זלמן ברוך מלמד

הרב זלמן ברוך מלמד, שנולד בתל אביב בי"ב באב ה'תרצ"ז, 20 ביולי 1937, הוא מן הדמויות המרכזיות בציונות הדתית בישראל. במשך עשרות שנים עמד בראש ישיבת בית אל ומוסדותיה, הכשיר רבנים ומחנכים, עודד הקמת קהילות וגרעינים תורניים, והיה מן היוזמים הבולטים של תקשורת דתית-לאומית עצמאית. פועלו חיבר בין לימוד תורה, בניין קהילה, יישוב הארץ והפצת רעיונות בציבור הרחב.

השפעתו אינה נמדדת רק בתפקידיו, אלא גם במוסדות ובאנשים שפעלו מכוח הנהגתו. סביב ישיבת בית אל התפתחה מערכת של ישיבה גבוהה, ישיבה תיכונית, אולפנה, מכינה קדם-צבאית ומסגרות לימוד נוספות. תלמידיו הקימו מוסדות תורה, רבנות וקהילה ברחבי ישראל, ובמקרים מסוימים גם בקהילות יהודיות בחוץ לארץ.

מן החינוך הדתי אל מרכז הרב

מלמד גדל במשפחה בעלת שורשים תורניים ולאומיים. אביו, דוד מלמד, היה יליד חרקוב ובוגר ישיבת נובהרדוק, ואמו רעיה הייתה בתו של הרב אליהו אפשטיין, רב המושב בלפוריה. בצעירותו השתייך לשבט איתנים של בני עקיבא, חבורה שהשפיעה על עיצוב פני הציונות הדתית ועל הקשר שבין חינוך תורני, אחריות לאומית וחיי קהילה.

הוא למד בישיבת בני עקיבא בכפר הרא"ה, תקופה קצרה בישיבת כנסת חזקיהו, ונמנה עם מייסדי ישיבת כרם ביבנה בשנת 1953. בשנת 1954 עבר לישיבת מרכז הרב בירושלים, שם מצא את השילוב בין תורה לבין תחייה לאומית שחיפש. הקשר עם ראש הישיבה, הרב צבי יהודה הכהן קוק, נעשה מכריע בחייו; הוא היה גם תלמיד מובהק של הרב אברהם שפירא ולמד במרכז הרב כעשור.

בשנת 1965 מינה אותו הרב צבי יהודה קוק לר"מ של שיעור א'. בכך היה מלמד לר"מ הראשון שגדל בעצמו במוסדות החינוך הדתי-לאומי ובישיבה. המינוי ביטא את המעבר של דור חדש מהיותו תלמיד של מוסדות הציונות הדתית למי שמכשיר את מנהיגיה.

הקמת ישיבת בית אל ובניית מוסדותיה

בשנת 1978 הטיל עליו רבו להקים ישיבה חדשה. לאחר שתוכנית להקימה בעפרה לא התממשה, ייסד מלמד ישיבה בבסיס צבאי סמוך לבית אל. סביב הישיבה התפתח היישוב בית אל ב', שנועד לקיים קהילה בעלת אופי תורני מובהק. בהמשך התאחד בית אל ב' עם בית אל א', שבו התגוררו גם אקדמאים ובעלי מקצועות חופשיים, תחת מועצה מקומית אחת.

בהנהגתו נעשתה ישיבת בית אל לא רק בית מדרש, אלא מרכז חינוכי וקהילתי רחב. במסגרתו פועלים או פעלו ישיבה גבוהה, הישיבה התיכונית-קטנה בני צבי, אולפנת רעיה, המכינה הקדם-צבאית מגן דוד ומסגרות נוספות. מלמד יזם גם את הקמת מכון ט"ל, מוסד טכנולוגי לבנות שנועד להעניק הכשרה מקצועית מתוך עולם תורני.

בין תלמידיו נמנים רבנים, ראשי ישיבות, דיינים ומנהיגי קהילות. בהם בנו הרב אליעזר מלמד, רב הר ברכה וראש ישיבת הר ברכה ומחבר סדרת הספרים פניני הלכה; הרב שלמה יוסף וייצן; הרב שלמה שושן; הרב שמעון כהן; הרב משה חביב; הרב איל יעקובוביץ; הרב שמואל הולשטיין ורבים נוספים. בכך נעשתה הישיבה מוקד להכשרת הנהגה תורנית שהשפיעה על חיי קהילות ברחבי המדינה.

