יורם ארבל

ביוגרפיה

נולד בשם יורם ארבייטר בפתח תקווה. אביו מולה היה מנהל מחסן בקופת חולים, ואמו חיה הייתה עקרת בית. כשהיה בן 8, נפטרה אחותו הגדולה של ארבל לאחר שעברה ניתוח ראש בארצות הברית. אביו שהיה לצידה בניתוח סבל בעקבות כך ממשבר נפשי ונפטר מהתקף לב בגיל צעיר יותר מ-50. ארבל שלמד אז בתיכון ברנר, הפסיק ללמוד ופרש מהלימודים בכיתה י"ב וסיים ללא תעודת בגרות. את שירותו הצבאי עשה בלהקת הנח"ל, לצד עליזה רוזן, חנן גולדבלט, ישראל פוליאקוב, גברי בנאי ויהורם גאון, שהיה אז מפקד הלהקה. מתגורר בקיסריה, נשוי בשלישית, ואב לשניים.

ארבל ידוע באהדתו הרבה לקבוצת הכדורגל הפועל פתח תקווה עוד מגיל צעיר כשגדל בפתח תקווה.

קריירה

את הקריירה הרדיופונית שלו החל ארבל בשנות ה-60, כקריין חדשות וכמגיש תוכנית בתחנות הרדיו של קול ישראל. ב-5 ביוני 1967 הוא הגיש את מהדורת החדשות שהודיעה על פריצת מלחמת ששת הימים. בסוף העשור (1968) נסע ללמוד טלוויזיה בניו יורק, לאחר שלא התקבל לצוות ההקמה של הטלוויזיה הישראלית. עם שובו לארץ המשיך ארבל בעבודתו ברדיו, ובמקביל הקים עסק להפקת פרסומות (ביניהם ׳העם החליט קפה עלית׳). בנוסף הקליט מספר שירים, ובהם הלהיט: "אני אצבע את השלכת בירוק" - שיצא ב-1969 וכבש את מצעדי הפזמונים ברדיו, השיר נכלל מאוחר יותר באלבומו המוזיקלי היחיד, "טוב שאת כאן", שיצא ב-1972. באותה שנה שיצא אלבומו גם ביצע קאבר לשירו של אלביס פרסלי "that's when your heartaches begin", אשר זכה להצלחה במצעדים הלועזיים בארץ באותה תקופה.

בשנת 1972, הצטרף ארבל למחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית, בניהולו של דן שילון, כשדר ומגיש תוכניות בכיר. תחילה התמקד בסיקור משחקי כדורגל, ומראשית שנות השמונים שידר גם את ענף הכדורסל. ארבל שידר כמה מרגעיו המרגשים של הספורט בישראל באותה תקופה, בהם זכייתה השנייה של מכבי תל אביב בגביע אירופה (1981). הוא הגיש בקביעות את המגזין "מבט ספורט", לצד הקריינית אורלי יניב, והפך לאחד משדרי הטלוויזיה הבולטים בישראל.

בשנת 1986, שידר ארבל, יחד עם מרדכי שפיגלר, את משחק רבע הגמר במונדיאל מקסיקו בין ארגנטינה לאנגליה. המשחק הפך לזכור מכיוון שבמשחק זה כבש דייגו מראדונה את השער הראשון לקבוצתו ארגנטינה ביד, רגע מעורר מחלוקת שזכה גם לתיאור "שער יד האלוהים".

ב-19 במרץ 1989, במהלך שידור משחק כדורגל בין נבחרות ישראל ואוסטרליה במסגרת מוקדמות מונדיאל 1990, טבע ארבל את המשפט "ככה לא בונים חומה" שנצרב מאז כמטבע-לשון בלקסיקון המקומי. ארבל התפרסם במידה רבה גם בזכות הקריאה "הללויה", בה הוא נוהג להשתמש לאחר גול יפה במיוחד.

לאחר מונדיאל 1990 עזב ארבל את רשות השידור, בעקבות חילוקי דעות ומתיחויות בינו לבין כמה מעמיתיו, עבר לערוץ הספורט שהוקם באותה שנה, והיה לשדר המרכזי שלו. בתקופה זו, אף על פי שהערוץ הראשון (שהיה עדיין הערוץ הכללי היחיד) החזיק בזכויות השידור של רוב אירועי הספורט המרכזיים, הצליח בכל זאת ארבל לשמור על מעמדו כאחד משדרי הספורט המובילים בישראל.

מ-1994 עד 1999 שידר ארבל בערוץ 2 את המשחק המרכזי של הליגה הבכירה בכדורגל, באמצעות חברת הפקות עצמאית שהקים. בנוסף, הגיש את תוכנית סיכום המחזור השבועית של הערוץ - "הדקה ה-91". ב-4 בנובמבר 1995, במהלך תוכנית, שידר ארבל מבזק חדשות מיוחד שבו דיווח על ההתנקשות ביצחק רבין. ארבל, אשר היה הראשון לדווח על האירוע, הגדיר בתוכנית "כך היה" את השידור הזה כרגע החשוב בקריירה הטלוויזיונית שלו. בסוף שנות ה-90 היה ממקימי אתר האינטרנט ONE העוסק בספורט, שנקרא בתחילה גם "הדקה ה-91" על שם תוכנית סיכום המחזור שהגיש.

לאחר ירידתה של הדקה ה-91 ומעברן של זכויות השידור לערוץ הספורט, ארבל המשיך גם בעשור הראשון של המאה ה-21 לשדר אירועי ספורט מרכזיים ולהפיק אותם באמצעות חברת ההפקות שבבעלותו, ביניהם משחקי ליגת העל בכדורסל, משחקי ליגת האלופות, משחקי נבחרת ישראל בכדורגל ועוד. כמו כן, הפיקה החברה בבעלותו בשנים 1999–2007 את התוכנית "מי רוצה להיות מיליונר" בהגשת ארבל, אשר זכתה בפרס בשנת 2000 בקטגוריית תוכניות שעשועון. התוכנית שודרה תחילה בערוץ 2 אצל הזכיינית "רשת", ומספר שנים לאחר מכן עברה לערוץ 10.

במרץ 2011 עורר סערה כשהקדיש חלק משידור משחק כדורגל בין נבחרת ישראל לנבחרת לטביה לענת קם, באומרו: "יש בחורה שעשתה שטות גדולה והיא יושבת מאז במעצר בית, היא אוהבת כדורגל ואנחנו ננסה להקדיש לה חלק מהשידור הזה". לאחר מספר דקות התנצל בשידור על דבריו, ואמר: "אם השתמע מדבריי שאני תומך במעשה שלה, אני מתנצל". בעקבות האירוע הושעה על ידי הנהלת ערוץ 10 ליומיים. באותה שנה התארח (כזמר) בהופעתם של התפוחים ב"פסטיבל הגרוב".

בשנת 2012 שב ארבל לערוץ 1 לאחר 22 שנות נתק, ושידר את אירועי הספורט בערוץ וביניהם את אולימפיאדת 2012 בלונדון. בנובמבר 2013 הופסקה עבודתו בערוץ 1. כעבור תקופה קצרה חזר לשדר בערוץ הראשון, וגם שידר את משחקי מונדיאל 2014. בסתיו 2014 הודח מתפקידיו בערוץ הראשון, ערוץ 10 וערוץ הספורט, אך החל לשדר בערוץ ONE את משחקי הפועל ירושלים בכדורסל באירופה ומשחקים מהליגה הספרדית בכדורגל.

מסוף העשור הראשון של המאה ה-21 הופנתה לעברו של ארבל ביקורת מעברם של מבקרי טלוויזיה ואוהדים הצופים בשידוריו על טעויות בזיהוי שחקנים ובפרטי מידע נוספים שהוא מוסר לצופה, חלקם טפלים וחלקם לא מדויקים. במספר ראיונות שנערכו עמו השיב ארבל למבקריו וטען כי טעויות הן דבר אנושי וכי הן נובעות בין היתר ממספר השידורים הרב בשנים אלה. עוד טען כי הפך מטרה נוחה לחיצי ביקורת בשל קנאתם של מבקריו בהצלחתו ובעובדה שמיצב עצמו לאורך השנים כשדרן הבכיר בישראל.

בין השנים 2002–2005 זכה ארבל ברציפות בפרס מסך הזהב בקטגוריה מגיש ספורט. בדצמבר 2015 זכה בפרס מפעל חיים בספורט בטקס פרסי הספורט הישראלי.

בשנת 2009 פתח ארבל חומוסייה בעיר רמת גן, אשר נושאת את השם "חומוס הללויה". ארבל הסביר כי רעיון פתיחת חומוסייה נולד עשרים שנה קודם לכן וכי הוא רואה בחומוס "גשר על מים סוערים" בין ישראל לבין שכנותיה. ב-2014 מכר את החומוסיה.

בשנת 2015 יורם ארבל עבר לשדר את משחקי הליגה הספרדית בערוץ ONE. החל משנת 2017 הוא משדר משחקים בערוצי צ'רלטון במקביל לעבודתו בערוץ ONE.

בשנת 2019 השתתף באלבום "זכרונות מהעתיד" של המפיק המוזיקלי עידו מימון כשהתארח בשיר "ידיים באוויר" לצד שאנן סטריט ונועם עמית.