אמי נתר

חייה

אמליֶה אמי נתר (Amalie Emmy Noether) נולדה בארלנגן שבממלכת בוואריה, גרמניה, הבכורה במשפחה יהודית בת שלושה ילדים. אביה, מקס נתר, מתמטיקאי חשוב בזכות עצמו, עבד כפרופסור באוניברסיטת ארלנגן (אנ') (לימים אמר אדמונד לנדאו שבעיניו לא אמי היא בתו של מקס נתר - אלא להפך, מקס הוא אביה של אמי, שהיא "ראשית הצירים" של משפחת נתר).

בגיל צעיר לא הראתה נתר נטייה מיוחדת למתמטיקה, וכבת עשרה התעניינה יותר במוזיקה ובריקוד. בגיל צעיר התכוונה להיות מורה לשפות, ובגיל 18 הייתה למורה מורשית לאנגלית ולצרפתית.

על אף שאוניברסיטת ארלנגן לא הרשתה לנשים להירשם ללימודים, נתר הורשתה לשבת בשיעורים. ב-1904, כאשר החלה האוניברסיטה לקבל נשים ללימודים, נרשמה נתר מיד ללימודי מתמטיקה. היא קיבלה תואר דוקטור ב-1907 בהנחייתו של פאול גורדן (Gordan), ובנתה לעצמה שם בעבודותיה בתורת השמורות הפולינומיות. על-פי הנוהג באקדמיה הגרמנית, מסיימי הדוקטורט נדרשו לכתוב עבודה מקיפה נוספת, הביליטציה. כאישה, היה מסלול זה סגור בפני נתר, והיא בילתה כמה שנים באוניברסיטאות מדרג שני, והעמיקה במיזוג שיטתו הקונקרטית של גורדן בתחום השמורות עם שיטתו המופשטת יותר של דויד הילברט, שהפכה תחת ידה לכלי רב-עוצמה.

ב-1915 הזמינו אותה הילברט ופליקס קליין לאוניברסיטת גטינגן. באותה שנה גילתה את אחד העקרונות החשובים בפיזיקה תאורטית: השקילות בין סימטריות וחוקי השימור, הקרויה על שמה "משפט נתר". בהיותה אישה, האוניברסיטה סירבה לאפשר לה ללמד, עד שהילברט עצמו נאלץ לפרסם תחת שמו את הקורסים שהעבירה. יריביה טענו נגדה שהחיילים שישובו הביתה ממלחמת העולם לא יוכלו לקבל את מרותה כמרצה. קבלתה לסגל הייתה גוררת גם מתן זכות בחירה לנתר בסנאט האוניברסיטה. על-כך אמר הילברט בזעף: "אינני רואה כיצד מין המועמד עשוי לשמש נגדו בקבלתו למשרת מרצה. אחרי הכול, סנאט האוניברסיטה איננו בית מרחץ". לבסוף, ב-1919, היא התקבלה לסגל האוניברסיטה.

בשנות ה-20 עברה לעסוק בתורת החוגים, ופיתחה את החוגים הנתריים הקרויים על שמה. ספרו רב ההשפעה של ברטל ליינדרט ואן דר ורדן "אלגברה מודרנית" (1924) מבוסס על הרצאותיה. ב-1927 עבדה עם ריכרד בראואר והלמוט הסה, והשלושה הוכיחו יחדיו את משפט אלברט-בראואר-הסה-נתר (אדריאן אלברט הגיע לאותן תוצאות במקביל, בארצות הברית).

ב-1933, לאחר עליית הנאצים לשלטון, ברחה נתר מגרמניה, לאחר שהחוק לשיקום שירות המדינה המקצועי אסר עליה להמשיך ללמד. היא הצטרפה לסגל מכללת ברין מאר (Bryn Mawr College) בארצות הברית, שם נפטרה ב-14 באפריל 1935 בעקבות ניתוח פשוט שהסתבך. רופאהּ אמר לה שהיא זקוקה לניתוח, והיא קבעה תור אליו באחת החופשות מן המכללה, מבלי לומר דבר לאיש; היא נפטרה בגיל 53.

נתר לא נישאה מעולם.

נתר הוכיחה את משפטי האיזומורפיזם, משפט חשוב בתורת החבורות שלפיו חבורות מנה מסוימות איזומורפיות זו לזו. היא תרמה רבות לתחומים במתמטיקה, הוכיחה הכללה למשפט לסקר-נתר והגתה את בעיית נתר.

נתר השפיעה בצורה משמעותית גם על הפיזיקה. משפט נתר מראה את הקשר בין מונח הסימטריה בפיזיקה לחוקי השימור, כגון חוק שימור החומר וחוק שימור המטען החשמלי. חוק זה הוכח במסגרת מחקר של בעיות בתורת היחסות הכללית. חשיבותו היא בקישור בין משפטי השימור החשובים והיסודיים באמירה שהם נובעים מסיבה אחת - הסימטריה, מה עוד שההנחה המקובלת היא שחוקים אלו אינם תלויים במרחב-זמן.

למרות האפליה, זכתה נתר ליחס של כבוד מצדם של גדולי המתמטיקאים והמדענים של התקופה. אלברט איינשטיין תיאר אותה כ"גאון המתמטי המשמעותי היצירתי ביותר שבא לעולם מאז שנשים התחילו לזכות בחינוך גבוה". כאמור, דויד הילברט ואדמונד לנדאו העריכו את עבודתה מאוד, אף על פי שלנדאו עדיין לא השתחרר מהתחושה שגברים מסוגלים להצליח במתמטיקה יותר מנשים, ושנתר היא יוצאת דופן: "אני יכול להעיד ש[נתר] מתמטיקאית גדולה, באשר להיותה אישה איני יכול להישבע."