שני קוני למל (סרט)

שני קוני למל הוא סרט ישראלי קומי משנת 1966, המבוסס על המחזמר היידי בעל אותו השם מאת אברהם גולדפדן. במרכזו עומד קוני למל, צעיר יהודי מן השטעטל, ובתפקיד הכפול של קוני ומקס מופיע מייק בורשטיין. באמצעות חילופי זהויות, שידוכים, שירים וריקודים, הסרט העביר אל הקולנוע הישראלי מסורת של תיאטרון יידי, הומור של עיירה יהודית ודמויות שנולדו מתוך חיי הקהילה היהודית במזרח אירופה.

מן הבמה היידית אל הקולנוע הישראלי

הסרט עיבד לקהל הישראלי את עולמו של המחזמר היידי "שני קוני למל". העלילה מתרחשת בעיירה יהודית דמיונית, שבה רבנים, שדכנים, בעלי ממון, סטודנטים ומשפחות מתמודדים עם אהבה, מסורת וציפיות חברתיות. כך נוצר מפגש בין מורשת תרבותית יהודית שהגיעה מן הבמה היידית לבין שפת הקולנוע והבידור הפופולרי בישראל של שנות השישים.

בורשטיין מגלם שתי דמויות הדומות זו לזו באופן מפליא: קוני, הצעיר הדתי, ומקס, הסטודנט המשכיל והחילוני. הדמיון החיצוני מאפשר למקס להתחזות לקוני, ומכאן מתפתחת קומדיה של טעויות המבוססת על זהות, אהבה ושידוך. הסרט נשען על מנגנון קומי פשוט ויעיל, אך דרך ההתחזות הוא מציג גם את המתח שבין אורח חיים דתי לבין השכלה וחילוניות, בתוך מסגרת משפחתית וקהילתית יהודית.

עלילה של אהבה, שידוכים וזהויות מתחלפות

קוני למל, בנו של מנהיג קהילה יהודית, מיועד לשידוך עם קרולינה. אלא שקרולינה אוהבת את מקס, בן משפחה קרוב וסטודנט משכיל. כדי למנוע את השידוך שנכפה עליו ולנסות להישאר עם אהובתו, מקס מנצל את הדמיון לקוני ומתחזה לו. ההתחזות מסבכת את בני המשפחה, את מנהיגי העיירה ואת רבי קלמן השדכן, המבקש למצוא חתן מתאים גם לבתו.

בסופו של דבר נפתרות אי-ההבנות: קוני נישא לליבלה, בת השדכן, ומקס נישא לקרולינה. הסיום מחזיר את הסדר לקהילה, אך עושה זאת באמצעות אהבה הדדית ולא באמצעות כפייה בלבד. המבנה הזה, המשלב שידוך מסורתי עם בחירה רומנטית, מסייע להסביר את המשיכה המתמשכת של הסרט לקהלים רחבים.

שירים, דמויות והומור יהודי

אחד המרכיבים הבולטים בסרט הוא השילוב בין עלילה קומית לבין שירים וריקודים. הידוע שבהם הוא שירו של קוני למל, "אומרים כי אני אינני אני...", בביצועו של בורשטיין. השיר והדמות נעשו מזוהים זה עם זה, וביצועו של בורשטיין סייע להפוך את קוני למל מדמות שמקורה בתיאטרון היידי לדמות מוכרת בתרבות הפופולרית הישראלית.

הסרט משתייך לסוגה המזוהה לעיתים עם סרטי געפילטע פיש — יצירות קולנוע המעלות אל המסך דמויות, מנהגים, מבטאים וסיטואציות המזוהים עם חיי יהודי מזרח אירופה. אין מדובר בתיעוד היסטורי של השטעטל, אלא בעיבוד קומי ונוסטלגי של עולם יהודי שהקהל הישראלי הכיר דרך תיאטרון, מוזיקה וסיפורי משפחה. דווקא משום כך היה הסרט חוליה חשובה בהעברת יסודות של התרבות היידית אל דור שגדל במדינת ישראל.

