אריק דייוויד פינגרהוט

אריק דייוויד פינגרהוט הוא עורך דין, איש ציבור ומנהיג קהילתי יהודי־אמריקאי, שדרכו המקצועית מחברת בין ממשל נבחר, השכלה גבוהה ובניית מוסדות יהודיים. הוא כיהן בבית הנבחרים של ארצות הברית ובסנאט של מדינת אוהיו, עמד בראש מערכת ההשכלה הגבוהה הציבורית של אוהיו, ניהל את הלל הבינלאומי, ומאז 2019 מכהן כנשיא וכמנכ״ל הפדרציות היהודיות של צפון אמריקה, JFNA.

ייחודו של פינגרהוט אינו טמון בתפקיד יחיד, אלא במעבר המתמשך בין זירות שבהן מוסדות נדרשים להפוך ערכים למדיניות ולמעשה. בשירות הציבורי עסק בצורכי תושבים ובמערכות מדינתיות; בעולם האקדמי פעל בתוך מערכת המחברת אוניברסיטאות, ממשל וכלכלה; ובהנהגה היהודית עסק בחיי הסטודנטים, בחיזוק קהילות, בקשר עם ישראל ובהפעלת רשתות של אחריות הדדית. השילוב הזה העניק לו ניסיון יוצא דופן בניהול מערכות גדולות ובהבנת האופן שבו קהילות מאורגנות יכולות להשפיע על חיי היום־יום.

שורשים באוהיו והשכלה משפטית

פינגרהוט נולד ב־6 במאי 1959 ביוניברסיטי הייטס, פרוור של קליבלנד שבאוהיו. הוא גדל ביוניברסיטי הייטס ובקליבלנד הייטס, אזור בעל חיי קהילה יהודיים מפותחים, וסיים את לימודיו בתיכון קליבלנד הייטס בשנת 1977. בשנת 1981 השלים תואר ראשון במדעים באוניברסיטת נורת׳ווסטרן, וב־1984 קיבל תואר JD מבית הספר למשפטים של אוניברסיטת סטנפורד.

לפני שנבחר לתפקיד ציבורי עסק בפיתוח קהילתי. בשנים 1987–1989 היה סגן מנהל Cleveland Works, ולאחר מכן שימש מנהל הקמפיין ומנהל צוות המעבר של מייקל ר׳ וייט, שנבחר לראשות עיריית קליבלנד. תפקידים אלה העניקו לו ניסיון מוקדם בחיבור בין צורכי שכונות, תעסוקה, מנהל ציבורי ופוליטיקה עירונית.

שירות נבחר באוהיו ובוושינגטון

בשנת 1990 נבחר פינגרהוט לסנאט של מדינת אוהיו. כעבור שנתיים נבחר מטעם המפלגה הדמוקרטית לייצג את מחוז הקונגרס ה־19 של אוהיו בבית הנבחרים של ארצות הברית, וכיהן בקונגרס ה־103 מינואר 1993 עד ינואר 1995. לאחר תקופתו בוושינגטון שב לזירה המדינתית וכיהן פעם נוספת בסנאט של אוהיו בשנים 1999–2006.

ב־2004 היה מועמד המפלגה הדמוקרטית לסנאט של ארצות הברית מטעם אוהיו. במסגרת מסע הבחירות צעד יותר מ־300 מייל ברחבי המדינה כדי לפגוש תושבים באופן בלתי אמצעי. הוא לא ניצח בבחירות, אך המהלך המחיש גישה ציבורית המבוססת על יציאה אל הקהילות ועל הקשבה לאנשים מחוץ למוקדי הכוח הרגילים.

שנותיו כמחוקק מדינתי ופדרלי בנו את הבסיס לעבודתו המאוחרת יותר. הן הקנו לו היכרות עם תקציבים, חקיקה, שותפויות בין מוסדות והצורך לתרגם מטרות רחבות לתוכניות שניתן ליישם. כל אלה נעשו כלים חשובים כאשר עבר מהפוליטיקה הנבחרת לניהול מערכות חינוך וארגונים יהודיים.

