שני קוני למל (סרט)

בסרט מגלם מייק בורשטיין שתי דמויות במקביל (קוני ומקס) בקומדיה של טעויות על רקע השטעטל. הסרט כולל שירים וריקודים שהידוע שבהם הוא שירו של קוני למל "אומרים כי אני אינני אני..." בביצועו של בורשטיין. סרט זה הוא הראשון בסדרת סרטי "קוני למל", ואף היה הסרט הראשון בקריירה הקולנועית של בורשטיין..

עלילה

הסרט מספר על ניסיון השידוך של קוני למל, בנו של רבי שלום מוניה פרידברג, ראש הקהילה היהודית בשיחריאבקה, עם קרולינה חברתו של בן דודו – הסטודנט המשכיל מקס, בנו של דוקטור העיירה קבצנסק. על מנת למנוע את השידוך של קוני למל עם חברתו קרולינה, מתחזה מקס לקוני למל בשל היותו דומה לו באופן מפליא, מה שיוצר קומדיה של טעויות. רבי קלמן השדכן מנסה למצוא חתן לביתו, ואף מנסה לשדך את קוני למל לקרולינה ביתו של פנחס'ל גביר העיירה לפי בקשתו של אביה, המנסה להרחיקה ממקס אותו היא אוהבת. לבסוף קוני למל מתחתן עם ליבל'ה, בת השדכן, ומקס מתחתן עם קרולינה אהובתו, ביתו של רב פנחס'ל הגביר של העיירה קבצנסק.

קבלת הסרט

עם 900,000 כרטיסים שנמכרו בסך הכול, הסרט עומד במקום החמישי בתולדות ישראל מבחינת הצלחה מסחרית – אחרי "אסקימו לימון", "קזבלן", "סאלח שבתי" ו"שתי אצבעות מצידון". עד סוף 1967 צפו בו 876,200 איש, והוא הכניס 451,300 ל"י נטו למפיקים, שהשקיעו בו כ-900,000 ל"י. לסרט נעשו שני סרטי המשך: "קוני למל בתל אביב" ו"קוני למל בקהיר". סרטים אלו לא היוו הצלחה כמו הסרט המקורי. אף שהעיקרון של קרובי משפחה זהים שהאחד חרדי והשני חילוני נשמר גם בסרטי ההמשך, דמות החילוני שונתה מעט. בסרט הראשון היו אלו קוני ומקס בני הדודים ובסרטי ההמשך הדמויות המרכזיות הן קוני ומוני האחים התאומים.

הסרט משתייך לסוגת סרטי געפילטע פיש. בסרט מודגשת דמותו של קוני למל באופן המעוצב על פי היחס העוקצני של החברה החילונית לדמותו של החרדי. דמות זו יצרה אבטיפוס סטריאוטיפי של דמות "החרדי" בסרטים שהועברה גם לסרטים ומחזות אחרים. כך לדוגמה אמר ג'קי לוי: ”הדוסים שחצו פריים היו בתפקיד דוסים ונשאו על גבם את כל המגזר. אם יש שני אחים ב'קונילמל', אז הדתי יהיה הרפוי והחלש.“

מבקר הקולנוע, מאיר שניצר, כתב על הסרט: ”שני קוני למל מעולם לא נחשב לאבן דרך בתולדות הקולנוע הישראלי אך אי-אפשר להתעלם מתרומתו העצומה לשרטוט דמותו של אדם דתי או ליתר דיוק חרדי. קונילמל הוא אמנם נער חרדי מן העיירה, אך גם דמויות של דתיים אחרים שבות ועולות על המסך הישראלי כהומאז' לדמותו האגדית של בורשטיין.“