גלעד קריב

הרב גלעד קריב (נולד ב־30 בנובמבר 1973) הוא רב רפורמי, עורך דין, פעיל חברתי וחבר הכנסת. במשך שנים עמד בחזית המאמץ להעניק ליהדות הרפורמית בישראל נוכחות קהילתית, משפטית וציבורית רחבה יותר; לאחר בחירתו לכנסת ב־2021 הביא אל עבודת החקיקה והפיקוח הפרלמנטרי את ניסיונו בתחומי דת ומדינה, משפט חוקתי, זכויות אזרח והקשר בין ישראל ליהדות התפוצות. בחירתו הייתה גם ציון דרך היסטורי: הוא היה לרב הרפורמי הראשון שכיהן כחבר הכנסת.

ייחודו של קריב טמון בחיבור בין כמה זירות שבדרך כלל פועלות בנפרד. כרב הוא עסק בתפילה, בטקסי חיים ובהתחדשות יהודית; כמשפטן השתמש בעתירות, במסמכי מדיניות ובדיונים חוקתיים כדי לקדם הכרה בזרמים הלא־אורתודוקסיים; כמנהל ארגון בנה קהילות, תוכניות חינוך ומסגרות מנהיגות; וכמחוקק עסק בפיקוח על הממשלה, בשקיפות, בזכויות בהליך הפלילי ובהגנה על קבוצות שונות בחברה הישראלית.

מתל אביב ללימודי רבנות ומשפט

קריב נולד וגדל בתל אביב במשפחה חילונית. בנעוריו היה חניך בתנועת הצופים ונחשף ליהדות הרפורמית בקהילת בית דניאל, מרכז היהדות המתקדמת בעיר. לאחר סיום לימודיו התנדב לשנת שירות בצופים ועסק בהקמת גרעיני נח״ל חינוכיים. בהמשך שירת חמש שנים ביחידה 8200 של חיל המודיעין, השלים קורס קצינים בהצטיינות והשתחרר בדרגת סגן.

לאחר שירותו הצבאי למד משפטים ומחשבת ישראל באוניברסיטה העברית בירושלים, וסיים את התואר הראשון ב־2001. את התמחותו עשה במחלקת הבג״צים בפרקליטות המדינה — מסגרת שהעניקה לו היכרות מעשית עם משפט ציבורי ועם עבודת המדינה מול בית המשפט העליון. בשנת 2003 קיבל תואר שני במדעי היהדות מהיברו יוניון קולג׳ בירושלים והוסמך לרב רפורמי; ב־2004 הוסמך כעורך דין. בשנת 2008 השלים תואר שני נוסף במשפטים, בתוכנית למשפט ציבורי של אוניברסיטת תל אביב ואוניברסיטת נורת׳ווסטרן.

במקביל ללימודיו ייסד פעילות לצעירים ולסטודנטים בתנועה הרפורמית ושימש כרב בקהילת בית דניאל. עבודתו הקהילתית כללה ליווי משפחות ועריכת חופות, טקסי בר ובת מצווה ותפילות — מפגש ישיר עם ישראלים שביקשו מסגרת יהודית שוויונית ולא־אורתודוקסית לציוני הדרך בחייהם.

בניית התנועה הרפורמית בישראל

מפעילות משפטית להנהגה ארצית

בשנים 2003–2009 מילא קריב תפקידי הנהלה במרכז הרפורמי לדת ומדינה, הזרוע הציבורית והמשפטית של התנועה הרפורמית בישראל. הוא עסק בחופש דת ומצפון, בגיור, בנישואין ובגירושין, בקבורה אזרחית ובהכרה ציבורית בזרמים יהודיים שאינם אורתודוקסיים. עבודתו שילבה הופעות בוועדות הכנסת, ליווי הליכים משפטיים ובניית קואליציות עם ארגוני חברה אזרחית.

