שלום רוזנפלד

רוזנפלד נולד בטרוביץ שבפולין, שם היה פעיל בתנועת בית"ר, באגודת אספרנטו המקומית, וכן החל לעסוק בכתיבה עיתונאית. עלה לארץ ישראל ב-1934 ולמד באוניברסיטה העברית.

לפני קום המדינה שימש עורך ביטאון "המשקיף", היה מזכיר המערכת בעיתון "חרות", השתתף בתחנת הרדיו של האצ"ל.

בשנת 1948 היה בין מייסדי העיתון "מעריב", שפרשו מ"ידיעות אחרונות". במשך שנים כתב במעריב את מדורו "אצלנו", שהיה גלגול מודרני של המדור "קראתי רשמתי". המכתמים כונסו בספרים. בשנות ה-50 נמנה עם כוכבי תוכנית הרדיו "שלושה בסירה אחת".

רוזנפלד זכה בפרס סוקולוב לעיתונאות לשנת 1975 ובפרס ישראל לעיתונות לשנת 1986. כמו כן היה אזרח כבוד של העיר תל אביב ובעל תואר דוקטור לשם כבוד בפילוסופיה מטעם מכון ויצמן. ב-2002 הוענק לו "אות השירות הציבורי בתקשורת" מטעם איגוד העורכים והעיתונאים של כתבי העת בישראל.

רוזנפלד נחשב מאז ומתמיד לעיתונאי המקפיד על האתיקה המקצועית ורואה בעבודתו שליחות חברתית. הוא הקים את התוכנית ללימודי עיתונאות באוניברסיטת תל אביב, הרבה לדון עם תלמידיו בסוגיות של אתיקה, והדגיש בפניהם שעל עיתונאי טוב להיות אדם בעל השכלה כללית רחבה וחושים טבעיים בריאים למציאת מקורות מידע. לשיטתו, על עיתונאי לדעת מעט על הרבה, לעומת בעל מקצוע מוגדר שחייב לדעת הרבה על מעט.

רעייתו הראשונה, עדית, שנפטרה ב-1957, הייתה מלוחמות אצ"ל והשתתפה בקרבות על יפו. בשנת 1959 נישא שנית, לאילנה לבית אקשטיין, פסיכולוגית במקצועה.

בתו של רוזנפלד, תמר גיא, הייתה אף היא עיתונאית ב"מעריב", ולאחר פרישתה ב-1993 כיהנה בתפקידים בכירים בבנק, במפעל הפיס וכן, כמנכ"לית לשכת המסחר ישראל-אמריקה. בנו יורם, שנפטר ב-1997, היה מחלוצי ענף ההיי טק בישראל ובעלה של המלחינה נורית הירש.

רוזנפלד נפטר ב-2008, בגיל 93. הוא הובא למנוחות בבית העלמין בנחלת יצחק. על שמו רחוב בתל אביב. ב-2015 נקרא המכון לחקר העיתונות היהודית באוניברסיטת תל אביב על שמו.

ארכיונו מופקד במחלקת הארכיונים בספרייה הלאומית בירושלים.

כמו כן, תרגם כמה ספרים, ביניהם ספרו של י. וירגין, משנת הקאפיטאליזם המושלם (1958) וספרו של ג'ון רוי קרלסון מקהיר עד דמשק (1952).