אברהם דשא (פשנל)

אברהם "פשה" דשא (פָּשָנֶל) (6 בנובמבר 1926 – 28 באפריל 2004) היה אמרגן, מפיק מוזיקלי, מפיק קולנוע ומגלה כישרונות שנחשב לאחד הגדולים שהיו בישראל. חתן פרס התיאטרון הישראלי על מפעל חיים.

Abraham Desa (Pshanel): A Jewish Scholar and Advocate for Enlightenment

ילדותו ותחילת דרכו

פשנל נולד בארץ ישראל בשם אברהם גרינברג, לעדינה גרינברג, עולה מליטא, ופנחס גרינברג, יליד הארץ, לאחר קשר קצר בין השניים. גדל עם אמו בדחק במרכז תל אביב, כשהם נודדים מבית לבית. היה פוגש באביו רק לעיתים, כיוון שאביו נישא והקים משפחה אחרת. בגיל 16 זייף את אישורה של אמו, התנדב לצבא הבריטי ושרת בחיל התובלה; שם קיבל את הכינוי "פשנל". לאחר שחרורו החל לעבוד כנהג מונית, ועִברת את שמו ל"דשא". בתקופה זו חלק את מגוריו במרתף תל אביבי עם אריק לביא. במהלך עבודתו נזדמן לו להיות אחד מנהגי המוניות שעמדו לשירות התיאטרון הקאמרי. בתקופה זו התיידד עם שייקה אופיר, שאותו ואת שני חניכיו עמוס אריכא וזיוה רודן שחקני להקת הפנטומימה, הסיע להופעות ברחבי הארץ. לימים עברה ידידותם של פשנל ושייקה לפסים מקצועיים, ופועלם המשותף הניב הישגים חשובים בתחום התיאטרון.

בשנת 1956, כשתיאטרון זירה נקלע למשבר ניהולי וכספי, פנה מייסדו ומנהלו, הבמאי מיכאל אלמז, לפשנל והציע לו לנהל ביחד את התיאטרון, ששחקניו לא קיבלו את שכרם מזה זמן רב. לאחר זמן קצר הבין פשנל כי מחזות מודרניים מדי משל בקט, יונסקו ושון או'קייסי לא יוכלו להניב רווחים גדולים. לפיכך יזם שינוי באופיו האמנותי והניהולי של התיאטרון, כדי שיוכל לעמוד בהתחייבויותיו הכספיות המינימליות. ההצגות הפכו לעממיות, ונחשפו לציבור הרחב באמצעות פרסום אגרסיבי שיזם פשנל, ואשר נחשב לעיתים למקורי ונועז. בעקבות תמורות אלה שחלו באופיו של התיאטרון ובדרך ניהולו, הוא הפך לרווחי. בעיקר תרמה לגידול בהכנסות ההצגה פרנסואה ראש גזר וההצגה "מוישה וינטלטור" בכיכובו של יעקב בודו, שזכו להצלחה גדולה.

כמפיק עצמאי

תיאטרון זירה במתכונת של 'תיאטרון מודרני' מוביל דעך לקראת סוף שנות החמישים, ומיכאל אלמז היגר לאנגליה שם עבד בבי.בי.סי., ואילו פשנל בנה את עצמו כמפיק עצמאי. בשנת 1958 נמנה עם מייסדי להקת "בצל ירוק", בעזרת הלוואה שקיבל מאורי זוהר וחיים טופול, שאותם פגש ליד קפה כסית. ב-1960 הקים גם את להקת "התרנגולים". עם אורי זוהר הקים את משרד ההפקות "התיאטרון העממי", והפיק את סרטו "חור בלבנה". ב־1964 הגה רעיון של להקת בידור ישראלית חדשה ומקורית, שאותה ייסד עם שלושה שחקנים כמעט אלמונים, שנודעו לימים כשלישיית "הגשש החיוור": גבריאל בנאי (גברי), ישעיהו לוי (שייקה), וישראל פוליאקוב (פולי), שלושתם יוצאי להקת התרנגולים. השלישייה פעלה במשך יותר מ-30 שנה בתיאטרון ובקולנוע וזכתה להצלחה רבה. לפשנל היה חלק משמעותי בכל מערכון ויצירה של הגששים, והוא תרם לגיבושם. הזדהותו עם "הגשש החיוור" הייתה כה גדולה, עד כי בחר לקרוא לבנו בשם "גשש".

ב-1966 שירם של הגששים, "שיר הטלפון", הגיע למקום הראשון במצעד הפזמונים. באותה שנה הכיר את אשתו ניצה, בת 22 באותה עת. כעבור שנתיים נולדה בתם הבכורה, שירילי (שנקראה על שם השיר "שירי לי כי טוב").

באותן שנים הפיק את הסרטים "כל ממזר מלך", "השכונה שלנו", "התרוממות" ו"התרנגול".

בסוף העשור צירף את המחזאי נסים אלוני לצוות הכותבים של הגשש החיוור, שילוב שהניב את התוכניות "סינימה גשש" ו"קנטטה לשווארמה".

כעבור שנים רבות, כשהוחלט להעניק את פרס ישראל לשחקני "הגשש החיוור" על "מפעל חיים", התגלה כי שמו של פשנל, ההוגה, המייסד והמוביל כל השנים את הלהקה, שאפילו את שמה נתן לה, נעדר מרשימת הזוכים. היה זה צעד שקומם את הזוכים, אך במחאתם לא הצליחו לשנות את ההחלטה שנתפשה אצל רבים כבלתי ראויה. בסדרה שהוצגה לאחרונה בטלוויזיה על חייו של פשנל אמר ישראל פוליאקוב, כי נגזל מפשה מה שהיה ראוי לו יותר מכולם: "בלי פשה לא היה הגשש", "הוא המציא אותו, הוא יצר אותו, הוא היה הלב שלו."

