אהרן צ'חנובר

קורות חייו

צ'חנובר נולד בחיפה למשפחה דתית ממעמד הביניים. משפחתו דגלה בחינוך, בדגש על חינוך ליהדות ואהבת הציונות. אביו, יצחק, היה פקיד במשרד עורכי דין ולאחר מכן הפך לעורך דין, ואמו, בלומה (לבית לובשבסקי), עקרת בית ומורה לאנגלית. הוריו עלו ארצה מפולין מהעיר צ'חנוב (ומכאן שם משפחתו) לפני מלחמת העולם השנייה. גדל בהדר הכרמל ולמד בבית הספר "חוגים". כשהיה בן תשע התייתם מאמו וכעבור כשש שנים מת גם אביו. מאז גדל אצל דודתו מרים ואצל אחיו הבכור, יוסף (יוסי) צ'חנובר, הגדול ממנו ב-14 שנים, שלימים הפך לעו"ד, יועץ משפטי ומנכ"ל משרד החוץ.

לימודים

עם סיום לימודיו התיכוניים, הצטרף צ'חנובר לעתודה האקדמית, ולמד רפואה באוניברסיטה העברית. בשנת 1971 קיבל תואר מוסמך למדעי הטבע ובשנת 1974 קיבל תואר דוקטור לרפואה מטעם בית הספר הדסה לרפואה באוניברסיטה העברית בירושלים. בשנת 1972 התחיל שיתוף פעולה עם הביוכימאי הישראלי אברהם הרשקו. החל משנת 1973 ועד לשנת 1976 שירת כרופא בצה"ל, תחילה בשייטת ספינות הטילים, ואחר כך ביחידת המחקר והפיתוח של חיל הרפואה. עם סיום שירותו הצבאי הצטרף למחלקה לביוכימיה של הפקולטה לרפואה של הטכניון בחיפה, כתלמיד לתואר שלישי. בשנים 1981–1984 שהה בהשתלמות לצורך פוסט-דוקטורט ב-MIT. בשנת 1982 קיבל תואר דוקטור למדעים בהנחייתו של פרופ' אברהם הרשקו. מחקר זה, שלו היה שותף גם אירווין רוז מהמכון לחקר הסרטן בפילדלפיה, הוא שזיכה את השלושה בפרס נובל לכימיה כעבור יותר מעשרים שנה. במחקר זה גילו ותיארו את מערכת האוביקוויטין, האחראית לסימון חלבונים לפירוק בתוך התא, והביא לפריצת דרך בחקר הסרטן, מחלות ניווניות במוח ומחלות אחרות.

תפקידים

בשנת 1984 מונה למרצה בכיר בפקולטה לרפואה של הטכניון בחיפה, בשנת 1987 מונה לפרופסור חבר, ובשנת 1992 עלה לדרגת פרופסור מן המניין.

בשנת 1985 היה פרופסור אורח במכון דנה-פרבר לחקר הסרטן בבית הספר לרפואה באוניברסיטת הרווארד שבבוסטון.

בשנת 1987 היה פרופסור אורח בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת וושינגטון שבסנט לואיס.

בשנים 1994–2000 שימש מנהל המכון למחקר במדעי הרפואה על שם משפחת רפפורט בטכניון בחיפה.

משנת 1996 עד שנת 2007 היה חבר מועצה בארגון האירופי לביולוגיה מולקולרית.

בשנת 2000 היה פרופסור אורח באוניברסיטת קיוטו שביפן.

בשנת 2002 התמנה לפרופסור מחקר. עיקר מחקרו עוסק במנגנוני פירוק החלבונים בתא ובמעורבות של הליך זה בגרימת מחלות.

בשנת 2003 הפך לפרופסור אורח בנושא חלוקה ריאתית וטיפול רפואי קריטי בבית הספר לרפואה באוניברסיטת נורת'ווסטרן בשיקגו.

צ'חנובר חבר באקדמיה הלאומית הישראלית למדעים משנת 2004, חבר באקדמיה הלאומית למדעים (ארצות הברית) משנת 2007, חבר באקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים משנת 2008 וחבר באקדמיה האפיפיורית למדעים משנת 2008. מאז זכייתו בפרס נובל קיבל כ-46 תוארי דוקטור לשם כבוד ממוסדות אקדמאיים ברחבי העולם (נכון לנובמבר 2011).

בשנת 2011 התמנה צ'חנובר לדיקן מכון המחקר למדעי הכימיה וביו-פרמצבטיקה באוניברסיטת נאנג'ינג בעיר נאנג'ינג שבסין.

צ'חנובר חבר במועצה של הקרן החדשה לישראל.

מחקריו

לאחר שירותו הצבאי, בחר צ'חנובר להמשיך ללמוד ולחקור במקום ללכת להתמחות כרופא. צ'חנובר הצטרף למעבדה של פרופ' אברהם הרשקו במחלקה לביוכימיה בטכניון ושם החל את עבודת המחקר שלו. ב-1976–1981 גילו השניים את מערכת האוביקוויטין האחראית לפירוק חלבונים. המחקר שלהם מתבסס על כך שגופינו הוא דינמי, חלבוני הגוף נהרסים ומתחדשים ומדי יום אנחנו מחליפים 6%-8% מהחלבונים בגופינו. הם בדקו מדוע גופינו צריך את התפקוד הזה, ואינו יכול להישאר סטטי. הם ראו כי החלבונים בגופינו רגישים לשינויים סביבתיים ונהרסים בקלות ועל כן יש להחליפם, ובנוסף, בקרה של תהליכים בגוף דורשת סילוק של חלבונים המשמשים בלמים או זרזים לתהליך המדובר. המחקר של צ'חנובר עוסק במנגנון האחראי לסילוק חלבונים אלו שיש להחליפם. הם ראו כי חלבונים המיועדים לפירוק מסומנים על ידי חלבון הנקרא אוביקוויטין, אותו הם מכנים 'תג המוות'. חלבון זה נדבק ומסמן את כל החלבונים המיועדים לפירוק וכך הגוף יודע בצורה מדויקת באילו חלבונים אין צורך. החלבון המסומן מגיע בעזרת האוביקוויטין לאנזים גדול הנקרא פרוטאוזום, הוא מוכנס לחלל הפנימי שלו ושם הוא מתפרק ונהרס. כל המערכת הזאת פועלת בצורה בררנית, ישנם קולטנים המאפשרים רק לחלבונים שעליהם מודבק האוביקווטין לעבור תהליך זה ולהתפרק, כך לא נהרסים גם החלבונים הטובים.

תהליך זה חשוב מפני שאם בקרת החלבונים לא תעבוד בצורה נכונה ולא יתפרקו החלבונים שאין בהם צורך, החלבונים הפגומים יצטברו ובסופו של דבר יפגעו בתפקוד. הפרעות כאלה בתפקוד נמצאו במחלות מוח ניווניות ומחלות סרטן שונות. גילוי מערכת האוביקוויטין והבנת תפקודה הוא בעל משמעות רבה לעולם המדע ולפיתוח תרופות ונוגדנים למחלות רבות.

כ-11 שנים לאחר זכייתו בפרס נובל, פרסם צ'חנובר מאמר העוסק בגילוי של שני חלבונים שיוצרת מערכת האוביקוויטין המעכבים סרטן. מחקר זה הוא המשך לתגלית האוביקוויטין, והוא בוצע בהובלת ד"ר ילנה קרבצובה איבנצב.

צ'חנובר כתב כ-96 מאמרים מדעיים בנושאים שחקר, 24 מאמרי סקירה ו-21 ספרים העוסקים באוביקוויטין. הוא הוזמן להרצות במעל 90 כנסים בינלאומיים.

בשנת 2015 עופר בינה וחברת סאן-פארמה החלו בפיתוח תרופה על בסיס רעיונות של צ'חנובר.

פרסים

1997 – פרס הנרי טאוב בטכניון עבור הצטיינות מחקרית.

1999 – פרס וכטר מטעם אוניברסיטת אינסברוק, אוסטריה (יחד עם פרופ' אברהם הרשקו).

2000 – פרס אלברט לסקר למחקר רפואי בסיסי (יחד עם פרופ' אברהם הרשקו).

2000 – פרס אלקלס.

2001 – פרס מיכאל לנדאו למדעי החיים (יחד עם פרופ' אברהם הרשקו).

2002 – פרס א.מ.ת (יחד עם פרופ' אברהם הרשקו ועם פרופ' ליאו זקס).

2002 – הוענק לו תואר דוקטור לשם כבוד מטעם אוניברסיטת תל אביב.

2003 – (תשס"ג) פרס ישראל בחקר הביולוגיה.

2004 – פרס נובל בכימיה (יחד עם אברהם הרשקו ואירווין רוז). זו הייתה הפעם הראשונה בה ישראלים זכו בפרס נובל במדעים.

חיים אישיים

צ'חנובר מגדיר את עצמו "אדם דתי" אף שאיננו שומר מצוות במובן המקובל: בערב שנערך לכבודו לאחר זכייתו בפרס נובל אמר כי "בעולמו של הקב"ה אני בסך הכול תייר שהזדמן לו להציץ ולהיות שותף לתגלית שהייתה כאן מאז ימי הבריאה. לא המצאתי דבר. התגלית שלנו היא לטובת האנושות כולה ואני מודה לאלוהים על כך". כאשר נשאל האם הוא מאמין בחיים שלאחר המוות או בתודעה אלוהית - ענה בשלילה מוחלטת, וציין כי בארנקו מצוי כרטיס "אדי" לתרומת איברים וכן אמר: "אני לא מאמין בשום דבר שהוא מעבר לחיים. אני מאמין שאנחנו נולדים, ואז יש עובדה ודאית אחת: אנחנו הולכים למות. זו העובדה היחידה שאני מאמין בה. עם זאת, אני מאוד יהודי. אולי יהודים דתיים לא יקבלו זאת... אולי הם מרגישים אחרת על אלוהים ועל הטקסים והתפילות והציוויים והחיים. לגבי - לא. זו תרבות".

נשוי לד"ר מנוחה צ'חנובר, מנהלת לשעבר של המחלקה הגריאטרית במרכז הרפואי כרמל שבחיפה. לזוג בן אחד, יצחק (צחי).