתה כפופה לממשלה הגולה בלונדון, החשידה אותה בעיני הקומוניסטים, אך הם חששו לפגוע בה לרעה.

הערכה והנצחה

בשנת 1965 העניק לה מוסד יד ושם את תואר חסידת אומות העולם ובשנת 1991 קיבלה אזרחות כבוד של ישראל.

נשיא פולין לשעבר, לך קצ'ינסקי, הציע בביקורו בישראל, שהמדינה תיתן חסות משותפת עם פולין למועמדותה של אירנה סנדלר לקבלת פרס נובל לשלום. ארגון יד ושם הצהיר שאף כי אינו מתנגד להצעה, היה מעדיף שהפרס יינתן במקובץ לכל חסידי אומות העולם.

בשנת 2009 יצא לזכרה סרט טלוויזיה שנקרא "ליבה האמיץ של אירנה סנדלר". הסרט מספר את סיפור חייה, ובסופו אף יש הסרטה שלה מימי זקנותה. את דמותה בסרט מגלמת השחקנית אנה פקווין.

ביולי 2010, אלמונים ריססו כתובת אנטישמית על קברה.

המלחין קובי אושרת סיפר בתוכנית טלוויזיה בערוץ 10 כי ספור חייה של אירנה ריגש אותו מאוד והוא כתב יצירה סימפונית לכבודה כאשר קטעים תעודיים המצולמים איתה משולבים ביצירה.

במאי 2013, נקראה הדרך החוצה את הרחבה שמול המוזיאון לתולדות יהודי פולין שבוורשה, ויוצאת מרחוב מרדכי אנילביץ' (סמוך לרחוב לודוויג זמנהוף), "סימטת סנדלר" על שמה.

לאירנה סנדלר הוענק עיטור העיט הלבן בשנת 2003, והיא קיבלה אזרחות כבוד של ורשה וטרצ'ין (עיירה בקרבתה התגוררה בהיותה ילדה). היא גם הייתה מועמדת לפרס נובל לשלום.

בשנת 2018 שרות הדואר הפולני הוציא בול לזכרה של אירנה סנדלר.

בשנת 2021 נקרא על שמה רחוב ברמת גן.

חיים אישיים

היא נישאה למיצ'יסלאב סנדלר ב-1931. לזוג לא נולדו ילדים ובשנת 1947 הם התגרשו. לאחר מכן, באותה שנה נישאה לידיד יהודי מהאוניברסיטה בשם סטפן זגרזמבסקי (במקור: אדם צלניקר). נולדו להם שלושה ילדים שאחד מהם נפטר בלידה, וסטפן נפטר גם כן ב-1961. לאחר מכן ב-1961 נישאה שוב לבעלה הראשון מיצ'יסלאב סנדלר, ולאחר כעשור התגרשו שוב.

אירנה סנדלר (2005)

עץ שניטע ביד ושם לכבוד אירנה סנדלר

השלט של "סימטת סנדלר" מול המוזיאון לתולדות יהודי פולין בוורשה

שלט רחוב אירנה סנדלר ברמת גן

]