הפצת תורה ויצירת קהילות

מלמד רואה בהפצת תורה לכלל הציבור היהודי בישראל חלק מרכזי מן האחריות החינוכית. הוא עודד את תלמידיו להקים גרעינים תורניים בערים כמו דימונה, רמלה, תל אביב והוד השרון, ולפעול בתוך קהילות שאינן מזוהות בהכרח עם עולם הישיבות. הגרעינים הללו ביקשו לשלב לימוד תורה, חינוך, פעילות קהילתית וחיזוק הזהות היהודית במרחב הישראלי.

במקביל שלח תלמידים לחיזוק יישובים ביהודה ושומרון. בשנת 1994 החזיקו שישה מתלמידיו ביישוב רחלים וקיימו בו סמינריונים בנושאי יהדות. קבוצת אברכים ששלח סייעה לחיזוק היישוב עטרת. תלמידים נוספים פעלו כרבנים ומחנכים בקהילות בישראל ומחוצה לה. מבחינתו, ישיבת בית אל הייתה אפוא גם בית מדרש וגם בסיס לשליחות ציבורית.

בתחום תנועות הנוער תמך בראשית שנות השמונים בהקמת תנועת אריאל, שנועדה לקיים מסגרת נפרדת לבנים ולבנות. הוא היה גם בין המובילים בהקמת מפלגת תקומה ותנועת קוממיות, וביקש ליצור מסגרות ציבוריות שיבטאו את השקפת העולם של הציונות הדתית השמרנית.

תקשורת דתית והמעבר מן הרדיו לאינטרנט

אחד ממפעליו הציבוריים הבולטים היה הקמת ערוץ 7 בשנת 1988. מלמד ראה בשידורי רדיו דרך להביא שיעורי תורה, פרשנות ועמדות של הציבור הדתי-לאומי לקהל רחב בהרבה מזה שיכול להיכנס לבית מדרש או לאולם הרצאות. הוא היה הסמכות הרוחנית והרוח החיה מאחורי התחנה, בעוד רעייתו שולמית ניהלה את פעילותה השוטפת.

ערוץ 7 שידר במשך כחמש עשרה שנים והפך לכלי תקשורת מרכזי עבור ציבור דתי-לאומי, במיוחד בתקופה שבה היו מעט אמצעי ביטוי עצמאיים לקהל זה. לאחר סגירתו בעקבות פסיקת בג"ץ והליכים משפטיים שנגעו להסדרת השידורים, הוקמו אתר ערוץ 7 והעיתון בשבע. כך המשיך המיזם את פעילותו גם בזירה הדיגיטלית והמודפסת.

מלמד עודד גם את הקמת אתר ישיבה, המציע שיעורים, מאמרים ותשובות בענייני תורה ואמונה לקהל מקוון. התפיסה שלפיה טכנולוגיה יכולה להרחיב את מעגל לומדי התורה נעשתה חלק חשוב מן התשתית החינוכית והתקשורתית של הציונות הדתית בישראל.

כתיבה, שיעורים והנחלת מחשבת הרב קוק

פועלו של מלמד מתועד גם בספרים ובקבצים שנערכו מתוך שיעוריו ושיחותיו. בין הפרסומים המזוהים עמו: לזמן הזה, העוסק בשיבת ציון, במדינת ישראל ובתחיית האומה; לזמן ולשעה, מאמרים בענייני השעה; פסקים ותשובות, העוסק בשאלות הלכתיות הקשורות ליישוב הארץ ולתוכנית ההתנתקות; דרשות לשבת שובה; לנתיבות רבנו, על הרב צבי יהודה הכהן קוק; והגדת לבנך; ובעין טובה על התורה, שיחות על פרשות השבוע.

הוא בחר וערך גם את ארץ הצבי, אוסף שיחות וכרוזים של הרב צבי יהודה הכהן קוק בנושא שלמות ארץ ישראל. בשנים האחרונות פורסמו חוברות בעין טובה בנושאי אמונה ומחשבה, וכן הספר נתיבי אמונה, המציע ביאור ליסודות באמונה ולעבודת ה' לאור דרכם של הרב אברהם יצחק הכהן קוק ובנו. עד שנת 2024 יצאו שבע עשרה חוברות בסדרת בעין טובה.

בהדרכתו הוא מדגיש עבודת ה' שיש בה מקום לאנושיות, לשיקול דעת וליציבות, ומתנגד להקצנה מיסטית העלולה לערער את האדם. הוא מציג גישה אופטימית לחיים, המבוססת על אמונה שהמציאות יכולה להתקדם לטובה, ועל אהבת התורה, עם ישראל וארץ ישראל.

מנהיגות ציבורית, אחדות וארץ ישראל

מלמד היה ממייסדי ועד רבני יש"ע, שנוסד בשנת 2000, וחבר באיחוד הרבנים למען ארץ ישראל. מאז תקופת הסכמי אוסלו פעל לצד רבנים נוספים להגנה על ההתיישבות ועל תפיסתו בדבר שלמות הארץ. הוא היה גם בין יוזמי כנסי רבנים וניסה לקדם את איחוד רבני הציונות הדתית, במטרה ליצור הידברות והסכמות בין רבנים. במפקד שנערך לצורך זה חתמו מאות רבנים על התמיכה במהלך.

גישתו למדינת ישראל מורכבת אך עקרונית: הוא רואה במדינה מתנה לעם היהודי וראשית צמיחת הגאולה, אך סבור שהממשלה היא מכשיר שנועד לשרת את העם. מכאן נבעה נכונותו לבקר מדיניות ממשלתית ולפעול נגדה כאשר סבר שהיא מנוגדת לתורה או לפגיעה ביישוב הארץ.

במהלך הוויכוחים סביב הסכמי אוסלו ותוכנית ההתנתקות הביע עמדות חריפות, ובתקופת ההתנתקות מגוש קטיף קרא לסירוב פקודה בהתאם לעמדת הרב אברהם שפירא. הוא השתתף במאבק הציבורי נגד התוכנית ושהה עם רבנים נוספים בכפר דרום בעת הפינוי. עמדות אלה היו חלק מהשקפתו הציבורית, שלצד ההתנגדות למדיניות מסוימת ביקשה להמשיך ולראות במדינה מסגרת מרכזית בחיי העם היהודי.

גם נוסחי תפילה היו בעיניו כלי לעיצוב תודעה ציבורית. בתקופות של מחלוקת מדינית שינה נוסחים בתפילה לשלום המדינה ובתפילה לשלום חיילי צה"ל, כדי לבטא את תפיסתו בדבר אחריות לאומית, ביטחון, ארץ ישראל ומנהיגות ראויה.

משפחה והמשכיות

הרב מלמד נשוי לשולמית, מחנכת ומנהלת ערוץ 7. להם שבעה ילדים, שרבים מהם עוסקים בחינוך תורני. משפחתו משקפת במידה רבה את רשת המוסדות והמנהיגים שהתפתחה סביב בית אל: בנו הרב אליעזר מלמד עומד בראש ישיבת הר ברכה; הרב ישראל מלמד שימש ר"מ בישיבה התיכונית עתניאל; והרב יהודה מלמד מלמד בישיבת רמת גן ומוסר שיעורי אמונה בישיבת אביו.

מדוע זלמן ברוך מלמד ראוי לציון כערך חשוב במורשת

זלמן ברוך מלמד ראוי להיכלל במורשת משום שפעל בעת ובעונה אחת כמחנך, בונה מוסדות, מנהיג קהילה ויוצר תשתית תקשורתית. הוא לא הסתפק בהוראה בתוך בית המדרש: הוא הקים ישיבה שהכשירה דורות של רבנים ומחנכים, סייע לבנות יישובים וגרעינים תורניים, וקידם מסגרות חינוך לבנים ולבנות.

הקמת ערוץ 7 והמשך הפעילות באתר ערוץ 7, בעיתון בשבע ובאתר ישיבה המחישו כיצד ניתן להשתמש ברדיו, בדפוס ובאינטרנט כדי להרחיב את מעגל הלימוד והשיח היהודי. ספריו ושיעוריו ממשיכים לתעד ולפרש את עולם התורה הציוני-דתי, את משנת הרב קוק ואת הקשר שבין אמונה, עם, ארץ ומדינה.

עבור מורשת (Moreshet), זוהי דמות הממחישה כיצד רעיון תורני נעשה למערכת חיה של מוסדות, קהילות, תלמידים ואמצעי תקשורת. ב-Moreshet.com נשמר מקומו של מלמד כחלק מן הסיפור הרחב של יהדות ישראל: סיפור שבו חינוך, מנהיגות רוחנית, בניין קהילה והפצת ידע מעצבים את חייהם של אנשים ואת פני החברה לאורך דורות.