אוריאל רפפורט

חייו האקדמיים

אוריאל רפפורט נולד בתל אביב וגדל בנתניה. למד לתואר ראשון בהיסטוריה של עם ישראל ובהיסטוריה כללית באוניברסיטה העברית, בשנת 1962 סיים תואר שני באוניברסיטה העברית ולימד במשרה חלקית בבית הספר הריאלי בחיפה ובשלוחת האוניברסיטה העברית בחיפה. למד לימודי תואר שלישי באוניברסיטה העברית, בהנחיית פרופסור אברהם שליט, והגיש את עבודת הדוקטור שלו בשנת תשכ"ה 1965, בנושא: "תעמולה דתית של יהודים ותנועת ההתגיירות בימי הבית השני". השתלם בבתר-דוקטורט ב-École Pratique des Hautes Études פריז אצל החוקרים לואי רובר, מומחה לאפיגרפיה יוונית וג'ורג' לה רידר, מומחה בנומיסמטיקה הלניסטית.

היה מראשוני המורים של אוניברסיטת חיפה, עוד מהימים בהם הייתה שלוחה של האוניברסיטה העברית. בשנת 1972 נבחר לדיקן השני (אחרי פרופסור עקיבא גלבוע) של הפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטת חיפה. בשנים 1983–1986 כיהן כרקטור של אוניברסיטת חיפה. שהה בשבתונים ובחל"ת כפרופסור אורח באוניברסיטת טמפל בפילדלפיה, באוניברסיטת אוקספורד (בוולפסון קולג' ובמרכז ללימודים עבריים מתקדמים) ובמכון ללימודים מתקדמים באוניברסיטה העברית. יצא לגמלאות כפרופסור אמריטוס בשנת 2003.

הוציא לאור בשנת 1963 ביחד עם פרופסור ישראל שצמן ובעריכתו של פרופסור צבי יעבץ ספר לימוד בהיסטוריה לכיתות ט' ששב ונדפס פעמים רבות.

היה נשוי לבתיה ולהם שלושה ילדים. נפטר בדצמבר 2019 ונקבר בקיבוץ נווה ים.

תפקידיו השונים

בנוסף לתפקידים שמילא באוניברסיטת חיפה כיהן כחבר המועצה להשכלה גבוהה בשנים 1987 עד 1989 וכן בשנים 1998 עד 2001. השתתף בפיתוח תוכניות לימוד לבתי ספר ועמד גם בראש הוועדה למדעי הרוח של הקרן למחקר בסיסי באקדמיה הלאומית למדעים. בשנים 1992 עד 1994 היה חבר בוועדה להוראת מדעי היהדות במערכת החינוך הממלכתי (ועדת שנהר) ובוועדה להוראת ההיסטוריה לכיתות ו'-ט'.

עמד בראש שתי וועדות משנה של המועצה להשכלה גבוהה להכרה במכללות של תל אביב-יפו ועמק יזרעאל. היה חבר בוועדות להכרה במכללות ללימודי היהדות של טורו קולג' ושל היברו יוניון קולג'. היה יושב ראש ועדת המינויים העליונה למדעי הרוח והחינוך במכללות. בשנים 2002–2006 כיהן כנשיא המכללה האקדמית כנרת בעמק הירדן.

תיאור מחקריו

רפפורט היה היסטוריון של תקופת הבית השני (משיבת ציון ועד למרד בר כוכבא).

רפפורט ראה ביחסים בין היהודים לנוכרים בארץ ישראל בעלי חשיבות רבה להבנת ההיסטוריה היהודית של התקופה.

במאמרים אחדים הוא דן באוכלוסיות אלה וביחסים ובזיקה ביניהן לבין היהודים. הוא דן גם בקבוצות שונות של אוכלוסייה זו וביניהם השומרונים, האדומים ותושבי הערים ההלניסטיות בארץ-ישראל. הוא בחן גם את השפעת העולם ההלניסטי על המדינה החשמונאית והחברה היהודית באותה תקופה רפפורט ראה את מערכת היחסים המתוחה שבין היהודים ללא יהודים כגורם מרכזי למרד הגדול של שנת 66.

הספר מתאר ומנתח את הידוע על יוחנן מגוש חלב, כיצד הפך מנכבד מקומי למנהיג מרד נגד רומא ובאיזו מידה משקפים תולדות חייו את מצב החברה היהודית ערב המרד ובמהלכו. רפפורט סבר כי יוחנן היה מנהיג מקומי שהפך בהדרגה לאחד מראשי המורדים בירושלים ושהתהליך שעבר עליו משקף תהליך כללי יותר בחברה היהודית שבו הצטרפו קבוצות נוספות למחנה המורדים.

הספר זיכה את רפפורט בפרס בהט לספר העיון מצטיין.

תל אביב: רביבים, תשמ"ג-1996. הפירוש והמבוא עוסקים בין היתר במשמעות של האמונות בקץ הימים (אסכטולוגיה) ובתחיית המתים המופיעות בספר דניאל וכן בחשיבות ראייתו כמקור ילידי את תופעת הכיבוש והשליטה היוונית על המזרח.

הספר הוא כרך בסדרה "בין מקרא למשנה – ספריית דוד וימימה יסלזון". הוא כולל תרגום מן הנוסח היווני ששרד, פירוש מפורט ומבוא לספר זה, שהוא המקור החשוב ביותר לפרשת כינונה של מדינת החשמונאים לאחר כישלון גזירות הדת בימי המלך הסלאוקי אנטיוכוס הרביעי אפיפאנס. בספר בא לידי ביטוי המחקר העדכני של התקופה לא רק בתחום היהודי אלא גם במה שנוגע לחקר העולם הים-תיכוני באותן שנים, כלומר האימפריות של בית סלאוקוס ובית תלמי ושל רומא. רפפורט זכה על ספרו בפרס יצחק בן-צבי.

כתב אביגדור צ'ריקובר; תרגם מאנגלית: אוריאל רפפורט. תל אביב: הוצאת בצלאל צ'ריקובר, 1974. זה תרגום המבוא שכתב פרופ' א' צ'ריקובר לאוסף הפפירוסים היהודיים ממצרים, שהוא המקור החשוב ביותר להכרת פזורה יהודית זו בתקופה ההלניסטית והרומית.

חיבוריו - ביבליוגרפיה

הרשימה מסודרת מן החדש אל הישן.

ספר יובל לכבודו

עם צאתו לגמלאות הוצא לכבודו קובץ מאמרים: