מרים ילן-שטקליס

חייה

מרים וילנסקי נולדה לד"ר יהודה ליב ניסן וילנסקי (את שמה "ילן" קראה מאוחר יותר על ראשי תיבות שמו: יהודה ליב ניסן) והדסה בת יצחק ליפשיץ בפוטוקי הסמוכה לעיר קרמנצ'וג שבדרום-מערב רוסיה (אוקראינה). אביה היה מנהיג ציוני, ממייסדי קרן היסוד וחבר בתנועה המחתרתית "בני משה", והיא התחנכה על ערכי היהדות והציונות. בגיל שש-עשרה מתה עליה אמה. היו לה שני אחים: שמואל וילנסקי (מולה), לימים מהנדס בניין, ועמנואל ילן (מנולי), לימים אדריכל. לאחר סיום לימודיה בבית הספר התיכון, למדה ילן-שטקליס פסיכולוגיה ומדעי החברה באוניברסיטת חרקוב, ולאחר מכן המשיכה ללימודי יהדות בבית הספר הגבוה ללימודי היהדות בברלין, והשלימה תואר בספרנות בבית הספר לספרנות בפריז.

בשנת 1920, בגיל עשרים, עלתה לארץ ישראל, והתיישבה בירושלים, ברחביה. בתחילה עבדה במשרדי "הדסה", אך לאחר זמן מה התקבלה לעבודה כספרנית במחלקה הסלאבית בבית הספרים הלאומי, שם עבדה עד לפרישתה לגמלאות.

בסוף שנת 1929 נישאה למשה שטקליס, שהיה מחשובי הפרהיסטוריונים של ארץ ישראל. לזוג לא נולדו ילדים. במהלך כתיבת ספרה "אצו רצו גמדים" הזמינה את מאיירת הספר, בינה גבירץ, להתגורר בביתם. גבירץ ומשה שטקליס התאהבו, והזוג שטקליס התגרש ב-1939, לאחר שמשה עזב עם גבירץ. מאז חייתה ילן-שטקליס לבדה.

את שיריה כתבה, על-פי דבריה, מתוך נפש מיוסרת. "שירים, כמו ילדים, נולדים בייסורים", אמרה. ילן-שטקליס התייתמה מאמה בנעוריה וחיה בבדידות ובעצב. בהיעדר ילדים משלה, היא קיבלה את ההשראה לשיריה מילדי אחרים. למרות, ואולי דווקא בשל כך, הפליאה לתאר חוויות ילדות ורגשות עמוקים של ילדים.

בתחילה כתבה למבוגרים, ולאחר עלייתה לארץ, בשנת 1922 פרסמה מספר שירים בשפה העברית שיועדו לקוראים מבוגרים. בגיל 34 התחילה לכתוב שירים וסיפורים לילדים, שהתפרסמו בתחילה בעיתון "דבר לילדים", ולאחר מכן פורסמו בספרי שירים וסיפורים.

בשנת 1956 זכתה בפרס ישראל על יצירתה, והייתה לכלת פרס ישראל הראשונה לספרות ילדים. בשנת 1968 הוענק לה אות יקיר ירושלים.

ב-1966 נפגשה עם המלחין שמוליק קראוס, שהיה אז בן 31. לדברי חוקרת הספרות שרה בן-ראובן, ילן-שטקליס ראתה בקראוס את הבן שלא היה לה ובין השניים נרקמו יחסי קרבה. מספר פעמים ערבה לו ילן-שטקליס לשם שחרורו ממעצר והעידה לטובתו בבתי משפט והוא סעד אותה בימיה האחרונים.

יצירתה

שטקליס הייתה סופרת ומשוררת פוריה, שהוציאה לאור ספרים רבים, וזכתה לפופולריות בקרב קוראים צעירים ומבוגרים. יצירותיה התפרסמו לראשונה בעיתון הילדים דבר לילדים, ולאחר מכן נאספו לקבצים ופורסמו כספרים.

בסוף שנות החמישים החלה הוצאת דביר בקיבוץ שיריה וסיפוריה של ילן שטקליס לשלושה כרכים. הראשון, "שיר הגדי", המיועד לגיל הרך, יצא בשנת 1957, וכלל שירים מספריה "אצו רצו גמדים", "ספר דני", "שירי-לי מירי-לי", ואת הסיפור "המסע אל האי אולי" ותרגום לסיפור "אבא מצחיקון" מאת קורניי צ'וקובסקי. בשנת 1963 יצאו לאור שני הכרכים הנוספים - הכרך השני, "יש לי סוד" המיועד לילדים בגיל הבינוני כלל שירים וסיפור מתוך "מעשה בילדה", "ספר דני" ו"אצו רצו גמדים", כמו גם תרגומים לסיפורים מאת טולסטוי, ושירים מאת שמואל מרשק וגלינה דמיקינה, והכרך השלישי, "בחלומי" המיועד לילדים גדולים, וכולל סיפורים ושירים מתוך "מעשה בילדה" ו"ספר דני" כמו גם תרגומים ליצירות מאני לייב, יוליאן טובים, אלכסנדר טברדובסקי ופיודור סוגולוב. שלושת הספרים כוללים סיפורים ושירים שפורסמו בעיתוני הילדים, אך לא קובצו לספר לפני שפורסמו במסגרת זו. בשנת 1986 הוציאה הוצאת דביר לאור את שלושת הספרים בכרך אחד, הנקרא "מרים ילן שטקליס - שירים וסיפורים". מאיירים רבים איירו את יצירותיה, אך הן מזוהות בעיקר עם איוריה של צלה בינדר שתרמה את איוריה לרבים מהשירים, ובמיוחד לספר "שיר הגדי". בשנת 1978 פרסמה את ספרה “חיים ומלים” שכלל שירים וסיפורים למבוגרים, מאמרים וקטעים אוטוביוגרפיים.

