זה הסוד שלי

"זה הסוד שלי" היה שעשועון טלוויזיה ישראלי חלוצי, שהתבסס על רעיון פשוט ומסקרן: אדם בעל סוד יושב מול שלושה מתמודדים ידוענים, ואלה מנסים לגלות את הסוד באמצעות שאלות שהתשובה עליהן היא "כן" או "לא". לצד המתח וההומור, התוכנית יצרה במה לסיפורים אישיים, לכישרונות יוצאי דופן ולדמויות שנחשפו בפני קהל רחב.

התוכנית שודרה בטלוויזיה הישראלית משנת 1975 ועד 1979, ובשנת 1993 הופקה לה עונה נוספת. אף שהוגדרה כתוכנית מקור ישראלית והמשיכה מסורת של תוכנית ששודרה קודם לכן בקול ישראל, היא השתייכה גם למסורת הבינלאומית של שעשועוני גילוי סודות, ובהם התוכנית האמריקאית I've Got a Secret משנות ה-50.

מבנה התוכנית והייחוד שלה

בכל תוכנית ניצבו שלושה מתמודדים מול בעל או בעלת הסוד. לרשותם עמדו מספר מוגבל של שאלות וזמן מוגבל, והם נדרשו לנסח את השאלות כך שניתן יהיה להשיב עליהן רק בחיוב או בשלילה. בגרסה הראשונה, בהנחיית אורי זוהר, הוקצבו למשחק ארבע דקות ועד 20 שאלות. בגרסה המאוחרת, בהנחיית טוביה צפיר, הוקצבו שלוש דקות ועד 30 שאלות.

לאחר גילוי הסוד הוקרנה כתבת שטח שהציגה את הסיפור ואת האדם שעמד במרכזו. המבנה הזה שילב משחק אולפני מהיר עם סיפורים תיעודיים קצרים, והעניק לתוכנית אופי ישראלי מובהק: היא לא הסתפקה בנקודות או בפרסים, אלא הפכה את ההיכרות עם אנשים ועם חייהם למוקד העניין.

"זה הסוד שלי" נחשבת לייחודית גם משום שלא חולקו בה פרסים. המתח נבע מהניסיון לפענח את הסוד ומהסיפוק שבחשיפה, ולא מתחרות על תגמול חומרי. בכך היא יצרה סוג של בידור טלוויזיוני שהתבסס על סקרנות, היכרות עם הזולת ושיחה.

המנחים, המתמודדים והחזרה למסך

את הגרסה הראשונה הנחה אורי זוהר. לאחר חזרתו בתשובה הוחלף זוהר בטוביה צפיר, שהנחה גם את העונה ששודרה בשנת 1993. בין המתמודדים בשנות השבעים היו אורי אלוני, שאול ביבר, בלה אלמוג, נתן דונביץ', שפרירה זכאי, מאיר עוזיאל, משה טימור, אלי תבור, נורית גפן, יגאל שילון ומשה רום, שלימים היה ראש עיריית חולון.

בדצמבר 2016 חזר השעשועון לעשר תוכניות בהנחיית אבי נוסבאום, במסגרת אירועי הפרידה מרשות השידור. בשנת 2017 שודרה עונה נוספת בהנחיית נוסבאום. עצם חזרתה של התוכנית, עשרות שנים לאחר שידורה המקורי, ביטאה את מקומה בזיכרון התרבותי של הצופים ואת יכולתו של הפורמט להתאים את עצמו לדורות חדשים.

מן הרדיו אל הטלוויזיה

שורשי התוכנית נמצאים בשידורי קול ישראל, שם שודרה בשנות ה-50 וה-60. באמצע שנות ה-50 ערך אותה שמואל רוזן. בשנות ה-60 כלל צוות התוכנית את יצחק טישלר, משה ריבלין, אורי דביר ומרדכי נאור, והיא נערכה בידי יצחק שמעוני ודן בירון.

המעבר מן הרדיו אל הטלוויזיה המחיש את השינוי שעבר עולם השידורים בישראל. הרעיון הבסיסי נשמר, אך המסך הוסיף לו נוכחות חזותית: קהל הצופים יכול היה לראות את המשתתפים, את תגובותיהם ואת כתבות השטח שהשלימו את סיפורו של בעל הסוד. כך השתתפה "זה הסוד שלי" בהתפתחותה של תרבות טלוויזיה ישראלית מקומית, בתקופה שבה שידורי הטלוויזיה היו עדיין מצומצמים ובעלי השפעה ציבורית רחבה.

מדוע זה הסוד שלי ראוי לציון כערך חשוב במורשת

"זה הסוד שלי" ראוי להיכלל במורשת (Moreshet) משום שהוא מתעד רגע חשוב בתולדות התרבות הפופולרית הישראלית: המעבר של רעיון רדיופוני אל מרכז הבמה הטלוויזיונית, והפיכתו לפורמט מקומי שהעסיק צופים במשך כמה עשורים. התוכנית חיברה בין בידור, סקרנות אנושית וסיפור תיעודי, והעניקה מקום לאנשים ולחוויות שלא תמיד זכו לחשיפה בתקשורת.

חשיבותה אינה נובעת רק מהוותק שלה, אלא גם מן הזיכרון שהיא משמרת: של מנחים, עורכים, אנשי תקשורת ומתמודדים שפעלו בראשית עידן הטלוויזיה בישראל, ושל קהל שלמד להכיר את עולם השעשועונים דרך תוכנית ישראלית נגישה ומקורית. הופעותיה המחודשות בשנים 2016 ו-2017 הוכיחו כי הפורמט נותר מזוהה עם התרבות הישראלית. משום כך, תיעוד התוכנית ב-Moreshet.com מסייע לשמר פרק משמעותי בתולדות הרדיו, הטלוויזיה והבידור בישראל.