אבישי בן-חיים

ד״ר אבישי בן-חיים הוא עיתונאי, פרשן, חוקר וסופר ישראלי, שמפעלו המקצועי נע במשך יותר משלושה עשורים בין עיתונות שטח, טלוויזיה, מחקר אקדמי, מחשבת ישראל וניתוח החברה הישראלית. הוא התפרסם תחילה כאחד הכתבים הבולטים בישראל לענייני החברה החרדית, ש״ס והעולם הרבני, ובהמשך הרחיב את עבודתו אל שאלות של זהות מזרחית, מסורתיות, הגמוניה, פערים חברתיים והקשר שבין תרבות, פוליטיקה ותחושת שייכות.

ייחודו של בן-חיים הוא בחיבור בין שני מסלולים שבדרך כלל מתקיימים בנפרד: עבודה עיתונאית ארוכת שנים מתוך היכרות אישית עם רבנים, קהילות ומוקדי כוח, ומחקר אקדמי העוסק ברעיונות, הלכה, קבלה ומנהיגות ספרדית וחרדית. באמצעות כתבות, סדרות טלוויזיה וספרים כגון איש ההשקפה, מרן הרב עובדיה יוסף, ישראל השנייה, החרדים – דע את האוהב ומניפסט המסורתיות, הוא תרם להרחבת השיחה הישראלית על קבוצות ועל מסורות שלדעתו לא זכו במשך שנים לייצוג מלא בתוך סיפורו של המרכז הישראלי.

מירושלים ודימונה אל עולם התורה והחברה הישראלית

בן-חיים נולד בירושלים בשנת 1968 למשפחה ממוצא מרוקאי. חלק משנות ילדותו עברו עליו בדימונה, ולאחר מכן שבה המשפחה לירושלים. המעבר בין עיר הפיתוח לבין ירושלים, בין זהות מזרחית, מסורת, מערכת חינוך ציונית־דתית והחברה הישראלית הרחבה, נעשה בדיעבד רקע חשוב לשאלות שבהן יעסוק כמבוגר.

הוא למד בישיבת נתיב מאיר ובתיכון הימלפרב בירושלים. החינוך הזה הפגיש אותו מקרוב עם ציונות דתית, עולם ישיבתי, מקורות יהודיים והמתח שבין דת, מדינה ומודרניות. בהמשך, כאשר החל לסקר את העולם החרדי, לא הגיע אליו כמתבונן מבחוץ בלבד. הייתה לו כבר שפה המאפשרת להבין טקסטים, הלכה, מעמד רבני, מנהגים והבדלים בין קבוצות בתוך העולם הדתי.

הזהות המזרחית המשפחתית נעשתה עם השנים מרכיב מרכזי גם בעבודתו הציבורית. בן-חיים ביקש להפנות את המבט אל המסורתיות הספרדית והמזרחית לא רק כקטגוריה של מוצא, אלא כדרך חיים המחברת בין דת לחילוניות, בין משפחה לקהילה ובין נאמנות למסורת לבין השתלבות מלאה בחברה המודרנית.

צנחן, קצין וסגן-אלוף במילואים

בן-חיים שירת בצה״ל בגדוד 202 של חטיבת הצנחנים. לאחר שסיים קורס קציני חי״ר חזר לחטיבה ושימש מפקד מחלקה. במילואים המשיך לאורך השנים בתפקידי פיקוד ומטה והגיע לדרגת סגן־אלוף.

השירות הצבאי נותר חלק משמעותי מחייו גם שנים רבות לאחר הקריירה הסדירה. לאחר מתקפת 7 באוקטובר 2023 ומלחמת חרבות ברזל שירת תקופות ממושכות במילואים, ובמשך כשנתיים וחצי כמעט נעדר מן המסך ומן הפעילות התקשורתית הרגילה. כאשר נפרד בשנת 2026 מחדשות 13, הזכיר בעצמו כי תקופת עבודתו הארוכה בחברת החדשות כללה הפסקה משמעותית בשל שירות המילואים.

החיבור הזה בין עיתונאי וחוקר לבין קצין מילואים ממושך מוסיף רובד לדמותו הציבורית. הדיון שלו בחברה הישראלית אינו מתקיים רק מתוך אולפן, אוניברסיטה או ספר, אלא גם מתוך השתתפות במערכת האזרחית־צבאית שמחברת בין קבוצות שונות בישראל.