ביצועים לשיריה

רבים משיריה של ילן-שטקליס הולחנו והפכו לנכס צאן ברזל בשירת הילדים הישראלית. חלק משיריה הולחנו בסמוך לכתיבתם, ואף הופיעו בליווי תווים כשנתפרסמו לראשונה. במהלך השנים זכו השירים לעיבודים רבים, בהם של זמרי רוק שעיקר יצירתם מופנית למבוגרים, וביצעו את שיריה אותם הכירו כילדים, ובהם: "מיכאל" ("חיכיתי חיכיתי, בכיתי בכיתי, ומי לא בא? מיכאל"), "דני גיבור" (הידוע בזכות השורות "פרח נתתי לנורית" ו"זולגות הדמעות מעצמן", ומוכר בלחנו של מקס למפל), "הסבון בכה מאוד", "שמש שמש במרום", "ג'ינג'י" ("לילדי ראש זהב"), "ידידי טינטן", "בובה זהבה", "לשפן יש בית", "אצו רצו גמדים", "רוח רוח" ועוד.

הלחנים לשירי ילן-שטקליס מזוהים בראש ובראשונה עם להקת "החלונות הגבוהים", וחבריה כסולנים - ג'וזי כץ, שמוליק קראוס ואריק איינשטיין. באלבומם הראשון "החלונות הגבוהים" (1967), שרה הלהקה שני שירים מהספר שיר הגדי, אותם הלחין שמוליק קראוס - "אלישבע מה נחמדת" ו"בובה זהבה". ב-1975 העלו קראוס וכץ מופע בשם "לבד ביחד ולבד לבד", שכלל לחנים מקוריים של קראוס לשירים רבים של ילן שטקליס (ביניהם "נתפייסה"). המופע הועלה על גבי אלבום. את השיר "אלישבע מה נחמדת" חידשה רות שועלי. אריק איינשטיין ביצע כסולן מספר שירים של ילן-שטקליס, כגון "רוח רוח" (בלחנו של שלום חנוך) ו"אצו רצו גמדים". כן ביצעו את שיריה זמרים כחוה אלברשטיין, נעמי שמר וזהבה בן. במיוחד ידוע הביצוע של צביקה פיק בפסטיבל שירי הילדים לשיר "הסבון בכה מאוד", אותו גם הלחין. שירים אלו התפרסמו מאוד ומוכרים לא רק כשירי ילדים.

לשיר ואמרתי לעצב הנני בוצעו מספר גרסאות כאשר כמעט כולן הקולטו תחת הלחן של יוסי מוסטקי, אשר גם הקליט את הגרסה הראשונה לשיר, לעיתים גרסאות שונות עובדו מחדש, אך רק גרסתם של שאנן סטריט וריף כהן הוקלטה כחלק מאלבום. בשנת 2007 יצאו שני מארזי DVD לילדים: "אצו רצו גמדים" ו-"שורום זורום" שכללו הפקה מוזיקלית חדשה של מיטב שיריה.

מורשת והנצחה

בית הספר אורט מרים ילן שטקליס בנתניה קרוי על שמה. רחובות הקרויים על שמה נמצאים בפתח תקווה ובבאר שבע.

בשנת 1995 הנפיק השירות הבולאי סדרת בולים המוקדשים לספרי ילדים, ובהם בול עם איור של תרצה טנאי לעטיפת הספר אצו רצו גמדים מאת ילן-שטקליס.

בשנת 2018 יצר ראובן ברודסקי את הסרט התיעודי לבדיתי – האגדה על מרים ילן-שטקליס במסגרת הסדרה התיעודית "העברים".

משיריה

מרים ילן-שטקליס חיברה שירי ילדים רבים, שעימם נמנים בין היתר:

אִמָּא אָמְרָה לִי: דָּנִי,יַלְדִּי הוּא גִּבּוֹר וְנָבוֹן.יַלְדִּי לֹא יִבְכֶּה אַף פַּעַםכְּפֶתִי קָטֹן.אֵינֶנִּי בּוֹכֶה. אַף פַּעַם.אֵינֶנִּי תִּינוֹק-בַּכְיָן.זֶה רַק הַדְּמָעוֹת... הַדְּמָעוֹת... הֵןבּוֹכוֹת בְּעַצְמָן.

אִמָּא אָמְרָה: שָׁלוֹם לְיַלְדִּי.שָׁלוֹם מַחֲמַדִּיוְהָלְכָה. וְאֵינֶנָּה, וַאֲנִי לְבַדִּי.לְבַדִּיתִי, לְבַדִּיתִי -וּבָכִיתִי.

חִכִּיתִי, חִכִּיתִי,בָּכִיתִי, בָּכִיתִי,וּמִי לֹא בָּא?מִיכָאֵל.