איתן סטיבה

ביוגרפיה

סטיבה נולד בחיפה. הוריו הכירו באמסטרדם, כשהדריכו במחנות הקיץ של הנוער הציוני, השלימו את לימודיהם, התחתנו, ועלו לישראל ב־1953. אמו, אלמה, עבדה כעובדת סוציאלית קלינית במרפאה לבריאות הנפש ברמת-חן. אביו, אהוד, עבד כחוקר קרקע ומים במכון וולקני ברחובות. בגיל 4 נסע סטיבה עם משפחתו לארצות הברית ללימודי הדוקטורט של אביו. בגיל 7 שבו לישראל, ועברו להתגורר ברמת גן. הוא בוגר תיכון בליך, השתתף בנבחרות האתלטיקה והכדוריד של בית הספר, התאמן בנבחרת ישראל בג'ודו וזכה פעמיים באליפות ישראל לילדים. בנעוריו היה פעיל בתנועת הצופים ונשלח מטעם התנועה כמדריך למחנות קיץ בארצות הברית.

ביולי 1976 התגייס לקורס הטיס של חיל האוויר, אותו סיים במגמת קרב. הוא שירת תחילה כטייס סקייהוק בטייסות 140 ו-102, לאחר מכן בטייסת 201 כטייס פנטום, ובהמשך כטייס 16-F בטייסת 117. בשנת 1984 השתחרר משירותו הסדיר, ועד שנת 2012 שירת במילואים בטייסת 117. סיים את שירות המילואים בדרגת אלוף-משנה. בין השנים 2013 ל־2019 שירת כמדריך טיסה בבית הספר לטיסה של חיל האוויר במגמת 'ראשוני קרב'. במשך 43 שנות טיסה בחיל האוויר השלים אלפי שעות טיסה, זכה באות מילואימניק מצטיין מטעם חיל האוויר וקיבל את אות המופת בטיסה.

במהלך מלחמת שלום הגליל, ביוני 1982, נרשמו לזכותו 4.5 הפלות של מטוסי אויב סוריים: ב־9 ביוני, במהלך מבצע ערצב 19, מטוס מסוג מיג-23 (נרשם לזכותו כחצי הפלה מאחר שההפלה הייתה משותפת גם לאליעזר שקדי), ויומיים לאחר מכן, ב־11 ביוני, השתתף בקרב אוויר מעל לבקעת הלבנון, שבה רביעיית מטוסי F-16 פייטינג פלקון של טייסת 117 הפילה תשעה מטוסי אויב, מתוכם ארבעה על ידי סטיבה, שהטיס בקרב את מטוס ה-F-16 ("נץ") שמספרו 107 - שני סוחוי-22, מיג-23 ומסוק קרב מסוג גאזל. בכך הפך לאחד מארבעה טייסים ישראלים שהפילו ארבעה כלי טיס באותה גיחה (השלושה הראשונים היו במהלך מלחמת יום הכיפורים), ולטייס ה-F-16 היחיד בעולם שהפיל ארבעה מטוסים בגיחה אחת.

לאחר שחרורו מצה"ל בשנת 1984 הצטרף סטיבה לצוות יועצים של התעשייה האווירית שעבד על פיתוח מערכות מטוס הלביא. בשנת 1985 היה ממקימי קבוצת LR, שעסקה במכירת נשק, כולל פריסת מערכות הגנה אוויריות וימיות (שפותחו על ידי רפאל ואלביט), הקמת תשתיות במדינות מתפתחות, הקמת שדות תעופה, הפעלת תקשורת סלולרית ולוויינית, הקמת פרויקטים לפיתוח חקלאות, הקמת כפרי נוער ועוד. עיקר עיסוקו של סטיבה בחברה היה בפיתוח מערך המימון לפרויקטים בינלאומיים, בשיתוף פעולה עם בנקים ומוסדות לפיתוח בינלאומי. בשנת 2011 סיים את דרכו בחברה ומכר את חלקו בה (33%). בשנת 2012 רכש 35% מחברת מיטרלי, שעסקה בתחומים דומים לקבוצת אל אר, ובשנת 2018 עזב את החברה ומכר את חלקו בה.

חלק מפעילותו באפריקה זכה לביקורת רבה בעקבות מעורבתו בעסקאות מכירת נשק למורדי משטר במהלך מלחמת האזרחים באנגולה. במסגרת מכירות אלו, התקרב סטיבה לנשיא אנגולה הרודן דוש סנטוש.

