נחום גוטמן

ילדות ונעורים, 1913-1898

נחום גוטמן נולד בשנת 1898 בעיירה טֶלֶנֶשטי שבבסרביה (אז בתחומי האימפריה הרוסית; כיום במולדובה), הרביעי מבין חמשת ילדיהם של שמחה בן-ציון (אלתר גוטמן) ואשתו רבקה. בשנת 1903 עבר עם משפחתו לעיר אודסה ושם למד עברית ב"חדר המתוקן" שפתח אביו הסופר.

בשנת 1905 עלה גוטמן עם משפחתו לארץ ישראל. תחילה גרו בנווה שלום (שכונה) על גבול יפו. חמש שנים למד ב"בית הספר לבנות" בנווה צדק, שאביו שימש בו מורה והמשפחה אף התגוררה בבניין בית הספר. בהמשך למד בבית הספר של חברת "עזרה". לאחר זמן עברה המשפחה לבית ברחוב בוסתנאי שבנווה צדק. בית משפחת גוטמן היה מרכז תרבותי לסופרים ובהם י"ח ברנר, ש"י עגנון, יהודה בורלא, אז"ר ואחרים, שביקרו בו דרך קבע.

ב-1910 נפטרה אמו של גוטמן בטבריה ונטמנה בעיר על ידי ש"י עגנון, מזכירו של אביו באותם ימים. זאת הסיבה שגוטמן לא צייר את דיוקנה של אמו, בניגוד לכל קרוביו האחרים. המשפחה עברה להתגורר באחוזת בית (ראשיתה של העיר תל אביב). אביו נישא מחדש לרופאת הילדים בת-שבע יוניס. לילדיו לא היה מקום בבית החדש וסבתו של גוטמן הצעיר עלתה לארץ כדי לעזור בגידול המשפחה. גוטמן הילד החל ללמוד בגימנסיה הרצליה, ששכנה בצמוד לבית המשפחה ברחוב הרצל מס' 3. במקביל החל ללמוד ציור אצל הציירת אירה יאן.

מ"בצלאל" לאירופה, 1926-1913

בגיל 16 למד אמנות ב"בצלאל" אצל אבל פן וזאב רבן. במלאת לו 18 חזר לתל אביב ונלווה לתושבים שגורשו ממנה - אך חזר כדי לשמור על העיר הריקה. בשלהי מלחמת העולם הראשונה התנדב, יחד עם מרבית תלמידי "בצלאל", לגדוד העברי. בשנים 1920–1926 למד אמנות בווינה, בברלין ובפריז. באותה עת יצר הדפסים רבים כגון "איוב ורעיו". בשנת 1923 אייר את ספרי אביו "כתבים לבני הנעורים", שיצאו לאור בברלין וכן את ספר שירי הילדים "החליל" של שאול טשרניחובסקי. בכך החל פעילות ארוכה של איור ספרי ילדים ונעשה חלוץ המאיירים של ספרי ילדים עבריים. במהלך תקופה זו קשר גוטמן קשר קרוב עם פרידה פליגלמן, אנתרפולוגית יהודיה צעירה, שהיגרה מארצות הברית לאירופה. השנים שעשה בווינה, ברלין ופריז נחשבות לשנים שעיצבו את יצירתו. קשריו הרומנטיים עם פליגלמן הסתיימו באחת כשחזר לתל אביב, באביב 1925.

ארץ ישראל

לאחר שובו לארץ, בשנת 1926, ערך גוטמן תערוכות ציורים והשתתף בתערוכות אמני ארץ ישראל במגדל דוד. הוא השתייך, ביחד עם ישראל פלדי, ראובן רובין וציונה תג'ר, לקבוצת האמנים של "אסכולת ארץ ישראל". נושאי הציור של חבריה היו ארץ ישראל, נופיה ואנשיה, ו הם נתנו דגש לצבעים העזים והאור הבוהק של הארץ. הם שאבו השראה מדמויותיהם של ערביי ארץ ישראל והאמינו כי דמותם היא הקרובה ביותר לדמות תושבי הארץ העבריים בתקופת התנ"ך.

גוטמן הוסיף לאייר ספרי ילדים. בין השאר אייר את ספריו של חיים נחמן ביאליק ומספר רב של מקראות וספרי לימוד. מאות ספרים אוירו על ידו לאורך השנים, כולל ספריו שלו. בנוסף לפעילותו כצייר וכסופר עיצב גוטמן את סמלה הראשון של העיר תל אביב ועסק גם בעיצוב תפאורה להצגות תיאטרון.

בשנת 1928 נשא לאישה את דורה יפה. אחותו של כתריאל יפה, רב החובל של ספינת כ"ג יורדי הסירה. בשנת 1936 נולד בנם מנחם (חמי).

"דבר לילדים"

ב-1931 השתתף גוטמן בייסוד כתב העת לילדים "דבר לילדים" ובמשך 32 שנה היה הצייר הקבוע של השבועון. הוא אייר את שערי העיתון, את אלפי הסיפורים והשירים שפורסמו בו, וכתב ואייר סיפורים ורשימות בהמשכים, שלאחר מכן קובצו לספרים.

ב-1934 נשלח על ידי עיריית תל אביב לדרום אפריקה לצייר את דיוקנו של יאן סמאטס. לבקשת עורך "דבר לילדים", יצחק יציב, ניאות לשלוח מן הנסיעה יומן מסע מאויר, כתחליף לאיורים הרגילים שפרסם, מאחר שבמהלך הנסיעה לא יכול היה לאייר חומרים שלא היו לעיניו. יומן המסע, המשלב מציאות ובדיון, פורסם בהמשכים בשבועון ובהמשך כונס לספרו הראשון, "בארץ לובנגולו מלך זולו".

מתעד ראשית תל אביב

במלחמת העצמאות נלווה גוטמן אל הלוחמים כצייר צבאי ורישומיו ראו אור בחוברת "חיות הנגב".

מקום מיוחד בעבודתו לאורך השנים מקבלת מלאכת התיעוד והשימור של ראשית תל אביב. אביו ש. בן ציון נמנה עם 66 מייסדי השכונה, וציוריו של גוטמן, שאותם צייר עשרות שנים לאחר מעשה, מקימים לחיים את מראה השכונה, קורותיה, אנשיה ובתיה. לרגל חגיגות היובל של תל אביב אסף גוטמן את זכרונותיו וציוריו מראשיתה של העיר והוציא לאור את הספר "עיר קטנה ואנשים בה מעט, סיפורים על ראשיתה של אחוזת בית, היא תל אביב". מועט מאוד התיעוד האותנטי על נושאים אלו, וזכרונותיו המסופרים והמאוירים של גוטמן הם מקור מידע חשוב וזוכים לציטוט ולהתייחסות אצל כל העוסקים בתקופה.

בשנות ה-50 זכה גוטמן להכרה בינלאומית, ציוריו הוצגו במוזיאונים הנחשבים בעולם, והוא ייצג את ישראל בביאנלות בינלאומיות. כן זכה בעיטור כריסטיאן אנדרסן לספרות ילדים ונוער על ספרו "שביל קליפות התפוזים". יקיר העיר תל אביב-יפו לשנת 1976 וחתן פרס ישראל לספרות ילדים לשנת 1978.

בשנת 1966 הכין פסיפס גדול ממדים המתאר תמונות מחיי תל אביב. הפסיפס נמצא על קיר באולם הכניסה המערבי למגדל שלום. בשנת 1976 עיצב פסיפס נוסף, פסיפס תולדות תל אביב, המתאר את תולדות העיר על שלושה לוחות גדולים ועוד 15 תמונות. פסיפס זה הוצב במקור בחזית בית העירייה הישן בכיכר ביאליק, אך הועבר וניצב כיום בחזית מגדל רוטשילד 1.

נחום גוטמן נפטר בתל אביב ב-28 בנובמבר 1980 ונטמן בבית הקברות הישן ברחוב טרומפלדור בעיר. ב-1998 נפתח בשכונת נווה צדק בתל אביב מוזיאון נחום גוטמן לאמנות, שבו מוצגות יצירותיו המקוריות בשמן, באקוורל וברישום.

בשנת 1971 יצר הבמאי יונה זרצקי סרט על נחום גוטמן ואמנותו.

בשנת 2007 יצא להקרנות בבתי הקולנוע סרט האנימציה הארוך בין חולות ושביל קליפות. את התסריט כתבה דיתה גרי, על פי סיפורים וציורים מאת גוטמן.

מנוחת צהריים, 1926שמן על בד93.5 × 107.5 ס"ממוזיאון תל אביב לאמנות

ברכת כהנים, 1961פסיפסבית הרבנות הראשית, תל אביב-יפו

הפסיפס לזכר הגימנסיה הרצליה, 1966פסיפסמגדל שלום, תל אביב-יפו

מים מן הבאר, שנות השבעיםברונזהמוזיאון נחום גוטמן

פסיפס תולדות תל אביב (פרט), 1976מזרקה ופסיפסשדרות רוטשילד 1, תל אביב-יפו

פסיפסהגימנסיה העברית "הרצליה", רחוב ז'בוטינסקי 106, תל אביב-יפו