בסוף שנות השישים הצטרף למשרדו נעם סמל, לימים מנכ"ל תיאטרון הקאמרי. סמל שימש כמנהל הצגה, וכעבור מספר שנים הפך גם הוא לאמרגן והקים את "בידור לעם", חברה בת ל"תיאטרון העממי" של פשנל. הניסיון שרכש סמל ב"תיאטרון העממי" וב"בידור לעם" הוביל אותו לקריירה ארוכת שנים בבידור ובתיאטרון הישראלי.

בשנות השבעים הפיק את המופעים הראשונים של להקת כוורת, שהפכה להצלחה גדולה. הלהקה הופיעה באירוויזיון, וזכתה בתואר שיר השנה שלוש שנים ברציפות. לאחר מסע הופעות בארצות הברית פורקה השותפות עם פשנל. לאחר מכן הקים את להקת שוקולד מנטה מסטיק שגם היא הופיעה באירוויזיון שנתיים אחרי "כוורת". אז גם הפיק את הסרט "גבעת חלפון אינה עונה", עם שלישיית הגשש. בשנים שלאחר מכן, הפיק מחזות זמר עם אורי זוהר וחיים טופול, ביניהם "דבר מצחיק קרה לי בדרך לסואץ", "אוויטה", "יוסף וכתונת הפסים המשגעת" וגרסה חדשה של "כנר על הגג" ב-1997. כמו כן הפיק את המופע "ארץ טרופית יפה" (ב-1977) וגם את "ארץ טרופית משגעת" (ב-1987) ביחד עם מתי כספי, ואת המחזמר "בן המלך והעני" ב-1996.

בין 1994 ל-1997 הפיק פשנל, בהפקה משותפת יחד עם אשתו ניצה ("פשנל וניצה דשא"), את סדרת הטלוויזיה "איצ'ה". הקומדיה המצליחה שודרה בערוץ 2 עבור הזכיינית רשת. בימוי השחקנים בוצע על ידי ביתם של מפיקי הסדרה שירילי דשא, ובימוי הסדרה, על ידי בני כרמלי.

שנותיו האחרונות

לשנותיו האחרונות נלוותה תחושת החמצה, נוכח כישלונו להחיות מחדש את מעגלי ההצלחה לה הורגל במשך שנים רבות. המרירות גרמה לו לבצע מהלכים שגויים שהעיקו עליו, בעיקר נוכח דאגתו לעתיד משפחתו. פשנל נפטר ברמת גן, לאחר מאבק במחלת הסרטן, והוא בן 77. נטמן בקיבוץ עינת.

הותיר את אשתו ניצה ושלושת ילדיו: שירילי דשא (במאית, עורכת, תסריטאית ושחקנית), גשש (למד משפטים בבלגיה והשתקע שם) ונועז (קולנוען, מתגורר בארצות הברית).

סדרת הטלוויזיה אודותיו

בשנת 2007 שודרה בישראל "פשה" - סדרה בת שלושה חלקים, שנוצרה על ידי בתו שירילי דשא, ובה שוחזרה באמצעות קטעי ארכיון וראיונות דרכו המקצועית לאורך יובל שנים. בסדרה נחשף פשנל במלוא צבעוניותו, החל מילדותו ונעוריו בסמטה פלונית בלב תל אביב הקטנה והציורית ועד לשיאי תהילה בעולם התיאטרון הבידורי. מעורבותו העמוקה בחוגי הבוהמה התל אביבית מאמצע שנות החמישים ועד למותו.

הסדרה מצטיינת באותנטיות דווקא משום צירוף קטעים שמרביתם לא כוונו מראש להשלים זה את זה. אם לעיתים נדמה כי פשה אהב את פשה יותר מכל, כך לדעת כמה ממקורביו, מתברר כי פשה אהב בעיקר את מה שהוא עשה מאשר הדמות שהמציא לעצמו, נער כמעט עזוב לנפשו עקב נסיבות חיים קשים, שנהפך לחביב הבוהמה התל אביבית. לא כל אחד מבני אותה בוהמה יכול היה להתקבל לחוגו של האמרגן, רק אלה שצייתו לכללים שהכתיב להם. מבחינה זו הוא ראה בכולם את בני שבטו, אבל הוא היה ראש אותו שבט שעל-פיו יישק דבר. קבלת מרותו עליה התעקש לא הייתה דבר של מה בכך. פשה בחן את ידידותו עם חבריו במידת הצלחתו להשפיע על מהלכיהם גם ביומיום. אבל עובדה היא שרבים הושיטו לעברו את ידם, השלימו עם תנאיו ובתמורה קיבלו מקום להתחמם מסביב למדורתו.

כישרונות מפורסמים שגילה

בין הכישרונות הרבים שגילה וטיפח אברהם דשא פשנל, נמנים: הגשש החיוור, רבקה מיכאלי, ירדנה ארזי, להקת שוקולד מנטה מסטיק, להקת כוורת, רבקה זהר, מירי אלוני, גדי יגיל, ספי ריבלין, ציפי שביט, להקת הכל עובר חביבי, עפרה חזה, עזרא דגן, ניצה שאול, מוטי גלעדי, יעקב בודו, אריק איינשטיין, חיים טופול, אורי זוהר ודבורה דותן.