ב־2009 מונה למנכ״ל התנועה הרפורמית בישראל, ארגון הגג של קהילותיה ומוסדותיה, וכיהן בתפקיד עד בחירתו לכנסת ב־2021. בתקופתו הרחיבה התנועה את פעילותה ברחבי הארץ והקימה קהילות חדשות; לפי נתוני התנועה שנכללו בחומר הביוגרפי, נוספו בתקופת הנהגתו 25 קהילות ומספר הרבנים והרבות הפעילים במסגרתה הוכפל. הפעילות הורחבה גם לקיבוצים, למושבים ולציבור דובר הרוסית, ונבנו תוכניות בחינוך פורמלי ובלתי פורמלי, בהתנדבות ובקשרי ישראל–תפוצות.

קריב קידם גם את שילובה של תנועת הנוער הרפורמית נוער תל״ם במסגרת הנוער העובד והלומד ואת פעילותה של המכינה הקדם־צבאית תל״ם. בכך ביקש להפוך זהות יהודית פלורליסטית ממסגרת של בתי כנסת בלבד למערכת רחבה של חינוך, שירות, מנהיגות צעירה ומעורבות בחברה הישראלית.

הכרה ציבורית ומוסדית

אחד המאבקים המעשיים שהוביל נגע למימון ציבורי שוויוני של מנהיגות דתית. עתירה שהחלה ב־2006 עסקה בהכרה בעבודתם של רבנים לא־אורתודוקסים במועצות אזוריות. בשנת 2012 קבע בית המשפט העליון הסדר שחייב תמיכה ממשלתית בשכרם של רבנים קהילתיים לא־אורתודוקסים בתנאים שנקבעו. ב־2017 פורסמו מבחני תמיכה גם לראשי קהילות לא־אורתודוקסיות ביישובים עירוניים. השינוי היה משמעותי לא רק מבחינה תקציבית: הוא העניק הכרה מוסדית בכך שגם קהילות רפורמיות וקונסרבטיביות מספקות שירותי דת וקהילה לציבור ישראלי.

קריב היה מעורב גם בהליכים להכרה בגיורים רפורמיים וקונסרבטיביים לצורך חוק השבות. המאבק המשפטי הממושך הגיע לציון דרך במרץ 2021, כאשר בית המשפט העליון קבע כי גיורים שנערכו בישראל במסגרת זרמים אלה יוכרו לעניין חוק השבות. הוא פעל במקביל נגד חקיקה שנועדה להעניק בלעדיות בתחום הגיור לממסד הרבני.

במסגרת מועצת הרבנות הרפורמית היה שותף לקידום הכרה דתית בזוגות בני אותו המין ולעריכת חופות לזוגות להט״ב, וכן להסדרת הליכי גיור וכללים הנוגעים לנישואין ולגירושין בקהילות הרפורמיות. פעולות אלה העניקו למשפחות וליחידים מסגרות יהודיות לטקסי חיים גם במקרים שבהם הממסד הדתי הרשמי לא סיפק להם מענה.

הכותל, התפוצות והמרחב היהודי המשותף

בשנים 2013–2016 ייצג קריב את התנועה הרפורמית במשא ומתן על הסדרת רחבת תפילה שוויונית בכותל המערבי. התהליך, שבו השתתפו נציגי הממשלה, הסוכנות היהודית, התנועה המסורתית ונשות הכותל, הוביל בינואר 2016 להחלטת ממשלה שנועדה להכיר ברחבת תפילה שוויונית מוסדרת. יישום המתווה הוקפא בהמשך, אך עצם גיבושו המחיש את חשיבות ההכרה במגוון דרכי התפילה של יהודים בישראל ובתפוצות.

עבודתו בתחום זה הייתה גם חלק ממאמץ רחב יותר לצמצם את הפער בין מוסדות המדינה לבין קהילות יהודיות גדולות מחוץ לישראל, שרבות מהן משתייכות לזרמים הרפורמי והקונסרבטיבי. קריב ביקר בקהילות בתפוצות, ייצג את התנועה בפורומים בין־לאומיים וכיהן בהנהלת ההסתדרות הציונית העולמית ובחבר הנאמנים של הסוכנות היהודית. פעילות זו הציבה שאלות של פלורליזם דתי בלב היחסים בין מדינת ישראל לבין יהדות העולם.

