מרטון מילר

חייו

נולד בבוסטון, מסצ'וסטס. עבד במהלך מלחמת העולם השנייה ככלכלן במחלקת המיסים של משרד האוצר. דוקטור מטעם אוניברסיטת ג'ונס הופקינס בכלכלה משנת 1952.

בשנת 1958 במכון קרנגי לטכנולוגיה (היום אוניברסיטת קרנגי מלון), שהיה בית הספר המוביל למנהל עסקים בגישתו המחקרית, החל לעבוד עם פרנקו מודיליאני לשם כתיבת "עלות ההון, מימון חברות ותאוריית ההשקעה" שקרא תיגר על ההנחה הרווחת לפיה תאגיד יוכל להקטין עלויות המימון על ידי מציאת יחס הון-חוב אופטימלי. לפי מודל מודיליאני ומילר, מצד שני, אין יחס נכון, לכן מנהלי חברות צריכים למזער התחייבויות המס ולמקסם את הרווח הנקי ללא קשר ליחסי הון-חוב.

למשפט מצדו התאורטי יש ערך רב למרות שתנאיו המוקדמים (העדר עלות עסקה ומידע מושלם) אינם מתקיימים במציאות משום שהוא מספק כלים לקביעת מבנה ההון של החברה מתוך הבנת ההשפעה שיש לו על ערכה.

הגה גם את "עקרון אי הרלוונטיות" לפיו ערכה של חברה אינו תלוי באופן שבו היא מממנת את פעילותה, על ידי הון, מכירת מניות או על ידי חוב, הנפקת איגרות חוב. ואף הראה כי מחירי מניות בפועל אינם מושפעים ממבנה ההון. האנלוגיה שלו הייתה לפיצה שיכולה להיחתך בדרכים רבות אמנם הכמות תישאר לעולם זהה.

בין תלמידיו נמנים: יוג'ין פאמה מייקל ג'נסן (ג'נסן ומקלינג), ריצ'רד רול ומיירון שולס.

מילר כתב והשתתף בכתיבתם של שמונה ספרים. בשנת 1976 התמנה לנשיא האיגוד הפיננסי האמריקאי. היה חבר סגל בבית הספר למנהל עסקים של אוניברסיטת שיקגו בשנים 1961 - 1993.

היה דירקטור ציבורי בבורסת הנגזרות של שיקגו (בורסת האופציות והחוזים העתידיים הוותיקה בעולם) בשנים 1983 - 1985 ובבורסת הסחורות של שיקגו החל משנת 1990 ועת למותו בשיקגו בשנת 2000.