הובלת מערכת ההשכלה הגבוהה של אוהיו

במרץ 2007 מינה מושל אוהיו טד סטריקלנד את פינגרהוט לקנצלר מועצת הנאמנים של אוהיו. בתפקיד זה היה חבר בקבינט של המושל והופקד על הפיקוח המדינתי על מערכת האוניברסיטאות והמכללות הציבוריות באוהיו. הוא כיהן עד מרץ 2011, בתקופה שבה השכלה גבוהה נתפסה יותר ויותר כמפתח להכשרה מקצועית, למחקר, לחדשנות ולפיתוח כלכלי.

המעבר ממחוקק לקנצלר הציב אותו בעמדה ביצועית: לא רק דיון במדיניות, אלא אחריות לתיאום מערכת רחבת היקף שבה פועלים מוסדות בעלי צרכים וזהויות שונים. לאחר סיום כהונתו הצטרף למכון המחקר Battelle Memorial Institute ושימש בו סגן נשיא לחינוך וללימודי STEM — מדע, טכנולוגיה, הנדסה ומתמטיקה. גם בתפקיד זה התמקד בקשר שבין מוסדות חינוך לבין הכישורים הדרושים לדור הבא.

הלל הבינלאומי וחיי הסטודנטים היהודיים

בשנת 2013 מונה פינגרהוט לנשיא ולמנכ״ל הלל הבינלאומי, תפקיד שבו כיהן עד 2019. הלל פועל בקמפוסים כדי לאפשר לסטודנטים יהודים למצוא קהילה, להכיר מסורות יהודיות, לציין חגים, לפתח מנהיגות ולהעמיק את הקשר לישראל ולעם היהודי. הנהגת הארגון נוגעת אפוא בשלב מכריע בחייהם של צעירים, כאשר רבים מהם מעצבים לראשונה זהות יהודית עצמאית מחוץ לבית.

בתקופתו נדרש פינגרהוט להנהיג רשת בינלאומית הפועלת בסביבות אקדמיות מגוונות ובתוך קהילה יהודית שיש בה קשת רחבה של השקפות. הוא הדגיש את זהותו הציונית של הלל ואת מקומה של ישראל בחיי הארגון, ובה בעת קיים שיח עם מנהיגי סטודנטים על המחלוקות העמוקות שהתעוררו בקמפוסים. חשיבות עבודתו בהלל נובעת מן האחריות המוסדית ליצור מרחב יהודי חי: מקום שבו סטודנטים אינם רק מקבלים שירותים, אלא מפתחים שייכות, ידע, קשרים וכישורי הנהגה שהם יכולים לשאת עמם אל הקהילות שבהן יחיו בעתיד.

בראש הפדרציות היהודיות של צפון אמריקה

ב־2019 עבר פינגרהוט להנהיג את הפדרציות היהודיות של צפון אמריקה כנשיא וכמנכ״ל JFNA. רשת הפדרציות היא מן התשתיות המרכזיות של החיים היהודיים המאורגנים בארצות הברית ובקנדה. הפדרציות המקומיות מגייסות ומקצות משאבים, תומכות בשירותים קהילתיים, מסייעות לאוכלוסיות פגיעות, מחזקות חינוך וזהות יהודית ומקיימות קשרי שותפות עם ישראל ועם קהילות יהודיות בעולם.

תפקידה של JFNA אינו להחליף את הפדרציות המקומיות אלא לחבר ביניהן, לייצג צרכים משותפים, לתאם תגובות רחבות היקף ולסייע בהפיכת קהילות רבות לרשת פעולה. בראש המערכת הזאת פינגרהוט מביא את ניסיונו משלוש זירות משלימות: ממשל, שבו למד כיצד מדיניות ומשאבים ציבוריים פועלים; השכלה גבוהה, שבה ניהל מערכת מרובת מוסדות; וחיים יהודיים בקמפוסים, שבהם פגש את האתגרים של הזהות היהודית בדור הצעיר.

