יהודה בורלא

נולד בי"ח באלול תרמ"ו בירושלים לרב יהושע בורלא ולסולטאנה בת הרב יעקב תורג'מן מחברון, בן יחיד למשפחה ספרדית מיוחסת, והיה צאצא לשושלת רבנים. משפחתו כללה גם דיינים, חזנים, מלומדים ועוד. עד גיל 18 למד תורה, תלמוד ופוסקים בבית מדרש ובישיבה; אחר כך יצא מחומות ירושלים, ולאחר שסיים את לימודיו בבית הספר למורים "עזרה" שבירושלים, החל לעסוק בהוראה ובניהול בבתי ספר מטעם ההסתדרות הציונית, בין השאר בדמשק. בשנים 1923 עד 1926 ניהל את בית הספר בזכרון יעקב אחר כך הורה בבית הספר הריאלי בחיפה. בשנים 1933 עד 1944 שימש מורה בבית הספר אחד העם בתל אביב. כיהן כראש המחלקה הערבית בהסתדרות. בורלא כיהן כיו"ר השלישי של מכון גנזים, (מסוף 1956). בשנת 1957 נבחר ליושב ראש אגודת הסופרים.

לאחר מלחמת ששת הימים היה ממייסדי "התנועה למען ארץ ישראל השלמה".

זכה בפרס ביאליק בשנים 1939 (על עלילות עקביה) ו-1955. זכה פעמיים בפרס אוסישקין. בשנת 1961 זכה בפרס ישראל לספרות יפה.

נפטר ב-1969 ונקבר בבית העלמין קריית שאול בתל אביב.

חיים אישיים

בורלא נשא לאישה את מרים בת משה גולדברג, שעלתה לארץ ב-1911. השניים הכירו כשלמדה בבצלאל. לשניים נולדו ארבעה ילדים: עודד בורלא, יאיר בורלא, עפרה בורלא אדר וצוריה בן נון (נולדה בדמשק, אמו של יובל גורביץ').

יצירותיו

יצירתו של בורלא סובבת סביב היהודי הספרדי לדורותיו. הרומנים ההיסטוריים שלו עוסקים ברבי יהודה הלוי באלה מסעי ר' יהודה הלוי, וברב יהודה בן שלמה חי אלקלעי, ממבשרי הציונות, בבאופק.

נושא בולט אצלו הוא האהבה. כותב אדיר כהן: ”יודע בורלא לתאר את האהבה על ייסוריה ומדווייה, על התמדה ולהטה, על אף מגבלות החברה ולחץ המסורת והמשפט הקדומים“. כך באשתו השנואה, בנפתולי אדם ובבקדושה, שעיקרם הוא הסבל שבאהבה לא מספקת.

בורלא אוהב לכתוב על גיבור נודד העובר מסעות, תהפוכות ונפתולים. על אף הדגש על ההתרחשות בעולם החיצוני שהופכים את סיפוריו לקריאים ומרתקים, אין הוא מזניח את הדמויות ואת עולמן הפנימי. הדמויות הראשיות אצלו אינן קריקטורות, אם כי לעיתים כך נראים אצלו השחקנים המשניים בסיפור.

יעקב פיכמן כתב עליו:

כל ההווי הספרדי העשיר הזה, שצמח מקרקע המזרח היה עומד ומצפה ליד משורר, יד מכנסת ומעצבת שתגאל גלגוליה של נשמת ישראל. ובורלא היה שליח ציבור ראשון של הספרדים וחשף את היופי שבבני עדתו, גילה את האצילות הספרדית שטרם בטלה, את האבירות שברבניה ותלמידי חכמיה.

הנצחתו

רחובות בירושלים, תל אביב, חיפה, באר שבע, פתח תקווה ועכו קרויים על שמו.

מכּתביו: