ניסן נתיב

חתן פרס ישראל לתיאטרון (2008), פרס כינור דוד לדרמה ו"פרס האקדמיה הישראלית לתיאטרון" על מפעל חיים.

ביוגרפיה

נתיב נולד בשם ניסן נוטוביץ' במינכן, לשמואל וחווה נוטוביץ'. גדל והתחנך באמסטרדם. עלה לארץ ישראל בגפו בשנת 1937 בגיל 15. בארץ הצטרף לחברת נוער, שהתחנכה בקיבוץ משמרות. בגיל 18 התנדב לבריגדה היהודית של הצבא הבריטי ולחם כקצין תותחנים בקרבות של מלחמת העולם השנייה. לימים אמר, שישנו קשר מובהק בין צבא לעשיית תיאטרון. לאחר המלחמה שב לישראל והתקבל ללימודי משחק ב"סטודיה" של "תיאטרון הבימה". בהמשך, למד באוניברסיטה העברית בירושלים והצטרף לתיאטרון "להקת הצעירים" של קלמן גלעד (קונסטנטינר). לפי הסיפורים, המשורר אברהם שלונסקי הוא זה שהציע לו לעברת את שם משפחתו ל"נתיב". במלחמת העצמאות שירת כמפקד פלוגת חי"ר. אחרי המלחמה, נרשם ללימודים בבית הספר של שארל דולן לאמנות הדרמה בתיאטרון על שם שרה ברנאר בפריז. בשנותיו שם למד אצל מורים כמו שארל דולן ורב-האמן הגדול, אטיין דקרו, לצידם של מרסל מרסו ואחרים. בהמשך שימש במשך מספר שנים כמנהל אמנותי בלהקתו של דקרו בהופעות שונות בעולם. בשנים 1954–1956 למד בימוי בבית ספר גילדהול למוזיקה ודרמה בלונדון. השתלם בבימוי טלוויזיוני בהולנד ושב ארצה.

באמצע שנות החמישים היה ל"במאי נודד" לפרנסתו ונדד בין קיבוצים שונים בארץ. בין השאר העלה בחוג הדרמה של קיבוץ עין החורש, בקיץ 1956, את מחזהו של מולייר, "הנשים המלומדות", בתרגומו של אליהו פורת. לימים, באוקטובר 1993, חידש נתיב את ההצגה, התאים את לשון התרגום ללשון הזמן, והציג אותה עם תלמידיו בתיאטרון "צוותא" בתל אביב. כמו כן העלה, כ"במאי נודד", ביוני 1957, את המחזה "הגנדרניות הנלעגות" מאת מולייר, כהצגת סיום הלימודים של תלמידי כיתות י"ב בקיבוץ עין החורש.

בארץ פעל כבמאי בתיאטראות שונים. התקבל לתיאטרון "הבימה" בתל אביב וניהל שם את בית הספר לדרמה ולמשחק של התיאטרון. ביים תוכניות ותסכיתים ב"קול ישראל", תוך הדגשת חומר מקורי ונסיוני. סייע להקים את בית הספר למשחק בית צבי. בשנת 1963 הקים יחד עם אמני תיאטרון נוספים את "הסטודיו למשחק ניסן נתיב", אותו ניהל עד מותו. השתתף במספר סרטי קולנוע וטלוויזיה כשחקן, לעיתים לצד בוגרי הסטודיו שלו. ב-1981 השתתף כשחקן בסרט "סופו של מילטון לוי" של נסים דיין וב-1986 בסרט "כפפות" בבימויו של רפי אדר.

נתיב, שסבל ממחלת לב בשנותיו האחרונות, נפטר בביתו ב-20 באפריל 2008, מספר שבועות לפני טקס קבלת "פרס ישראל".

תלמידיו

בין תלמידיו נמנים: משה איבגי, תיקי דיין, יוסי גרבר, שמואל קלדרון, שולי רנד, קרן מור, מיקי גורביץ', אודי בן-משה, רוני פינקוביץ', שלמה פלסנר ועוד.