הצלחה יוצאת דופן והמשכים

שני קוני למל היה הסרט הראשון בסדרת סרטי קוני למל וגם הסרט הקולנועי הראשון בקריירה של מייק בורשטיין. הוא נמכר בכ-900,000 כרטיסים, נתון שהציב אותו במקום החמישי ברשימת הסרטים המצליחים ביותר מסחרית בתולדות הקולנוע הישראלי, לפי הנתונים שנמסרו במקור. עד סוף 1967 צפו בו 876,200 איש, והוא הניב למפיקים הכנסה נטו של 451,300 לירות ישראליות, לאחר השקעה של כ-900,000 לירות בהפקה.

בעקבות הצלחתו הופקו שני סרטי המשך: קוני למל בתל אביב וקוני למל בקהיר. הם לא הגיעו לאותה הצלחה של הסרט הראשון, אך שמרו על העיקרון הקומי של קרובי משפחה זהים בעלי אופי ואורח חיים שונים. בעוד שבסרט המקורי היו אלה בני הדודים קוני ומקס, בסרטי ההמשך הוצגו קוני ומוני כאחים תאומים. בכך נעשתה דמותו של קוני למל לסדרה קולנועית ולא רק להצלחה חד-פעמית.

דמותו של האדם הדתי בתרבות הישראלית

ההשפעה החשובה של הסרט חרגה ממספר הכרטיסים שנמכרו. דמותו של קוני למל עוצבה מתוך מבט קומי ולעיתים עוקצני של החברה החילונית על האדם הדתי והחרדי. הדמות הפכה לאבטיפוס תרבותי: דתי מן העיירה, תמים, חלש או מבולבל יחסית לדמות החילונית שמולו. האבטיפוס הזה הועבר בהמשך לסרטים ולמחזות נוספים, והשפיע על האופן שבו דמויות דתיות הוצגו על הבמה ועל המסך בישראל.

מבקר הקולנוע מאיר שניצר כתב כי הסרט לא נחשב לאבן דרך בתולדות הקולנוע הישראלי, אך אי-אפשר להתעלם מתרומתו העצומה לשרטוט דמותו של האדם הדתי, או ליתר דיוק החרדי, בקולנוע הישראלי. בעיניו, קוני למל נעשה נקודת התייחסות לדמויות דתיות שהופיעו אחר כך על המסך. גם אם ההצגה הייתה סטריאוטיפית, עצם הנוכחות הבולטת של הדמות הפכה את קוני למל לחלק מן השפה התרבותית שבאמצעותה ישראלים דמיינו, פירשו ולעיתים גם לעגו לעולם הדתי.

מדוע שני קוני למל (סרט) ראוי לציון כערך חשוב במורשת

שני קוני למל ראוי להישמר וללמוד במסגרת מורשת (Moreshet) משום שהוא מתעד מפגש משמעותי בין התרבות היהודית היידית לבין התרבות הישראלית המתהווה. הסרט הפך חומר שמקורו בתיאטרון היידי ליצירה קולנועית ישראלית מצליחה, חשף קהלים רחבים לשירים ולדמויות מן העולם היהודי של מזרח אירופה, והשאיר חותם על ייצוג הדמות הדתית בקולנוע ובתיאטרון.

חשיבותו נובעת גם מן המתח שהוא משמר: מצד אחד, הוא מציג מסורת יהודית של שידוכים, רבנים, משפחות וקהילה; מצד אחר, הוא עושה זאת באמצעות קומדיה ישראלית פופולרית, המעמידה זה מול זה דתי וחילוני ומאפשרת לקהל לבחון את ההבדלים ביניהם דרך צחוק, מוזיקה וזהויות מתחלפות. לכן הסרט הוא עדות לא רק להיסטוריה של הקולנוע, אלא גם לאופן שבו החברה הישראלית עיבדה את זיכרון העולם היהודי שממנו צמחה. Moreshet.com מביא את הסרט אל תוך שיחה רחבה יותר על תרבות יהודית, זיכרון ישראלי והשפעתם של סיפורים עממיים על דורות של צופים.