רם לוי

ביוגרפיה

לוי נולד וגדל בתל אביב. לדבריו, גדל "בסביבה מאוד ציונית-ישראלית-אשכנזית-צפון תל אביבית רגילה, צופים, תיכון עירוני א'. התגייס לחטיבת הצנחנים, ועם שחרורו מהצבא למד בחוגים לכלכלה ומדע המדינה באוניברסיטה העברית ולאחר מכן גם בבית הספר לקולנוע בלונדון. היה עמית ניימן באוניברסיטת הרווארד. בשנים 1968 -1999 עבד כבמאי במחלקת הדרמה של הטלוויזיה הישראלית ויצר עשרות דרמות וסרטי תעודה. כיום הוא יוצר עצמאי.

את בסיס ההשראה ליצירותיו, שרובן עסקו באנשים בשולי החברה, בפערים החברתיים ובנושא הקונפליקט הישראלי-פלסטיני שאב לדבריו מהשואה שהשפיעה עליו מצעירותו:

העובדה שהעם הגרמני יכול היה להגיע לאן שהגיע, אמרתי לעצמי שזה בעצם יכול לקרות בכל חברה, שהיא תתחיל לעשות דברים לא תקינים כלפי המיעוט שלה. בלי להשוות, הגרעינים הבסיסיים של שנאת הזר ודיכוי הזר מתפתחים בכל מקום כוחני עם מרכיבים לאומיים, או לאומניים, לא חשוב איך נגדיר את זה. הנטייה כלפי המדוכא, לא חשוב מאיזו סיבה, הייתה בי תמיד. גם הנושא החברתי וחוסר השוויוניות בין האנשים היה דבר שמצאתי את עצמי מרגיש מעורב בו וחייב לנקוט עמדה.

כבר בסרט הראשון שהפיק, "אני אחמד" מ-1966 (במאי: אבשלום כ"ץ), עסק לוי בבעיה הפלסטינית וביחסים בין יהודים לערבים, כשגיבורו התיעודי היה פועל ערבי בדרכו מן המשולש לתל אביב. אחד מסרטיו הידועים שעסקו בנושא הפלסטיני היה "חרבת חיזעה", דרמה עלילתית המבוססת על סיפורו של ס. יזהר שעסקה בגירוש תושבי כפר ערבי במהלך מלחמת העצמאות. הדרמה שודרה בטלוויזיה ב-1978 לאחר התנגדויות וויכוחים רבים. סרטו התיעודי "הסרט שלא היה" מ-1994, הביא עדויות של ערבים שעונו על ידי השב"כ. סרט תיעודי אחר, "סכנין חיי", גולל את סיפורה של קבוצת הכדורגל בני סכנין על רקע הזכייה בגביע המדינה והטענות לקיפוח.

לוי עסק בחלק מסרטיו בעוני ובפערים החברתיים בישראל. יצירתו הבולטת ביותר הייתה הדרמה "לחם" מ-1986, העוסקת במשפחה המצויה במשבר חברתי וכלכלי. סרט אחר, "אינדיאני בשמש" (1981), על פי סיפור של אדם ברוך ותסריט של דיתה גרי שעליו זכה לוי בפרס "כינור דוד". הסרט מתאר מפגש בין שני עולמות שונים: חייל צפון-תל אביבי וחייל מושבניק ממוצא הודי.

בשנת 1972 עיבד לטלוויזיה את סיפורו של גדעון תלפז "מי ורדים מפורט סעיד" על משפחה יהודית בתקופת המנדט הבריטי שחוזרת לארץ לאחר שנים במצרים.

לוי עיבד לטלוויזיה גם מחזות תיאטרון, בהם "הכלה וצייד הפרפרים", הילד חולם ו"כתר בראש", ויצר את הסדרה "מר מאני" (1996) על פי ספרו של א. ב. יהושע, העוסקת בתולדותיה של משפחה יהודית במשך מאה שנה. בשנת 1988 ביים לטלוויזיה את הדרמה "משחקים בחורף" על פי סיפור של יצחק בן נר. בשנת 1992 ביים את סרט הטלוויזיה "בוצ'ה", בהפקת הערוץ הראשון על פי תסריט של גלעד עברון, שעובד מיידי המחזאי יוסף בר-יוסף, בכיכובם של יגאל נאור ושמואל וילוז'ני.

בשנת 1993 זכה לוי בפרס ישראל לתקשורת על מכלול עבודותיו.

בשנת 2000 ביים לוי סדרת טלוויזיה בשם "רצח, מצלמים" (על פי תסריט של הסופרת בתיה גור). הסדרה כללה, בין השאר, תיאור מקרה של רצח שבויי מלחמה מצריים בראס סודר במלחמת ששת הימים, כפי שסיפרו ללוי חבריו ליחידת הצנחנים בה שירת.

בשנת 2009 יצא מארז DVD שכלל את כל סרטיו, בהוצאה מחודשת.

בשנת 2016 ביים לערוץ הראשון את סדרת הדרמה "גירושים מאוחרים" על פי ספרו של א.ב. יהושע.

בשנת 2019 יצר את סרט הקולנוע הראשון שלו, "המתים של יפו". הדרמה עוסקת בזוג נטול ילדים, ג'ורג' וריטה, המתגורר ביפו. את חייהם השלווים ואת יחסיהם מערערים שלושה ילדים פלסטינים המגיעים אליהם לאחר שאמם מתה ואביהם נשלח לכלא. את התסריט כתב גלעד עברון לפני פטירתו. בתפקידים הראשיים מופיעים יוסף אבו ורדה ורובא בלאל-עספור. הסרט הוצג בפסטיבל הקולנוע ירושלים ויצא לאקרנים בישראל ב-30 בינואר 2020.

במאי 2021 נמנה עם החותמים על מכתב המופנה לבית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג בנוגע לשלטון הישראלי ביהודה ושומרון, ובו קריאה לבית הדין שלא לסמוך על הגופים הרשמיים של מדינת ישראל, ולחקור בעצמו את הנעשה.