ארתור גולדברג

נעוריו ותחילת דרכו

גולדברג, הצעיר מבין שמונה אחים, נולד וגדל בצדה המערבי של שיקגו. הוריו היו מהגרים יהודים מפולין, אשר באו ממשפחה גדולה וידועה בעיירה אושוויינצ'ים. אביו, שהיה רוכל, מת ב-1916 ובעקבות מותו נאלצו אחיו של גולדברג לעזוב את בית הספר וללכת לעבוד כדי לפרנס את המשפחה. אך גולדברג, צעיר בני המשפחה, המשיך ללמוד בבית הספר וסיים את לימודיו בגיל 16.

התעניינותו של גולדברג בחוק ומשפט החלה בעקבות משפט הרצח מ-1924 של לאופולד ולוב, שני צעירים עשירים משיקגו שנצלו מעונש מוות בעזרת כספם, בכך ששילמו הון תועפות לפרקליטם קלרנס דארו. בשלב מאוחר יותר של חייו יצביע גולדברג על מקרה זה, בו ראה כיצד חוסר שוויון כלכלי-חברתי עלול להוביל ליישום בלתי-שוויוני של עונש המוות, כעל אחת הסיבות להתנגדותו לעונש מוות.

גולדברג רכש לעצמו מוניטין מכובד כסטודנט באוניברסיטת נורת'ווסטרן, שם למד משפטים. הוא סיים את לימודיו בשנת 1930. במהלך לימודיו, היה גולדברג פעיל באבוקה.

ב-1931 נישא גולדברג לדורותי קרגנס, סטודנטית לאמנות. לזוג נולדו שני ילדים, ברברה ורוברט.

גולדברג הפך לעורך דין בולט לענייני עבודה, וייצג עובדי עיתון משיקגו ששבתו בחלק ממאבק ארגון העובדים CIO. הוא עבד במשרד לשירותים אסטרטגיים כאיש הקשר עם תנועת המחתרת באירופה בזמן מלחמת העולם השנייה. ב-1948 מונה גולדברג לפרקליט הראשי ב-CIO ושימש כמנהל המשא ומתן והיועץ המשפטי באיחוד הארגון עם ה-AFL ב-1955.

באותה תקופה הפך גולדברג לדמות מפתח במפלגה הדמוקרטית, והנשיא ג'ון קנדי מינה אותו לשני תפקידים חשובים: תפקידו הראשון היה שר העבודה, תפקיד אותו מילא בשנים 1961-1962; לאחר מכן מינה אותו קנדי לתפקיד שופט בבית המשפט העליון של ארצות הברית, בהחליפו את פליקס פרנקפורטר, שפרש בגלל מצבו הבריאותי הירוד.

בית המשפט העליון

על אף תקופתו הקצרה יחסית בתפקיד, היה לגולדברג תפקיד מרכזי בעיצוב תורת המשפט של בית המשפט העליון, והשקפת עולמו הליברלית בנושאים חוקתיים הניעה את בית המשפט להחמרה עמוקה בנושא שמירת הזכויות החוקתיות. השקפתו באה לידי ביטוי בפסק הדין גריסוולד נגד קונטיקט, כשטען שהתיקון התשיעי לחוקת ארצות הברית תומך בזכות בלתי-מתפשרת לפרטיות.

ככל הנראה, השפעתו הגדולה ביותר של גולדברג על בית המשפט הייתה בנושא עונש המוות. ב-1963, טען גולדברג בתזכיר פנימי של בית המשפט העליון שהטלת עונש מוות מגונה בקהילה הבינלאומית וצריכה להיות מוגדרת כ"עונש אכזרי ויוצא דופן", ציטוט מהתיקון השמיני לחוקת ארצות הברית. גולדברג היה הראשון שהחזיק בעמדה זו. לפניו, בשום פסק דין של בית המשפט העליון לא נדונה השאלה האם עונש המוות מפר את התיקון השמיני לחוקה. בתמיכתם של שני שופטים אחרים, ויליאם ברנן וויליאם דוגלס, חלק גולדברג על החלטת בית המשפט שלא להוציא לפועל צו בירור (Certiorari) במשפט "רודולף נגד אלבמה", בו הוטל עונש המוות על מעשה אונס. גולדברג ציין את העובדה שעל פי סקר מטעם ארצות הברית בנושא עונש מוות, חמש מדינות בלבד השיבו כי הטילו עונש מוות במקרה אונס, ובנוסף, את העובדה ש-33 ממדינות ארצות הברית הוציאו את עונש המוות אל מחוץ לחוק. בספטמבר אותה שנה פנה גולדברג, במשותף עם הסנאטורים היהודיים אברהם ריביקוף ויעקב יעבץ, לנשיא קנדי בבקשה לבחון אפשרות של התערבות דיפלומטית אמריקנית למען יהדות ברית המועצות