לימודי היסטוריה, מחשבת ישראל והמחקר על העולם החרדי

באוניברסיטה העברית בירושלים למד בן-חיים היסטוריה של עם ישראל. הוא השלים תואר ראשון ותואר שני בתחום, ובהמשך דוקטורט בחוג למחשבת ישראל. בכך בנה בסיס מחקרי לשאלות שכבר ליוו אותו בעבודה העיתונאית: כיצד נוצרת סמכות רבנית, כיצד מתמודדת האורתודוקסיה החרדית עם הציונות והמודרנה, וכיצד הלכה, קבלה, פוליטיקה וזהות עדתית מתחברות זו לזו.

עבודת הדוקטורט, שנכתבה בהנחיית פרופ׳ בנימין בראון ואושרה בשנת 2017, נשאה את הכותרת ״אנו אין לנו עסק בנסתרות״? הרב עובדיה יוסף, יחסו למקובלים ויחסיו עם ״הנסתרות״. המחקר בחן את יחסו המורכב של הרב עובדיה יוסף לקבלה ולמקובלים ואת הדרך שבה שאלות הלכתיות, מיסטיות ופוליטיות השתלבו בתוך מפעלו הרחב להנהגת יהדות ספרד.

בן-חיים טען כי הרב עובדיה לא דחה את הקבלה באופן גורף. במקרים מסוימים הוא הסתייג מעמדות קבליות וממקובלים בני זמנו, ובמקרים אחרים אימץ מסורות קבליות גם כאשר הדבר יצר מתח עם מסורת פסיקה אחרת. דרך השאלה הזאת ביקש בן-חיים להבין את מפעלו של הרב עובדיה כפרויקט דתי, תרבותי, הלכתי ופוליטי שנועד להחזיר ליהדות הספרדית ביטחון, סמכות וזהות קולקטיבית.

איש ההשקפה והרב שך

עוד לפני עבודת הדוקטורט עסק בן-חיים במחקר מנהיגותו של הרב אלעזר מנחם מן שך, מן הדמויות המרכזיות שעיצבו את החברה החרדית הליטאית בישראל. ספרו איש ההשקפה – האידאולוגיה החרדית על פי הרב שך הציג את הרב שך לא רק כראש ישיבה ופוסק, אלא כמנהיג בעל תפיסה אידאולוגית רחבה ביחס לציונות, למדינה, למודרנה ולגבולות החברה החרדית.

המחקר הזה סימן תכונה שתלווה את עבודתו של בן-חיים: ניסיון להבין מנהיגות דתית מבפנים, דרך המושגים והחרדות של הקבוצה עצמה. במקום להסתפק בתיאור החרדים כציבור המתנגד לחילוניות או לציונות, הוא ביקש להבין מהי ההשקפה שמחזיקה חברה שלמה, כיצד היא משמרת את עצמה וכיצד מנהיגים רבניים יוצרים מערכת של סמכות, מוסדות וגבולות.

בן-חיים פרסם גם מחקרים ופרקים אקדמיים על הרב שך והחברה החרדית, ובכך חיבר את עבודתו העיתונאית למחקר ההיסטורי והאקדמי של החרדיות הישראלית.

מעריב והפיכת החברה החרדית לתחום סיקור מרכזי

את דרכו העיתונאית החל בן-חיים בעיתון מעריב, שבו שימש במשך שנים כתב לענייני חרדים. בתקופה שבה החברה החרדית סוקרה לעיתים בעיקר דרך משברים פוליטיים או עימותי דת ומדינה, הוא הפך אותה לתחום סיקור קבוע בעל שפה, מוסדות, מנהיגים, מאבקים פנימיים והיסטוריה משלו.

במסגרת עבודתו פרסם את הטור השבועי כניסת השבת ועסק בדמויות ובהן הרב שך, הרב עובדיה יוסף, הרב יצחק כדורי ואריה דרעי. הוא סיקר את חברת הלומדים הליטאית, עולם הקבלה, מסורתיות מזרחית, מחלוקות הלכתיות ועימותים סביב יחסי דת ומדינה.

בין פרסומיו היו חשיפת טקס שריפת ספרי הברית החדשה באור יהודה; סיקור פרשת הרב ניר בן ארצי; פרסומים הנוגעים למחלוקות הלכתיות סביב הרב שלמה אבינר; פרסום עמדתו של הרב חיים אמסלם בדבר הקלה בגיור, ובפרט ביחס לחיילי צה״ל; ריאיון בלעדי עם הרב כדורי; ופרסום התבטאויות של הרב עובדיה יוסף מדרשותיו. עבודות אלה תרמו להפיכתו לכתב בעל מקורות עמוקים בעולם שבמשך שנים היה קשה יחסית לחדירה עיתונאית.

חדשות 10 וחדשות 13: מהחרדים אל החברה הישראלית כולה

בינואר 2010 עזב בן-חיים את מעריב, ובמרץ אותה שנה הצטרף לחדשות 10 ככתב וכפרשן לענייני חרדים ודתיים. בעקבות מיזוגי ושינויי השידור המשיך באותה חברת חדשות, שהפכה לחדשות 13. תקופה זו נמשכה כשש־עשרה שנה והפכה אותו לדמות טלוויזיונית מוכרת ברחבי ישראל.

בין עבודותיו בתקופה זו היה הריאיון הראשון עם הרב מוטי אלון לאחר פרסום הפרשה בעניינו, ריאיון עם עמי פופר, ופרסום מסמכים שנגעו להעברת 150 אלף שקלים לש״ס מעד המדינה בפרשת הולילנד. הריאיון האחרון שקיים הרב עובדיה יוסף היה עם בן-חיים בערוץ 10, עובדה המשקפת את עומק הגישה העיתונאית שפיתח אל הנהגת ש״ס ואל סביבתו של הרב.

עם השנים התרחב תחום עיסוקו מעבר לסיקור החרדים. יותר ויותר הוא עסק בשאלות מבניות של החברה הישראלית: מזרחים ואשכנזים, מרכז ופריפריה, מסורתיים וחילונים, אליטות ומעמדות מודרים, יחסי משפט ופוליטיקה, והפער בין האופן שבו קבוצות מסוימות רואות את עצמן לבין האופן שבו הן מתוארות על ידי המרכז התקשורתי.

סדרות טלוויזיה שהפכו מחקר לשיחה ציבורית

בן-חיים יצר בחדשות 10 ובחדשות 13 שורה ארוכה של סדרות טלוויזיה שניסו לפרק מבנים חברתיים מורכבים לשפה נגישה לקהל רחב. בין הסדרות הבולטות היו חרדים – ההתפרקות, על השינויים במבנה החברה החרדית; שקר הרוב החרדי, שבחן מחדש תחזיות דמוגרפיות על עתיד החרדים בישראל; האוטונומיה החרדית, על המרחב הקהילתי הנפרד שבנתה החרדיות בתוך המדינה הציונית; ושלטון הרב, שעסקה במשמעות האפשרית של גידול הכוח החרדי.

סדרות נוספות, ובהן הרבנים, הקבלה, אש בברסלב ומחכים למשיח, עסקו בסמכות רבנית, מיסטיקה יהודית, רבי נחמן מברסלב ורעיונות משיחיים בחברה הישראלית. בן-חיים ניסה להציג נושאים שנתפסים לעיתים כאזוטריים או סגורים בתוך בתי מדרש כחלק ממשי מן התרבות, הפוליטיקה וחיי היום־יום בישראל.

לקראת בחירות 2015 יצר את השד העדתי הולך לקלפי, שעסקה בחיבור בין זהות מזרחית, ש״ס ופוליטיקה. בסדרותיו המאוחרות יותר עבר בהדרגה מתיאור חברה חרדית נפרדת לדיון בסיפור הישראלי הכללי ובמקומן של קבוצות שלדעתו נותרו מחוץ להגמוניה התרבותית.

ישראל הראשונה וישראל השנייה

בשנת 2018 יצר בן-חיים את סדרת הכתבות גנבו לנו את המדינה, שבמסגרתה נתן נוכחות רחבה למושגים ישראל הראשונה וישראל השנייה. הרעיון הפך במהירות לאחד ממושגי הוויכוח המזוהים ביותר עם הפוליטיקה והחברה בישראל בעשור שלאחר מכן.

במסגרת התזה שלו, ישראל הראשונה היא קבוצת האליטות ההיסטוריות והמוסדות שהחזיקו במשך שנים בעוצמה תרבותית, משפטית, תקשורתית ופוליטית, ושאותם הוא מזהה במידה רבה עם אשכנזיות, חילוניות ומרכז־שמאל. ישראל השנייה מזוהה בראש ובראשונה עם מזרחים, מסורתיים ותושבי פריפריה, אך בן-חיים הרחיב אותה גם לקבוצות נוספות שלדעתו חוו ריחוק מן המרכז ההגמוני: חרדים, דתיים, חלק מיוצאי ברית המועצות, דרוזים ואף קבוצות נוספות.

אחת מטענותיו המרכזיות הייתה שתמיכתם המתמשכת של מזרחים ומסורתיים בליכוד ובבנימין נתניהו אינה ניתנת להסבר רק באמצעות אינטרסים כלכליים או אירועי יום־יום. הוא פירש אותה גם כביטוי של זהות, כבוד, זיכרון חברתי והתנגדות לאליטה שנתפסת בעיני תומכיה כמי שהתנשאה על עולמם התרבותי.

התזה עוררה דיון ציבורי חריף ואינה מוסכמה מחקרית. מבקריה טענו כי ההגדרות רחבות מדי וכי הן מערבבות מוצא, מעמד, השקפה פוליטית וזהות תרבותית. עם זאת, השפעתה על השיח הציבורי אינה מוטלת בספק: המונחים ישראל הראשונה וישראל השנייה נכנסו לשפה הפוליטית והתקשורתית ושימשו מסגרת לדיון מחודש בוואדי סאליב, הפנתרים השחורים, תמ״י, ש״ס, פרשת ילדי תימן, יחסי מזרחים וממסד ודפוסי הצבעה בישראל.

ישראל השנייה – הבשורה המתוקה, הדיכוי המר

בשנת 2022 פרסם בן-חיים את הספר ישראל השנייה – הבשורה המתוקה, הדיכוי המר. הספר העניק לתזה הטלוויזיונית צורה רחבה ומסודרת יותר והציג אותה כחלק מסיפור היסטורי של החברה הישראלית. הוא ניסה להסביר כיצד קבוצות מזרחיות ומסורתיות חוו את המפגש עם המדינה, מוסדותיה והאליטות שלה, וכיצד תחושות של דחיקה או אי־הכרה ממשיכות להשפיע על הפוליטיקה גם דורות לאחר העלייה ההמונית מארצות האסלאם.

המושג הבשורה המתוקה נעשה חשוב במיוחד בהמשך דרכו. בן-חיים ביקש להדגיש כי סיפור ישראל השנייה אינו מבחינתו רק סיפור של דיכוי וטינה. הוא רואה במסורתיות המזרחית גם הצעה חיובית לחברה: יכולת לחיות עם מורכבות, לשמור מסורת בלי לדרוש אחידות דתית מלאה, ולהחזיק זהויות שונות בתוך משפחה וקהילה אחת.

בכך עבר הדיון שלו בהדרגה משאלת מי קופח ומי שלט אל שאלה רחבה יותר: האם המסורתיות יכולה להציע לישראל דרך לצמצם את המלחמה המתמדת בין מחנות אידאולוגיים.

החרדים – דע את האוהב

בשנת 2024 פרסם בן-חיים את החרדים – דע את האוהב: המסע להכרת העולם החרדי. עצם הכותרת מבטאת את גישתו ארוכת השנים. במקום להתייחס לחרדים כאל גוף זר או כאל בעיה בלבד, הוא ביקש להציג חברה בעלת היגיון פנימי, אהבות, חרדות, אידיאלים ומוסדות שניתן להבין גם בלי להסכים עמם.

הספר נשען על עשרות שנות סיקור ומחקר ומחבר בין היכרות עיתונאית עם מנהיגים וקהילות לבין עבודה אקדמית על הרב שך, הרב עובדיה יוסף, ש״ס ומנגנוני הסמכות החרדית. בכך הוא מסכם פרק מרכזי בקריירה שלו: הפיכת החברה החרדית מנושא שוליים בתקשורת הישראלית לתחום שיש לו היסטוריה, סוציולוגיה, תיאולוגיה ופוליטיקה מורכבת.

שירות המילואים וההיעדרות מן המסך לאחר 7 באוקטובר

לאחר מתקפת 7 באוקטובר 2023 חזר בן-חיים לשירות מילואים ממושך. במשך חלק גדול מן השנתיים וחצי שלאחר מכן כמעט לא הופיע בתקשורת, והקריירה הטלוויזיונית שלו נדחקה הצדה לטובת השירות. במאי 2026, לקראת סיום התקופה הזאת, הודיע כי הוא עוזב את חדשות 13 לאחר שש־עשרה שנות עבודה.

בפרידתו הדגיש את החופש שקיבל לאורך השנים להביא למסך קול אחר ואת האפשרות לשלב בין המטען האקדמי שלו לבין עשייה עיתונאית וטלוויזיונית. הוא הזכיר את עשרות סדרות הכתבות שיצר בניסיון, בלשונו, להשלים את סיפורה של החברה הישראלית.

היציאה מן המערכת שבה פעל מאז 2010 סימנה סוף פרק משמעותי. זמן קצר אחר כך החל פרק חדש בערוץ 14.

ערוץ 14 והפטריוטים

ביוני 2026 הצטרף בן-חיים כפאנליסט לתוכנית הפטריוטים בערוץ 14, ובהמשך הופיע בערוץ גם כפרשן וכמרואיין בנושאי חברה, מסורת, פוליטיקה ויחסי המחנות בישראל. המעבר הגיע לאחר שנים שבהן היה מזוהה עם חדשות 10 וחדשות 13, והוא משקף שינוי בזירה התקשורתית שבה הוא פועל.

הצטרפותו לערוץ 14 אינה משנה את קו המחקר המרכזי של עבודתו. גם במסגרת החדשה המשיך לעסוק בשאלות של ייצוג, מסורתיות, זהות מזרחית, חרדים והיחסים בין האליטות הוותיקות לבין ציבורי הימין והפריפריה.

מניפסט המסורתיות והמעבר משבר לפיוס

בשנת 2026 יצא לאור בהוצאת ידיעות ספרים מניפסט המסורתיות – הבשורה המתוקה, המתווה לפיוס. הספר מסמן התפתחות משמעותית במחשבתו הציבורית של בן-חיים. לאחר שנים שבהן עסק באבחון השסע שבין ישראל הראשונה לישראל השנייה, הוא ביקש לעבור במוצהר מן האבחון אל הצעה מאחדת.

במרכז הספר עומדת המסורתיות המזרחית כפי שבן-חיים מבין אותה: לא פשרה חלשה בין דת לחילוניות, אלא תפיסת חיים המסוגלת להחזיק יחד ניגודים. אדם יכול לקיים חלק מן המצוות ולא אחרות, להיות מודרני ולכבד מסורת, להתווכח בלי לנתק קשר, ולראות במשפחה ובקהילה ערכים הקודמים לעיתים לטוהר אידאולוגי.

בן-חיים מציע את המסורתיות כאלטרנטיבה למאבק בין מחנות הדורשים הכרעה מלאה. מבחינתו, היכולת לעגל פינות, להעלים עין במידה, לחיות עם אי־שלמות ולהמשיך להשתייך לאותו בית יכולה לשמש לא רק תיאור של תרבות מזרחית אלא מודל אפשרי לפיוס ישראלי.

הרב עובדיה יוסף כמפתח להבנת יהדות ספרד המודרנית

אחד הצירים המרכזיים בעבודתו של בן-חיים הוא דמותו של הרב עובדיה יוסף. הספר מרן הרב עובדיה יוסף – מנהיג בין הלכה לקבלה, בין פוליטיקה למיסטיקה, שראה אור בשנת 2018 ומבוסס על עבודת הדוקטורט שלו, הוא מונוגרפיה רחבה על מפעלו של הרב עובדיה.

בן-חיים מציג את הרב עובדיה כמנהיג שלא ניתן להבין רק כפוסק הלכה או רק כמייסד הרוחני של ש״ס. בעיניו, מדובר בפרויקט היסטורי להחזרת עצמאותה וכבודה של יהדות ספרד: יצירת פסיקה אחידה יחסית, בניית סמכות רבנית, חיבור בין תורה לפוליטיקה והעמדת ציבור מזרחי גדול כבעל קול עצמאי במדינת ישראל.

ההתמקדות הזאת היא אחת מתרומותיו החשובות לחקר המורשת הישראלית. היא מפנה זרקור אל שאלות של סמכות ספרדית, מסורת הלכתית, קבלה, ש״ס וזהות מזרחית, וממקמת אותן לא בשוליים אלא כחלק מרכזי מהתפתחות היהדות והפוליטיקה בישראל.

עיתונאי, חוקר ופובליציסט באותה דמות

הקריירה של בן-חיים אינה מתיישבת בנוחות בתוך קטגוריה מקצועית אחת. הוא כתב ידיעות וחשיפות כעיתונאי, יצר סדרות דוקומנטריות־חדשותיות, פרסם מחקרים וספרי עיון, הגיש מדי פעם את המילה האחרונה בגלי צה״ל, הגיש בעבר סדרה על ש״ס בערוץ בריזה וערך את התוכנית החדר בהגשת ד״ר רות קלדרון.

השילוב הזה מאפשר לו לנוע בין תצפית עיתונאית לבין ניסיון להציע מסגרת רעיונית רחבה. לעיתים הוא מתאר אירוע נקודתי בעולם הרבני, ולעיתים משתמש בעשרות שנות סיקור כדי לטעון טענה על החברה הישראלית כולה.

זה גם מקור להשפעתו וגם לסערות סביבו. כאשר כתב חדשות מנסח תזה חברתית רחבה, הגבול בין סיקור לפרשנות נעשה גלוי במיוחד. בן-חיים אינו מסתיר כי הוא מבקש לא רק לתאר את החברה הישראלית אלא גם לשנות את האופן שבו היא מבינה קבוצות, מעמדות וזהויות בתוכה.

חיים אישיים ושורשים של מסורתיות

בן-חיים נשוי למרב בוקשצקי, קרימינולוגית קלינית הפועלת במערכת הבריאות, ולהם שלושה ילדים. המשפחה מתגוררת בהר אדר. הוא בן דודו של הרב רפי פרץ, לשעבר הרב הצבאי הראשי ושר בממשלות ישראל.

החיים האישיים אינם עומדים במרכז עבודתו הציבורית, אך הרקע המשפחתי והמסורתי מסייע להבין מדוע נושא המסורתיות נעשה עבורו יותר ממושא מחקר. הוא מתאר אותו כעולם תרבותי שהוא גם מכיר מבית: יהדות שאינה דורשת מן האדם לבחור בין שייכות למסורת לבין השתתפות מלאה בחיים הישראליים המודרניים.

תרומה לשיחה על זהות יהודית וישראלית

ההשפעה המרכזית של בן-חיים היא בהעברת נושאים שבעבר היו מוגבלים לחוקרי חרדים, סוציולוגים או פעילים מזרחים אל מרכז השיחה הציבורית. הרב שך, הרב עובדיה, ש״ס, מסורתיות, קבלה, מעמד המזרחים, פריפריה, אליטות משפטיות ותקשורתיות ודפוסי הצבעה הפכו בעבודתו לחלק מסיפור אחד על זהותה של ישראל.

גם מי שחולקים על התיאוריות שלו משתמשים לעיתים קרובות במונחים שהוא סייע להפוך לנפוצים. זו עדות להשפעה אינטלקטואלית ציבורית: לא בהכרח יצירת הסכמה, אלא יצירת שפה שבתוכה מתקיים הוויכוח.

בשלב המאוחר יותר של עבודתו הוא מבקש לקחת את אותה שפה צעד נוסף קדימה. אם ישראל השנייה ביקשה לתאר פצע היסטורי ומאבק על הכרה, מניפסט המסורתיות מבקש להציע מנגנון של חיים משותפים. מבחינתו, המורשת המזרחית אינה רק עבר שיש לתקן את יחס המדינה אליו, אלא גם משאב רעיוני לעתידה של החברה הישראלית.

מדוע אבישי בן-חיים ראוי לציון כערך חשוב במורשת

אבישי בן-חיים ראוי לציון כערך חשוב בארכיון מורשת (Moreshet) משום שעבודתו מחברת עיתונות, מחקר, מחשבת ישראל וזיכרון חברתי כדי לתעד ולהסביר קבוצות מרכזיות בעם היהודי ובמדינת ישראל. מחקריו על הרב שך והרב עובדיה יוסף תרמו להבנת המנהיגות החרדית והספרדית; עבודתו העיתונאית הביאה את עולמות החרדים, ש״ס, הקבלה והמסורתיות אל קהל ישראלי רחב; וסדרותיו וספריו על ישראל השנייה הכניסו אל לב הוויכוח הציבורי שאלות של מזרחיות, פריפריה, ייצוג, הגמוניה וכבוד תרבותי.

Moreshet.com מתעד את בן-חיים גם משום שהמורשת היהודית והישראלית אינה רק אוסף של אירועים ודמויות מן העבר, אלא מאבק מתמשך על האופן שבו קבוצות מספרות את עצמן ונכנסות אל הסיפור המשותף. מקומו של בן-חיים במורשת (Moreshet) נובע מן הניסיון המתמשך לתת שפה לחברה החרדית, ליהדות ספרד ולמסורתיות המזרחית, ומן המעבר שהוא מציע בשנים האחרונות משיח של פצע והדרה אל רעיון של פיוס, שייכות ויכולת לחיות יחד גם בלי למחוק מחלוקות.