הפדרציות ממלאות תפקיד חשוב במיוחד בעת חירום. הן מסוגלות לחבר בין תורמים, אנשי מקצוע, מוסדות מקומיים ושותפים בישראל ובעולם, ולהפנות משאבים לצרכים משתנים. לצד המענה למשברים, עבודתן היומיומית פחות גלויה אך חיונית לא פחות: תמיכה בקשישים ובמשפחות, שירותים חברתיים, חינוך יהודי, פיתוח מנהיגות, חיזוק הביטחון הקהילתי וטיפוח תחושת האחריות של יהודים זה לזה. הנהגת רשת כזאת היא שירות מוסדי ארוך טווח, שהשפעתו נמדדת ביכולתן של קהילות לפעול יחד ולא רק בהישג אישי של אדם אחד.

דרך המחברת מדיניות, חינוך וערבות הדדית

הקריירה של פינגרהוט מדגימה כיצד מיומנויות שנרכשו בשירות הציבורי יכולות לשרת בניין קהילה יהודית. היכרות עם ממשל וחקיקה מסייעת לייצג מוסדות יהודיים בפני מקבלי החלטות; ניסיון בחינוך מאפשר להבין את חשיבותם של קמפוסים ושל הכשרת מנהיגות; וניהול ארגונים ארציים דורש יצירת שותפויות בין קהילות שאינן זהות בגודלן, בהרכבן או בסדרי העדיפויות שלהן.

השפעתו קשורה גם לרצף שבין הדורות. בהלל עסק בצעירים הנמצאים בראשית חייהם הבוגרים; בפדרציות הוא פועל בתוך מערכת המטפלת בצרכים הנפרשים מילדות וחינוך ועד זקנה ורווחה. כך מתחברים בעבודתו זהות, שירות קהילתי ומוסדות בני קיימא — שלושה יסודות המאפשרים למורשת יהודית לעבור מדור לדור לא רק כזיכרון, אלא כחיים משותפים וכאחריות מעשית.

מדוע אריק דייוויד פינגרהוט ראוי לציון כערך חשוב במורשת

אריק דייוויד פינגרהוט ראוי להיכלל בארכיון מורשת מפני שעבודתו משקפת את התשתית המוסדית שמאחורי חלק גדול מן החיים היהודיים בצפון אמריקה. הוא שירת במוסדות שלטון מדינתיים ופדרליים, ניהל מערכת ציבורית להשכלה גבוהה, הנהיג את הארגון היהודי המרכזי בחיי הקמפוס ועמד בראש רשת המחברת בין פדרציות, תורמים, אנשי מקצוע, קהילות ושותפים בישראל.

מורשתו המקצועית ניכרת בעיקר בחיבורים שיצר בין תחומים: בין שירות ציבורי לבניין קהילה, בין השכלה לזהות, בין קהילה מקומית לאחריות יהודית רחבה ובין יהדות צפון אמריקה לישראל. אלה אינם חיבורים מופשטים; הם באים לידי ביטוי במוסדות המסייעים לסטודנטים למצוא בית יהודי, למשפחות לקבל שירותים, לקהילות להתכונן למצבי חירום וליהודים לפעול יחד מעבר לגבולות עיר או מדינה.

לכן סיפורו הוא חלק טבעי מעבודת מורשת (Moreshet) ב־Moreshet.com: תיעוד לא רק של איש ציבור בולט, אלא של מנהיג שהקדיש חלק מרכזי מחייו המקצועיים לחיזוק המסגרות שבאמצעותן יהודים לומדים, מתארגנים, מסייעים זה לזה ומקיימים קשר פעיל עם ישראל ועם העם היהודי בעולם.