יודישער פערלאג

מייסדי ההוצאה היו חברי הפרקציה הדמוקרטית: מרטין בובר, חיים ויצמן, אפרים משה ליליין, ברתולד פייבל ודייוויס טריטש. בין השנים 1902–1907 עמד בראשה פייבל. ההוצאה נוסדה חודשים אחדים לאחר שמרטין בובר הכריז על הקמתהּ בקונגרס הציוני החמישי, כחלק מן המאבק למען גיבוש תרבות לאומית חילונית ולמען קידום מקום האמנות בתהליך התחייה הלאומית היהודית. מטרת ההוצאה הייתה לתרום להפצת האמנות היהודית, ולשם כך ביקש בובר את תמיכתהּ הכלכלית של ההסתדרות הציונית.

בהוצאה יצאו לאור יצירות שנכתבו בגרמנית (פרוזה וספרי עיון) ותרגומים לגרמנית של ספרות ביידיש ובעברית. לאחר זמן החלה ההוצאה להדפיס גם ספרים בעברית.

בין מפעלי ההוצאה:

בשנת 1931 יצאה לאור, בהוצאת שוקן, המהדורה הראשונה של כל סיפוריו של ש"י עגנון, בארבעה כרכים. ד"ר זיגמונד קצנלסון, מנהלה של "יודישער פערלאג" עצר את הפצתה של המהדורה, בנימוק שזכויות היוצרים על חלק מהסיפורים הן בידי "יודישער פערלאג". הסכסוך הסתיים כעבור כחמישה חודשים, לאחר שהוצאת שוקן רכשה את כל מלאי ספרי עגנון שבידי "יודישער פערלאג".

בשנת 1937 עלה קצנלסון לארץ-ישראל, הקים את "הוצאה עברית", והעביר אליה את נכסיה של היודישער פערלאג, ובעיקר את זכויות היוצרים שהיו בידי ההוצאה. בשנת 1938 נסגרה "יודישער פערלאג" על ידי המשטר הנאצי.

בשנת 1958 נפתחה ההוצאה מחדש, וב-1990 נרכשה השליטה בה על ידי Suhrkamp Verlag.