יצירה ליטורגית והתחדשות יהודית ישראלית

לצד הפעילות המשפטית והארגונית עסק קריב בעיצוב תוכן יהודי בן זמננו. הוא פרסם מאמרים, תפילות ומסמכי עמדה על יהדות רפורמית, לוח השנה העברי, שבת, אבלות, סביבה והיחסים בין זהותה היהודית והדמוקרטית של ישראל. הוא חיבר נוסח יזכור לזכר הנספים בדרכם מאתיופיה לישראל והיה חבר בוועדת העריכה של הסידור הרפורמי הישראלי תפילת האדם.

בשנת 2000 הוביל את ניסוח מצע התנועה הרפורמית בישראל, שנועד לבטא את תפיסתה הדתית, החברתית והציונית. בשנת 2012 יזם התקנה של טעמי מקרא למגילת העצמאות, כדי לאפשר קריאה טקסית שלה במסגרת יום העצמאות ולחבר בין לשונה המכוננת של המדינה לבין מסורת הקריאה היהודית. המהלך ממחיש את הדרך שבה ביקש לשלב בין מקורות יהודיים, תרבות עברית, ציונות ודמוקרטיה.

כמנכ״ל יזם גם ספרייה לפרסום הגות של היהדות המתקדמת בעברית. בין המיזמים שקידם הייתה הוצאה לאור, יחד עם פרופ׳ רחל אליאור, של עבודת ההסמכה של רגינה יונס, האישה הראשונה הידועה שהוסמכה לרבנות, בגרמניה בשנת 1935. כך תרם לחשיפת פרקים שנדחקו מן הזיכרון ההיסטורי של ההנהגה הרבנית והיהודית המודרנית.

פעילות חברתית וציבורית

קריב היה ממייסדי פורום הארגונים החברתיים שהוקם ב־2002 על רקע קיצוצים בתקציבי הרווחה, והשתתף במאבקים נגד פגיעה בקצבאות ובמחאת האימהות החד־הוריות. הוא יזם את קרן בכבוד, מפעל הסיוע ההומניטרי של התנועה הרפורמית, ואת קהילת צדק, שנועדה להכשיר קהילות ופעילים לעשייה חברתית.

במהלך השנים עסק גם בחופש הבחירה בנישואין ובגירושין, בקבורה אזרחית, במאבק בהדרת נשים, בהרחבת לימודי הליבה, בשוויון לקהילה הגאה ובהסדרת פעילות מסחר ופנאי בשבת. במסמכי המדיניות שכתב הציע להעביר שירותי דת מן המועצות הדתיות לרשויות המקומיות ולהפריד בין מוסדות הדת לבין רשויות השלטון, תוך שמירה על מקומה של המסורת במרחב הישראלי.

מהנהגה אזרחית לכנסת

לאחר כמה התמודדויות קודמות נבחר קריב לכנסת ה־24 ברשימת מפלגת העבודה והושבע ב־6 באפריל 2021. ביוני אותה שנה מונה ליושב ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט. המעבר לכנסת אפשר לו להמיר ניסיון של שנים בהופעות בפני ועדות ובהליכים משפטיים לאחריות ישירה על סדר היום של אחת הוועדות המרכזיות בפרלמנט.

בתקופת כהונתו כיו״ר הוועדה עסק בהשבת הפיקוח הפרלמנטרי על תקנות הממשלה להתמודדות עם מגפת הקורונה ובהבחנה בין מצב חירום כולל לבין מצב בריאותי מיוחד. הוא הוביל את הכנת חוק האסדרה, תוך הוספת דרישות שקיפות ושינויים שנועדו לשמור על שיקול הדעת של משרדי הממשלה החברתיים. הוועדה קידמה גם דיונים בזכויות נפגעי עבירה, בזכויות חשודים ונאשמים, בהגנת הפרטיות ובשקיפות בתעמולת בחירות.

