אדמונד ג'יימס דה רוטשילד

קורות חיים

הברון אברהם בנימין אדמונד ג'יימס דה רוטשילד נולד בשנת 1845 בעיירה ליד פריז שבצרפת, כבנם השלישי של ג'יימס מאיר רוטשילד ובטי סלומון דה רוטשילד. בשנת 1854 מימן אביו את הקמת בית הספר אוולינה דה רוטשילד לבנות בירושלים - בית הספר הראשון בארץ ישראל שבו הועברו שיעורים בעברית.

בניגוד לשני אחיו הבוגרים, לא היה אדמונד ג'יימס רוטשילד מעורב ישירות בענייני הבנקאות של משפחתו ונודע כחובב אמנות ותרבות. את השכלתו רכש בבית-ספר מיוחד לילדי אצילים. בגיל 32 נשא לאישה את אדלהייד (Adelheid, שלימים נקראה עדה), בתו של בן דודו וילהלם קרל רוטשילד, שכונה הברון "הצדיק" מפרנקפורט, או בשמו העברי שמעון זאב בן קלמן קרל רוטשילד מנאפולי. גם עדה הייתה קשורה מאוד למסורת היהודית, דרך החינוך האדוק מבית אביה בפרנקפורט. לזוג נולדו שלושה ילדים: ג'יימס (יעקב) ארמנד, מוריס אדמונד קארל, ומרים קרולינה אלכסנדרינה.

עם תחילת הפוגרומים ברוסיה בשנת 1881, הקימו ראשי יהדות צרפת ועד סיוע ליהודי רוסיה ופרסמו כרוז נגד המדיניות האנטישמית. בין החותמים עליו היה רוטשילד, והדבר הביא אותו למסקנה שיש לפתור את בעיית היהודים על ידי עלייה לארץ ישראל. שני האנשים אשר השפיעו על דעתו של רוטשילד בנושא מצב היהודים היו הרב הראשי של פריז (לימים של צרפת), צדוק כהן, אשר בניגוד לחלק מהרבנים באותה תקופה תמך בתנועת "חובבי ציון", והפעיל הציבורי הבולט מזכיר חברת כי"ח, קרל נטר, שהקים עוד בשנת 1870 בארץ ישראל את בית הספר החקלאי מקוה ישראל.

לאחר מכן התחיל הברון לעסוק בפיתוח יישובים בארץ ישראל. המשבר החריף שבו היו נתונות המושבות הראשונות בארץ ישראל, דחף את רוטשילד להשקעת כספים רבים בהן ולמעורבות רבה בחייהן. תחילה עזר למושבה ראשון לציון, כאשר הייתה על סף ההתפרקות: בשנת 1882 פנה אליו אחד ממתיישבי המושבה ראשון לציון, יוסף פיינברג, אשר ביקש מרוטשילד סיוע כספי. רוטשילד סייע תחילה למתיישבים הראשונים של המושבה על ידי חפירת באר, סיוע למשפחות עניות ומימון מדריך חקלאי למושבה. מתוך רצון להעסיק פועלים יהודים, הוא פנה לאגודת 'חובבי ציון', וביקש לבחור צעירים שאותם יכשיר להיות מדריכים חקלאיים במושבות. בהמשך הרחיב מאוד את תחומי העזרה שלו ותמך למעשה בכל המושבות החדשות; אלמלא עזרתו, היה חשש כבד להתפזרות המתיישבים ולפירוק התיישבות העלייה הראשונה. היות שבתחילה נמנע מפרסום שמו בפומבי, זכה לכינוי "הנדיב הידוע". הוא שלח מומחים חקלאיים מצרפת על-מנת שידריכו את המתיישבים החדשים ואת האיכרים לגדל כרמי ענבים ולייצר יין – גידול זה, לפי דעתם של המומחים, היה המתאים ביותר לתנאי הארץ ולשיווק העולמי. עד שייצור היין החל, סיפק הברון קצבאות חודשיות למחיית המתיישבים, מימן את שירותי-הבריאות, החינוך והדת, ועוד.

הברון אדמונד דה רוטשילד באניה

הברון אדמונד דה רוטשילד והברונית אדלהייד דה רוטשילד

הברון אדמונד דה רוטשילד

הברון רוטשילד

על-מנת להבטיח שיבוצע שימוש נבון ויעיל בכספיו, מינה אדמונד ג'יימס רוטשילד פקידים משלו לחלק מהמושבות בארץ ישראל והם פיקחו על הקצאת הכספים. בין המושבות ששלח אליהן את פקידיו היו ראשון לציון, עקרון (מזכרת בתיה) זכרון יעקב וראש פינה. הפקידים שילמו לאיכרים קצבאות מדי חודש, כאשר גודל התשלום היה תלוי בגודל המשפחה בלבד ולא בתפוקה החקלאית של אותו האיכר. אף על-פי שמעורבותו של רוטשילד אפשרה למושבות את המשך קיומן, התנהגותה של הפקידות ואופי המשטר שנוצר סביבם קוממו את המתיישבים נגדו, אך המרד נרגע לאחר כניעתם של המתיישבים, שכן הם היו תלויים בכספיו של רוטשילד. בשנת 1901 העביר הברון את המושבות הראשונות לידי חברת יק"א והוסיף כספים לניהול, המשך פעילות, פיתוח והרחבת היישובים החדשים, ובמקביל ביטל את שיטת הפקידות לאחר שהבין כי תלות המושבות בו לא תסתיים אם לא תהיינה עצמאיות. בשנת 1923 הוציא את מפעליו בארץ ישראל מידי יק"א והקים את החברה פיק"א בהנהלת בנו, ג'יימס ארמן רוטשילד.

הברון רוטשילד נפטר בפריז ב-1934, ונקבר בבית הקברות פר לשז שבעיר. ב-6 באפריל 1954 הועלו עצמותיו ועצמות אשתו עדה לישראל בהתאם לצוואתו ונטמנו ברמת הנדיב שליד זכרון יעקב.

פעולתו הציונית ומורשתו

הברון סייע לבניין הבית הלאומי בשלשה אופנים מרכזיים:

פעולתו במבט לאחור, אף על פי שהיו בה מגרעות רבות, סייעה רבות להתפתחות ההתיישבות בארץ ישראל ולחיזוקה הכלכלי. תמיכתו במושבות לאורך כ-20 שנה בצורה ישירה ועוד עשרות שנים בצורה עקיפה, איפשרה את התפתחות המושבות שנעשו לדגל בהתפתחות עבודת האדמה והתעשייה בישראל (יקבים, תעשיות בשמים, מטעי זיתים, שקדים, פרי הצבר, תחנות נסיוניות, דרכים, כבישים ועוד).

מקובל היה בעבר לקבוע כי תמיכתו במושבות הסתיימה כאשר העביר את ניהולן ליק"א, חברה להתיישבות יהודית מיסודו של הברון הירש. בדור האחרון טוענים מחקרים חדשים כי למעשה הברון רוטשילד המשיך להיות הדמות המובילה גם בפעילות יק"א בארץ ישראל, דבר שנמשך גם כשיק"א הייתה לפיק"א בתחילת תקופת המנדט.[דרוש מקור]

הקשר עם הברון נותק במהלך מלחמת העולם הראשונה. בתקופה זו סייע הברון למוסדות הציוניים בעולם. עם תום המלחמה ביקש לחזק את ענף התעשייה בארץ ישראל. בשנת 1929, עם הקמתה של חברת הסוכנות היהודית, נבחר להיות נשיא הכבוד שלה.

בין "מושבות הברון" ניתן למנות את המושבות זכרון יעקב (על שם אביו) מזכרת בתיה (על שם אמו), ראשון לציון, בנימינה (על שמו), גבעת עדה (על שם אשתו), ועוד.

בתקופה האחרונה של חייו, מימן אדמונד ג'יימס רוטשילד חפירות ארכאולוגיות רבות בארץ. בשנת 1913 רכש את שטח הקרקע המשתרע על מרבית המדרון המזרחי של עיר דוד בירושלים, ושכנע את הארכאולוג הצרפתי היהודי ריימון וייל לערוך במקום חפירות. הדבר נעשה כתגובה לחפירתו השערורייתית של מונטגיו פארקר בעיר דוד בשנת 1911. רוטשילד חזר ומימן עונת חפירות נוספת, בשנים 24–1923 בניהולו של וייל. בגלל רכישת הקרקע נשאר השטח ריק מבתים. כך יכול היה זמן רב אחרי כן הארכאולוג הישראלי יגאל שילה לחפור במקום באין מפריע. כמו כן, הוא סייע לחיים ויצמן בזמן השגת הצהרת בלפור. אדמונד ג'יימס רוטשילד לא הפסיק את מעורבותו בחיי המושבות, עד מותו בשנת 1934 כ"ד בחשוון התרצ"ה.

במהלך חייו, הוא השקיע יותר מחמישה מיליון לירות שטרלינג בפיתוח היישובים הראשונים, במשך 18 שנים. רכש כ-500,000 דונם של אדמה בארץ ישראל, ועל שטח זה נבנו כמעט שלושים יישובים והוקמו מפעלים, יקבים ובתי חרושת.

בשנת 1957 הועבר כל הרכוש של חברת פיק"א למדינת ישראל.

צאצאיו של אדמונד ג'יימס רוטשילד עד היום מממנים מפעלים שונים בארץ, על ידי הכספים של קרן רוטשילד קיסריה, "קרן רוטשילד" (הנקראת גם יד הנדיב): השקעות רבות ב"חברה לפיתוח קיסריה", "החברה לישראל" וחברת קו צינור אילת אשקלון (קצא"א).

על שמו של אדמונד ג'יימס (בנימין) רוטשילד נקראים היישוב בנימינה, קריית בנימין – שכונה של קריית אתא, "גן בנימין" - גן ציבורי בחיפה, מרכז התרבות "בית רוטשילד" במרכז הכרמל, ורחובות ברחבי הארץ (לדוגמה, שדרות רוטשילד בתל אביב).

ביקוריו בארץ ישראל

ביקוריו של הברון רוטשילד בארץ ישראל היוו אירועים חשובים מאוד בחיי היישובים הראשונים. הוא ביקר בארץ ישראל חמש פעמים:

הערה: אילן יוחסין זה אינו מכיל את כל חברי משפחת רוטשילד, אלא מתרכז באישים בולטים בה, בפרט בענפים הצרפתי והבריטי.