ויליאם נורדהאוס

קורות חייו

נורדהאוס נולד באלבקרקי שבניו מקסיקו, לאב יהודי ואם נוצרייה. בעל תעודת בוגר מהמכון למדע המדינה פריז (Institut d'Études Politiques de Paris) ובוגר תואר ראשון באוניברסיטת ייל. את הדוקטורט בכלכלה שקיבל ב-1967 עשה במכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס כשהתזה שלו עסקה בתאוריה של שינוי טכנולוגי אנדוגני.

מאז 1967 חבר נורדהאוס בסגל אוניברסיטת ייל, ב-1970 קודם לפרופסור חבר וב-1973 לפרופסור מן המניין. בשנים 1979 עד 1991 החזיק בקתדרה על שם ג'ון מיוסר, כשבין 1986 ל-1988 היה פרובוסט האוניברסיטה. בשנים 1991 עד 2001 החזיק בקתדרה על שם אלפרד ויטני גריסוולד, כשבין 1992 ל-1993 היה גם סגן נשיא האוניברסיטה למימון ואדמיניסטרציה. ב-2001 מונה לפרופסור מובחר (Sterling Professor), הדרגה האקדמית הגבוהה ביותר שבאוניברסיטת ייל.

נורדהאוס הוא חבר האקדמיה הלאומית למדעים של ארצות הברית, האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים, החברה האקונומטרית ועמית כבוד באגודת הכלכלנים האמריקאית.

בשנים 1977 עד 1979 היה חבר במועצת היועצים הכלכליים של נשיא ארצות הברית ג'ימי קרטר ומאז 1972 הוא עמית במכון ברוקינגס. משנת 2010 חבר במועצת המנהלים של הבנק הפדרלי בבוסטון.

נורדהאוס היה מהמבקרים של מלחמת עיראק וטען כי מדובר ב"איוולת כלכלית" שעלותה תזיק למשק האמריקאי.

ב-8 באוקטובר 2018 הודיעה האקדמיה המלכותית השוודית למדעים על זכייתו בפרס נובל יחד עם עמיתו פול רומר על שילוב שינוי האקלים והחדשנות הטכנולוגית בתוך ניתוח מאקרו כלכלי.

עבודתו

לאורך הקריירה האקדמית שלו ועד 2009 פרסם נורדהאוס 22 ספרים, בהם ספר הלימוד רב המכר Economics, שמהדורותיו הראשונות נכתבו על ידי הכלכלן זוכה פרס נובל פול סמואלסון ומשנת 1985 במשותף עם נורדהאוס. ספרים אחרים שלו עוסקים בנושאי כלכלה סביבתית כגון היבטים כלכלים של שינוי אקלים והתחממות עולמית. בנוסף פרסם נורדהאוס כ-140 מאמרים בכתבי עת אקדמיים בהם עסק בסוגיות של כלכלה פוליטית, מחזורי עסקים, צמיחה כלכלית וכלכלה סביבתית. בשנת 1972 פרסם יחד עם עמיתו מאוניברסיטת ייל, ג'יימס טובין, מאמר שנקרא- "? Is Growth Obsolete", בו הציעו השניים מדד חלופי לתוצר המקומי הגולמי, לצורך מדידת רווחה בת קיימא.

ב-2001 זכה במענק דו-שנתי בסך של 1.3 מיליון דולר מטעם קרן גלייזר, על מנת לבנות מודל חשבונאות לאומית חדש לארצות הברית, בו יכללו גם השפעות שלא באות לידי ביטוי בחשבונאות הלאומית המסורתית, כגון השפעות על הסביבה, תרומות המגזר השלישי, ועוד. המלצותיו התפרסמו ב-2004 בספר A New Architecture for the U.S. National Account, שערך עם שניים מעמיתיו, דייל יורגנסון, וסטיבן לנדנפלד.

במאמריו בתחום כלכלת הסביבה, הציע נורדהאוס מודלים לתמחור השפעות פליטת גזי חממה. מודלים אלו מכונים DICE‏ (Dynamic Intgrated Model of Climate and Economy), ומבוססים על תאוריית הצמיחה הכלכלית, מתבצעת בהם אופטימיזציה עם שימוש במשתנים, חלקם אקסוגנים כמו גודל האוכלוסייה, מלאי דלק מאובנים, וקצב השינוי הטכנולוגי, וחלקם אנדוגנים, הכוללים הון, פליטה וריכוז פחמן דו-חמצני, שינוי בטמפרטורת העולם ונזקים משינויי אקלים.

בהתייחסו לפרוטוקול קיוטו הדן בהתחממות כדור הארץ, קרא נורדהאוס להחליפו במס על פליטת פחמן ותקף את האפשרות שניתנה באמנה למדינות המתועשות "לרכוש" מכסות פליטה. עמדה זו הציג גם במאמרו "Life after Kyoto: Alternative Approaches to Global Warming" שבו השווה בין הגישות השונות להתמודדות עם ההתחממות העולמית וקבע כי מדיניות מבוססת מחיר (מיסוי) יעילה ואפקטיבית יותר ממדיניות מבוססת כמות (מכסות).

נורדאוס היה למעשה הראשון שיצר מודל כמותי המתאר את יחסי הגומלין בין אקלים לכלכלה. כבר בשנות ה - 70 התבהרה השפעת הזיהום על ההתחממות הגלובלית ומאז החל לחקור את הנושא.