לי סטרסברג

קורות חייו

נולד בשם ישראל שטרסברג בבודזאנוב, באימפריה האוסטרו-הונגרית לשעבר (כיום באוקראינה), לאידה וברוך מאיר שטרסברג. המשפחה היגרה לארצות הברית וב-1909 התיישבה במנהטן.

בשנת 1931 היה סטרסברג אחד ממייסדיה של קבוצת תיאטרון שעם חבריה נמנו איליה קאזאן, ג'ון גרפילד, סטלה אדלר, סאנפורד מייזנר, פראנצוט טון ורוברט לואיס. ב-1936 התאזרח סטרסברג בארצות הברית. ב-1949 הוא החל את הקריירה הארוכה שלו בסטודיו השחקנים בניו יורק שפעל להנחלת שיטת המשחק שהתבססה על סטניסלבסקי. כעבור שנתיים התמנה סטרסברג למנהל אמנותי, והמוניטין של המוסד שגשג.

בשנת 1966 ייסד סטרסברג את "סטודיו המערב למשחק" בלוס אנג'לס. ב-1969 הוא יסד את מכון לי סטרסברג לתיאטרון ולקולנוע בניו יורק ובלוס אנג'לס. סטרסברג אף שיחק, הפיק וביים בעשרות מחזות, בעיקר בברודוויי.

סטרסברג הופיע בעצמו כשחקן לעיתים רחוקות, בשבעה סרטים בלבד. תפקידו המפורסם ביותר הוא בסרט "הסנדק 2", בו גילם את דמותו של המאפיונר היהודי הקשיש היימן רות', העומד בראשו של ארגון פשע ומצוי על סף פרישה למיאמי. דמותו של מייקל קורליאונה בסרט זה גולמה בידי תלמידו לשעבר של סטרסברג, אל פאצ'ינו, שהציע לשתף את סטרסברג בסרט כשחקן. בעבור הופעה זו הוענקה לסטרסברג מועמדות לפרס האוסקר. הוא הפסיד את הפרס לתלמיד אחר שלו - רוברט דה נירו.

בשנת 1978 שיחק בסרט הטלוויזיה "הדייר האחרון" לצדם של כריסטין לאטי ודני איילו.

בשנת 1979 שיחק בסרט "וצדק לכל" לצידו של תלמידו, אל פצ'ינו ובסרט "פורשים בסטייל" לצידם של ארט קרני וג'ורג' ברנס.

חייו הפרטיים

סטרסברג נישא לנורה קרקון (Nora Krecaun) ב-1926, היא נפטרה כעבור שלוש שנים. בשנת 1934 נשא לאישה את אשתו השנייה, שחקנית הדרמה והמורה למשחק פאולה סטרסברג. השניים היו נשואים עד למותה מסרטן בשנת 1966. הם הוריהם של השחקנית סוזן סטרסברג ושל המורה למשחק ג'ון סטרסברג. הוא נישא בשלישית לאנה לבית מזרחי, יהודייה ילידת וונצואלה. היא אמם של שני ילדיו הצעירים דייוויד ואדם.

לי סטרסברג נפטר מהתקף לב בעיר ניו יורק בגיל שמונים. הוא נטמן בבית הקברות "וסטצ'סטר הילס" בהייסטינג שעל גדות נהר האדסון, במחוז וסטצ'סטר, ניו יורק.

טכניקת המשחק אותה המציא לי סטרסברג, הקרויה באנגלית "The Method" או "Sensory Method", היא פיתוח שלו (ושל סטלה אדלר) של הטכניקה של סטניסלבסקי. השיטה שמה דגש על הרגש, לפי העיקרון שקובע כי השחקן אינו מנסה לחקות את הדמות, כי אם נכנס לדמות כך שזכרונותיה ורגשותיה הופכים להיות נחלתו. לפי השיטה, על השחקן להבין הבנה עמוקה את הפסיכולוגיה של הדמות ואת מניעיה. כמו כן עליו לבצע תחקיר ולהתעמק בכל הרבדים של הדמות הן הגלויים (צורת ההליכה, סגנון הלבוש) והן הסמויים (זכרונות, רגשות). בין הטכניקות שבהם משתמשים בשיטה היא השלכה מזיכרון אישי של אירוע שקרה לשחקן הנוטע בו תחושות דומות לאלו של הדמות אותה הוא משחק. כך הביא סטרסברג לעולם המשחק בקולנוע ובתיאטרון האמריקאי אלמנט שלא היה בנמצא עד אז ושאיפשר משחק ריאליסטי הרבה יותר ומרכזיות רבה לשחקן האמן.

הופעותיו בברודוויי

כל עבודותיו הם מחזות והפקות עצמאיות אלא אם כן מצוין אחרת.