בשנת 2010 ייסד את קרן Vital Capital, שסייעה לשיפור מצבן של אוכלוסיות מעוטות יכולת במדינות מתפתחות, בייחוד ביבשת אפריקה. הקרן משקיעה בחקלאות תעשייתית ובייצור מזון, בדיור בר-השגה ובתשתיות עירוניות, בבתי חולים, באנרגיה מתחדשת, בטיהור מים ובטיפול בשפכים, תמיד בשיתוף פעולה עם אוכלוסיות מקומיות. פעילות החברה סייעה בהקמת שירותים חיוניים כמו מי שתייה מטוהרים, חשמל ושירותי בריאות. הקרן יצרה אלפי משרות קבועות חדשות שמאפשרות מוביליות חברתית ורווחה כלכלית. מאז הקמתה זכתה הקרן בהכרה בינלאומית כמובילת דעה וחלוצה בעשייה בתחום השקעות האימפקט.

סטיבה חבר בפורום הכלכלי העולמי. בנוסף, הוא חבר בוועדה המייעצת של קרן השקעות האימפקט הישראלית Bridges, שותף בחברת הרטק המפתחת מערכות סימולציה, במרכז הרפואי לאונקולוגיה ליסוד, בחברת הבריאות הדיגיטלית פנגאה, המפתחת טיפולים מותאמים אישית לסרטן על בסיס פתולוגיה גנטית מולקולרית, ובחברת Proprep, שפתרון הלימודים המקוונים שלה מאפשר לסטודנטים לממש את הפוטנציאל שלהם בלימודי המדעים באמצעות סרטוני הדרכה ותרגולים מותאמים אישית.

סטיבה עוסק במשבר האקלים בהקשר של השקעות ירוקות והצורך לזנוח דלקים מזהמים לטובת אנרגיה מתחדשת. הוא טוען שמשבר הקורונה הוא נקודת מפנה והזדמנות בכלכלה העולמית להסטת השקעות מדלק מאובנים והפניית משאבים לפתרונות העולים בקנה אחד עם מיגור משבר האקלים.

פילנתרופיה

סטיבה שירת בסדיר ובמילואים תחת אילן רמון כמפקד טייסת. ב־2010 היה חלק מגרעין המייסדים של עמותת קרן רמון, עמותה שהקימה רונה רמון עם חברי משפחה קרובים ואישים מובילים בחברה הישראלית. מאז הקמתה מלווה סטיבה את הפעילות החינוכית שלה ומכהן כחבר בוועד המנהל שלה. הוא שותף בהקמת מיזמים חברתיים כגון קריית אדם בלוד - מרכז לימודי, מחקרי וטיפולי המעניק טיפול נפשי לתושבי העיר, מיזם זיכרון בסלון לזכר השואה, המרכז ללימודי אפריקה באוניברסיטת בן-גוריון, בדרך לגן, אינקלו - רשת בתי ספר מכילים ועוד.

סטיבה ומשפחתו הקימו את אנאתה,חברה לתועלת הציבור שתומכת במיזמים חברתיים וחינוכיים כמו יוניטף - מועדוניות לילדי פליטים, תומכת במכינות, בבתי חולים, בתוכניות אקדמיות, מעניקה מלגות לימודים ועוד. סטיבה חבר בוועדת ההיגוי של חבר הנאמנים של אוניברסיטת חיפה, וקיבל בשנת 2016 תואר עמית כבוד של האוניברסיטה העברית.

במשרדו בתל אביב הקים את הגלריה ללימודי אפריקה, שבה מוצגות תערוכות המתמקדות בהצגת ובחינת האמנות האפריקאית וההתייחסות ליבשת ולתושביה. לגלריה פרויקטים משותפים עם האקדמיות לאומנות ועיצוב בצלאל ושנקר.

ב־16 בנובמבר 2020, במהלך טקס מיוחד בבית הנשיא, הודיע מנכ"ל קרן רמון כי איתן סטיבה עתיד להמריא לחלל ולהפוך לישראלי השני בחלל אחרי אילן רמון ולראשון שישהה בתחנת החלל הבינלאומית. סטיבה הוא תייר חלל ששילם מכספו עבור הכרטיס, אך הסכים להפוך את הטיסה לפרויקט לאומי ויבצע מספר ניסויים מדעיים מטעם גופים ישראלים. סטיבה המריא ב-8 באפריל בחללית הדרגון 2 של חברת SpaceX כחלק ממשימת Axiom Mission 1 לטיסה בת עשרה ימים כמומחה משימה יחד עם עוד שלושה תיירי חלל (מפקד, טייס ומומחה משימה נוסף). Axiom Mission 1 היא טיסת החלל הפרטית המלאה הראשונה אל תחנת החלל הבינלאומית.

חייו האישיים

סטיבה נישא לאורה בשנת 1985. לזוג בת ושני בנים.