ישכר דב רוקח (הראשון)

קורות חייו

נולד כבן שני לרבי יהושע רוקח, האדמו"ר השני בשושלת בעלזא, ולרבקה מרים רוקח, נינת רבי אברהם יהושע השיל מאפטא. בתרכ"ח, בגיל 14, נשא את בתיה רוחמה טברסקי, נכדת רבי אהרן טברסקי מטשרנוביל (בת רבי זושא טברסקי). לאחר נישואיו עבר להתגורר בחצר האדמו"ר מטשרנוביל רבי אהרן. לאחר פטירתו, נשאר שש שנים נוספות תחת הנהגת חמיו רבי זושא. בסביבות תרל"ו חזר לבעלז. עם פטירת אביו בכ"ג שבט ה'תרנ"ד (1894) הוכתר כרב העיירה בעלזא וכאדמו"ר מבעלז.

הרב ישכר דוב נחשב היה לגדול אדמו"רי גליציה והונגריה בדורו. נודע כפועל ישועות שאלפים פנו אליו להתברך מפיו.

התנגד בצורה חריפה לציונות ולתנועת המזרחי עליהם אמר ”הם - אנשי המזרחי... בשם התורה פועלים נגד התורה, לכן יש להיזהר מפניהם ביותר“. התנגד גם לתנועת אגודת ישראל.

עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה ואחרי שהעיירה בעלזא הפכה לשדה קרב, התיישב זמנית בעיר מונקאטש בהונגריה, שם פרצה מחלוקת בין חסידיו ובין חסידיו של רב העיר והאדמו"ר ממונקאטש, רבי חיים אלעזר שפירא. כתוצאה מכך עזב רבי ישכר דוב את העיר ועבר לראצפרט.

עם סיום המלחמה חזר לגליציה והתיישב בעיר הולושיץ עד לסיום התיקונים והשיפוצים בבית הכנסת של בעלזא שהפך לבית חולים שדה לחיילים בזמן המלחמה, וביתו שגם הוא נפגע קשות.

נפטר בליל שבת קודש כ"ב במרחשוון ה'תרפ"ז (1926). אלפים לקחו חלק בהלווייתו. הוא נקבר ליד אבותיו בבית העלמין בעיירה בעלזא.

משפחתו

רבי ישכר דב נישא לבתיה רוחמה, בתו של האדמו"ר רבי ישעיה זושא טברסקי מצ'רנוביל, בנו של רבי אהרן מצ'רנוביל. אחרי שנפטרה בצעירותה נישא בשנית לחיה דבורה בת בן דודו רבי אברהם שמואל פצ'ניק, האדמו"ר מברזנה, צאצאית של רבי יחיאל מיכל המגיד מזלוטשוב ושל רבי אהרן מצ'רנוביל.

מנישואיו הראשונים נולדו בנו הבכור ויורשו, רבי אהרן רוקח, וחנה רחל אשת רבי פנחס טברסקי מאוסטילא.

מנישואיו השניים נולדו שבעה ילדים:

תורתו

דברי תורתו התפרסמו בספרים: