שטיסל

שטיסל היא סדרת דרמה ישראלית המתארת את חייה של משפחת שטיסל החרדית בשכונת גאולה בירושלים. יוצרי הסדרה והתסריטאים הם אורי אלון ויהונתן אינדורסקי, והבמאי הוא אלון זינגמן. בשלוש עונותיה, ששודרו בשנים 2013–2021, הפכה הסדרה לאחת היצירות המזוהות ביותר עם הניסיון להביא את עולמה הפנימי של החברה החרדית אל הטלוויזיה הישראלית: לא כקוריוז ולא כרקע אקזוטי, אלא כעולם אנושי מורכב, מצחיק, מכאיב ומלא סתירות.

במרכז העלילה עומדים עקיבא "קיווע" שטיסל, צייר ורווק ירושלמי, ואביו שולם, מנהל תלמוד תורה ואלמן המתמודד עם זקנה, אהבה, סמכות ושינויים במשפחה. סביבם נפרשת משפחה רחבה ובה גיטי וליפא וייס, ילדיהם רוחמי ויוסל'ה, האח נוחעם ובתו ליבי, צבי אריה, בובע מלכה ודמויות נוספות. מערכות היחסים ביניהם מאפשרות לסדרה לעסוק בשידוכים ובנישואים, בהורות, באחאות, בפרנסה, באמנות, באבל ובמתח שבין הרצון האישי ובין הציפיות הקהילתיות.

העונות והמשפחה במרכז

העונה הראשונה: קיווע בין אהבה, אמנות ומשפחה

העונה הראשונה, ששודרה ב-yes Oh החל מ-29 ביוני 2013 וכללה 12 פרקים, מציגה את קיווע כמלמד צעיר בתלמוד תורה וכאמן בראשית דרכו. הוא מתאהב באלישבע רוטשטיין, אם שהתאלמנה פעמיים ותלמידהּ הוא אחד מילדיה, אך אביו מעדיף שידוך עם רווקה צעירה. ההתנגשות בין אהבה לבין מוסד השידוכים אינה מוצגת בסיסמה, אלא דרך היסוסים, שיחות, מבוכה והחלטות שמשנות את חייהם של המעורבים.

במקביל מתמודדת גיטי עם היעלמותו של בעלה ליפא, שנסע לארגנטינה לעבוד כשוחט. היא מנסה לשמור על המשפחה ועל מראית העין, עובדת כמטפלת ובהמשך מפעילה חלפנות כספים מביתה, בעוד בתה המתבגרת רוחמי נוטלת על עצמה אחריות חריגה לגילה. רוחמי מספרת לאחיה את אנה קארנינה כשהיא מחליפה את שמות הדמויות ומתאימה את הסיפור לעולמם החרדי — רגע שממחיש כיצד תרבות כללית יכולה לעבור עיבוד יצירתי בתוך מסגרת קהילתית מובחנת.

העונה מציגה גם את בובע מלכה, אמו של שולם, הנחשפת לראשונה לטלוויזיה בבית האבות ומתלהבת מן הסדרה היפים והאמיצים. לצד ההומור, העלילה עוסקת בבדידות, בזקנה ובצורך האנושי בקשר. קיווע עובד גם כצייר ומכין תמונות עבור אמן חרדי שמציג אותן תחת שמו, וכך נפתח הקונפליקט המרכזי שלו בין כישרונו האמנותי ובין הציפייה שיחיה על פי מסלול מקובל.

העונה השנייה: אמנות, נאמנות ובחירה

העונה השנייה, שעלתה ב-31 באוקטובר 2015, מחזירה את נוחעם ואת בתו ליבי אל חיי המשפחה. ליבי מתאהבת בקיווע ומעודדת אותו להציג את ציוריו בגלריה. בה בעת, העלילה של גיטי וליפא נעה בין משבר זוגי, כסף, אשמה ורצון להתחיל מחדש; גיטי מקימה לבסוף מסעדה במרכז גאולה.

רוחמי, בתם הבכורה של גיטי וליפא, מתאהבת בחנינא טוניק, צעיר המקדיש את חייו ללימוד. היא יוזמת נישואים כדי להגן על עתידה ועל עתידו, אך הקשר נקלע במהרה למתח שבין זוגיות ובין שאיפה דתית ואינטלקטואלית. הסדרה אינה מציגה את הנישואים כמסלול פשוט או חד-כיווני, אלא בוחנת כיצד זוג צעיר מנסה למצוא מקום בתוך מערכת של ציפיות, סמכות ואמונה.

קיווע זוכה בפרס וסרמן לצייר מבטיח ומחליט לקיים תערוכה. ציור של אישה מניקה, שבדמותה הוא רואה גם את אמו, מעורר עימות חריף עם שולם. האב חושש שהציור פוגע בכבודה של אשתו המנוחה, ובסופו של דבר רוכש אותו תמורת 11 אלף דולר. כאשר שולם מכסה בצבע את קווצת השיער המבצבצת מתחת לכיסוי הראש, הוא אינו מוחק את היצירה אלא מנסה להשיב לאשתו את כבודה על פי תפיסתו. הסצנה הופכת את הוויכוח על אמנות, צניעות וזיכרון לשיחה על אהבה ועל אובדן.

מותה של בובע מלכה מול הים בתל אביב מעניק לעונה ממד נוסף של פרידה ושל חירות מאוחרת. לאחר מותה מתמודדים בני המשפחה עם השאלה מי רשאי לספר את סיפור חייו של אדם, ומה קורה כאשר זיכרון משפחתי הופך לחומר מסחרי.

העונה השלישית: אובדן, מוסדות והמשך החיים

העונה השלישית עלתה ב-20 בדצמבר 2020 וכללה תשעה פרקים. העלילה מתרחשת חמש שנים לאחר סוף העונה הקודמת. קיווע נישא לליבי, נולדה להם בת בשם דבורה'לה, וליבי מתה זמן קצר לאחר מכן. קיווע נותר אב חד-הורי, מתמודד עם חובות, עם אובדן ועם הניסיון לשמר את ציוריה של אשתו.

שולם נאלץ לעזוב את ניהול תלמוד התורה לאחר שתועד סוטר לתלמיד. במקום להיעלם מן המרחב הציבורי, הוא מכריז על הקמת תלמוד תורה חדש על שם גיסו יששכר. המוסד מתקשה למשוך תלמידים, אך לאחר מאבק ציבורי מתברר שהורים רבים דווקא מבקשים להעניק לילדיהם מקום בתוך המסגרת החדשה. באמצעות העלילה הזו עוסקת הסדרה במוסדות הקהילה, בכוחם של ועדי הורים ובפער שבין תדמית ציבורית לבין המציאות היומיומית.

העונה ממשיכה לעקוב אחר רוחמי וחנינא, המתמודדים עם קשיי פריון, פונדקאות, פרנסה ולימוד תורה. רוחמי עובדת בחלוקת מכתבים בלי ידיעת בעלה, ומתברר שגם הוא עובד בסתר מאותה סיבה. הסדרה מעניקה כך מקום לעבודה שאינה תמיד נראית בתוך משפחה שבה הגבר אמור ללמוד והאישה אמורה להחזיק את הבית.

נוחעם שוקע בדיכאון, ודבורה'לה נלקחת ממנו לאחר אירוע קשה. כדי להשיב אליו את הילדה, קיווע נישא לרחלי בנישואים פיקטיביים. במקביל נפרשים סיפורי השידוכים של יוסל'ה, גיטי וליפא, ובכללם המתח סביב זוגיות בין-עדתית והבחירה האישית של צעירים מול חששות הוריהם. בסיום העונה רוחמי יולדת בת, והמשפחה ממשיכה הלאה למרות האובדנים והמשברים.

דיוק תרבותי וסגנון

הסדרה נבנתה מתוך היכרות עמוקה עם העולם שהיא מתארת. אלון הגיע ממשפחה דתית, ואינדורסקי גדל במשפחה חרדית בשכונת גבעת שאול ולמד בישיבת פוניבז'. השחקנים, שרבים מהם הגיעו מרקע חילוני, צפו בכתבות ובסרטים תיעודיים והתארחו אצל משפחות חרדיות כדי להכיר את שפת היידיש ואת אורח החיים. לצד שחקנים חילונים השתתפו בסדרה שחקנים וניצבים מן המגזר הליטאי והחסידי.

הפרקים צולמו בצפון תל אביב ובשכונות ירושלמיות ובהן מקור ברוך, מאה שערים ומזכרת משה. הצילום ברחובות, בפנים של בתי כנסת, במסעדות ובבתים יוצר תחושה של מרחב חי, שבו הדמויות אינן מנותקות מן העיר ומן החברה הישראלית. השם "שטיסל" נלקח ממסעדה ותיקה המבשלת אוכל יהודי-מזרח אירופי בירושלים ובבני ברק; יוצרי הסדרה הגו את הרעיון בעת ששהו במסעדה בשכונת גאולה.

גם הפרטים הקטנים בונים את העולם הסדרתי: ברכות לפני האוכל ולאחריו, נשיקת המזוזה, הפרדה בין נשים לגברים, שמירת איסור ייחוד, הלבוש החרדי, הפאות והיידיש בהברה ליטאית. לצד הפרטים הללו מופיעים דיונים רחבים על נישואים צעירים, עגינות, פונדקאות, נישואים בין בני דודים, יחסים בין-עדתיים, היחס לתרבות חילונית והיחס לציונות. כך הצופה מקבל לא רק סיפור משפחתי, אלא גם מבט על מערכת חברתית שלמה.

הפקה, מוזיקה והתקבלות

ההפקה קיבלה באוקטובר 2010 מענק פיתוח מן המיזם לקולנוע ולטלוויזיה בירושלים. הליהוק הושלם ביולי 2012, וצילומי העונה הראשונה הסתיימו באפריל 2013. העונה השנייה הרחיבה את צוות השחקנים, ובהם הדס ירון, ששון גבאי, חנה לסלאו ומאיה מרון. לאחר מותה של חנה ריבר, שגילמה את בובע מלכה וזכתה לשבחי הקהל והביקורת, החליפה אותה בעונה השנייה ליא קניג.

שיר הנושא הוא עיבוד מיוחד ל"לאן הולכים פתאום כולם", שהלחין אבי בללי וביצעה במקור להקת נקמת הטרקטור. את ציוריו של קיווע ציירו מנחם הלברשטט ואלכס טוביס. הסדרה שודרה ב-yes Oh, בערוץ הראשון ובערוץ 33, כולל שידורים עם תרגום לערבית, ובהמשך נעשתה זמינה בנטפליקס. היא הופצה גם ב-DVD עם כתוביות באנגלית וברוסית, זכויות השידור נמכרו לשוודיה ולצרפת, והיא הוקרנה בפסטיבלי קולנוע יהודיים ובפסטיבל FIPA בצרפת.

העונה הראשונה התקבלה בחיוב בקרב מבקרי טלוויזיה בישראל, והסדרה זכתה לחשיפה גם בקרב חרדים, אף שחלקים מן הציבור החרדי נמנעים מצפייה בטלוויזיה או באינטרנט. הדיאלוג שנוצר סביבה נבע במידה רבה מן העובדה שהיא אפשרה לצופים חרדים ולא-חרדים למצוא בה נקודות זיהוי שונות: משפחה, אהבה, קנאה, פרנסה, אבל והרצון להישמע.

השפעה על התרבות הישראלית והיהודית

תרומתה העיקרית של "שטיסל" היא בהרחבת הדימוי של החברה החרדית בתרבות הפופולרית. במקום להציג אותה רק דרך פוליטיקה, עימותים או סטריאוטיפים, הסדרה מתמקדת בבני אדם: אב שמתקשה לבטא אהבה, בת שמגינה על אחיה, צעיר המבקש להיות אמן, זוגות המתמודדים עם פערים, וזקנים המבקשים לא להישכח.

הסדרה גם פתחה חלון אל תרבות יהודית חיה — אל השידוך, בית הכנסת, התלמוד תורה, מטבח יהודי, שפה, לבוש ומנהגים — בלי לוותר על הומור ועל ביקורת עצמית. בכך היא סייעה לצופים בישראל ובעולם לראות את המגוון שבתוך החברה החרדית ולהבין שהמורשת היהודית מתקיימת לא רק בטקסטים ובטקסים, אלא גם ביחסים בין הורים לילדים, באופן שבו משפחות מספרות את עברן ובמאבק של יחידים למצוא בתוכה את קולם.

מדוע שטיסל ראויה לציון כערך חשוב במורשת

"שטיסל" ראויה להיכלל במורשת (Moreshet) משום שהיא מתעדת, באמצעות דרמה נגישה ומדויקת, עולם יהודי וישראלי שבדרך כלל נותר מחוץ למרכז התרבותי. היא שמרה בזיכרון הציבורי דמויות, שפות, מנהגים ומרחבים ירושלמיים, ובמקביל סיפרה סיפור אנושי שכל צופה יכול לזהות בו אהבה, משפחה, אובדן ושינוי.

הישג הסדרה אינו מסתכם בהצלחתה הטלוויזיונית. היא יצרה שיחה בין קהילות, הביאה את חיי החברה החרדית לקהלים בישראל ומחוצה לה, והוכיחה שסיפור יהודי מקומי יכול לעבור גבולות לשוניים ותרבותיים בלי לאבד את ייחודו. משום כך מקומה של "שטיסל" ב-Moreshet.com הוא כמסמך תרבותי המתאר כיצד הטלוויזיה הישראלית יכולה לשמר מורשת, לעורר סקרנות ולחבר בין אנשים דרך סיפור משפחתי אנושי.