קריב חידש בוועדה את השימוש בדיוני מעקב ופיקוח, בין השאר בנוגע להפעלת רוגלות בידי המשטרה, לאכיפת החוק ולמעמדם של עולים מכוח חוק השבות. חלק מיוזמותיו — ובהן חוק יסוד מוצע לזכויות בהליך הפלילי ותיקונים מקיפים לחוק הגנת הפרטיות — לא הושלמו לפני פיזור הכנסת, ולכן חשיבותן היא בהנחת תשתית לדיון עתידי ולא בחקיקה שהושלמה.

קריב נבחר שוב לכנסת ה־25 בבחירות 2022. בפברואר 2025 החל לכהן כיושב ראש ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות במסגרת הסכם רוטציה באופוזיציה. הוועדה בראשותו עסקה בקשר בין ישראל לקהילות היהודיות בעולם, במדיניות העלייה ובאתגרים הניצבים בפני עולים. בשנת 2023 העניקה לו התנועה לאיכות השלטון את אות אביר איכות השלטון לשנת 2022, בין היתר על ניהול ועדת החוקה בתקופה מורכבת ועל פעילותו למען פלורליזם ושלטון החוק.

רבנות קהילתית לצד השירות הציבורי

גם לאחר כניסתו לפוליטיקה המשיך קריב בפעילות רבנית. משנת 2023 הוא משמש בהתנדבות כרב הקהילה השוויונית בגבעתיים, שנקראה על שמו של אופיר ליבשטיין, ראש המועצה האזורית שער הנגב שנהרג ב־7 באוקטובר 2023 בעת שהגן על קיבוצו, כפר עזה. תפקיד זה מחבר בין הנהגה לאומית לבין עבודה קהילתית מקומית, תפילה, זיכרון וליווי משפחות.

הערת מערכת על עצם ההכללה

גלעד קריב נכלל באתר אף שדמותו ופועלו שנויים במחלוקת בקרב חלקים רחבים בציבור. ההכללה אינה קובעת כי ההשפעה חיובית או שלילית; היא משקפת את המקום המשמעותי שיש לדמות זו בעיצוב ההוויה, התרבות ואורח החיים בקרב הציבור, שבאופן טבעי ישנם הרואים בכך פעילות חיובית ואף הירואית וישנם הרואים בכך פעילות המנוגדת להשקפת עולמם. עצם קיומן של הערכות מנוגדות הוא חלק מן התיעוד ההיסטורי המצדיק את הכללת הדמות המשמעותית והמשפיעה הזו במורשת העם היהודי.

מדוע גלעד קריב ראוי לציון כערך חשוב במורשת

גלעד קריב ראוי לתיעוד במורשת היהודית והישראלית משום שהשפעתו אינה מסתכמת בתואר ציבורי אחד. הוא סייע להקים קהילות ומסגרות חינוך, הרחיב את הנגישות לטקסי חיים יהודיים שוויוניים, הוביל מאבקים משפטיים שהביאו להכרה מעשית ברבנים ובגיורים לא־אורתודוקסיים, יצר תפילות ותכנים ישראליים בני זמננו והביא את הדיון בפלורליזם דתי אל מרכז עבודת הכנסת.

סיפורו מתעד שינוי עמוק בחיים היהודיים בישראל: מעבר ממצב שבו היהדות הרפורמית פעלה בעיקר בשולי הממסד לנוכחות קהילתית, משפטית ופרלמנטרית בולטת. משום כך מורשת (Moreshet) ו־Moreshet.com כוללים את דמותו כחלק מן התיעוד של המאבק המתמשך על דרכי הביטוי של זהות יהודית במדינת ישראל, על יחסיה עם יהדות התפוצות ועל החיבור בין מסורת, שוויון ואזרחות.