התנגדותו של גולדברג גרמה לעורכי דין ברחבי המדינה לחלוק על החוקתיות של הטלת עונש מוות. כתוצאה מכמות העתירות נגד חוקתיותו, עונש המוות הופסק בסוף שנות ה-60 ובשנות ה-70, ובפסק הדין "פורמן נגד ג'ורג'יה", השופטים, ברוב של 5 אל מול 4, ביטלו לחלוטין את עונש המוות במדינות ארצות הברית. ההחלטה נהפכה ב-1976, בתיק "גרג נגד ג'ורג'יה", בו החליטו השופטים לאשר עונש מוות בנסיבת כאלה או אחרות, אך הטלת עונש מוות על אונס הוצאה אל מחוץ לחוק ב-1977.

בתקופתו בבית המשפט העליון, שניים מעוזריו היו סטיבן ברייר, שופט בית המשפט העליון לעתיד, ואלן דרשוביץ, מומחה במשפט פלילי.

ב-1965 שכנע אותו הנשיא לינדון ג'ונסון לפרוש מתפקידו כשופט בית המשפט העליון ולהחליף את עדלי סטיבנסון בתור שגריר ארצות הברית באומות המאוחדות. לאחר לחצים רבים קיבל גולדברג את הצעתו, בתקווה לפתיחה במשא ומתן לסיום הסכסוך המתמשך בווייטנאם, ואף התעמת עם ג'ונסון על מטרת מלחמת וייטנאם. בתקופתו התקבלה החלטה 242 של מועצת הביטחון של האו"ם שקראה להחזרת חלק מהשטחים שכבשה ישראל במלחמת ששת הימים. גולדברג הדגיש שההחלטה אינה מתייחסת לירושלים וש"קווי שביתת הנשק שחילקו את ירושלים איבדו את תוקפם". ב-1968, מתוסכל מהמשך המלחמה וכמה לחזור לבית המשפט, התפטר גולדברג מתפקיד השגריר. הוא הוזכר כמועמד לנשיאות בית המשפט העליון כאשר ארל וורן הודיע על פרישתו, אך הוחלט לתת את המשרה לאייב פורטאס, שמינויו בוטל לבסוף.

ב-1970 התמודד גולדברג על תפקיד מושל מדינת ניו יורק, אך הפסיד לנלסון רוקפלר. לאחר מכן חזר גולדברג לעסוק במשפטים בוושינגטון הבירה ושימש כנשיא הוועדה היהודית-אמריקאית. תחת הנשיא ג'ימי קרטר, נשלח גולדברג לשמש כנציג ארצות הברית בוועידת בלגרד לזכויות אדם ב-1977, ושנה לאחר מכן קיבל את מדליית החירות הנשיאותית.

ארתור גולדברג מת ב-1990 ונקבר בבית הקברות הלאומי ארלינגטון.

שופטים: קושינג • וילסון • בלייר • איירדל • תומאס ג'ונסון • פטרסון • צ'ייס • וושינגטון • מור • ויליאם ג'ונסון • ליווינגסטון • טוד • דובאל • סטורי • תומפסון • טרימבל • מקלין • בולדווין • ויין • ברבור • קאטרון • מקינלי • דניאל • נלסון • וודברי • גריר • קרטיס • קמפבל • קליפורד • סוויין • מילר • דייוויס • פילד • סטרונג • בראדלי • האנט • הרלאן (הראשון) • וודס • מתיוס • גריי • בלאצ'פורד • לוציוס למאר • ברואר • בראון • שירס • האוול ג'קסון • פקהאם • מק'קנה • הולמס • דיי • מודי • לארטון • ואן דוונטר • ג'וזף למאר • פיטני • מק'ריינולדס • ברנדייס • ג'ון קלארק • סאת'רלנד • באטלר • סנפורד • רוברטס • קרדוזו • בלאק • ריד • פרנקפורטר • דאגלס • מרפי • ברנס • רוברט ה. ג'קסון • ראטלדג' • בארטון • טום קלארק • מינטון • הרלאן (השני) • ברנן • ויטאקר • סטיוארט • וייט • גולדברג • פורטאס • מרשל • בלקמן • פאוול • סטיבנס • או'קונור • סקאליה • קנדי • סוטר • ביידר גינסבורגראו גם: שופטים מכהנים