ראובן מרחב

ראובן מרחב (נולד ב-9 בפברואר 1936), מזרחן, איש מודיעין ודיפלומט ישראלי, מילא במשך עשרות שנים תפקידים שחיברו בין עבודת שטח חשאית, מדיניות חוץ ושירות ציבורי. הוא שירת בשב״כ ובמוסד, עמד בראש נציגויות ישראליות באפריקה ובאסיה, כיהן כמנכ״ל משרד החוץ בשנים 1989–1991 וכמנכ״ל משרד הקליטה בשנים 1991–1993. בין תרומותיו הבולטות היו קידום הקשרים שהובילו לכינון היחסים הדיפלומטיים בין ישראל לסין, ניהול המשא ומתן עם מצרים בעניין טאבה, סיוע בהכנת התשתית המדינית למבצע שלמה והובלת מאמצים לקליטת העלייה מאתיופיה.

הקו המחבר בין התחנות השונות בחייו הוא היכולת להפוך היכרות עמוקה עם שפות, תרבויות ומערכות שלטון לפעולה מעשית. עבודתו נגעה בביטחונה של ישראל, ביחסיה עם מדינות שלא קיימו עמה קשרים רשמיים, בהבאת יהודים לישראל ובהשתלבותם בה, וכן בשימור זכויותיהם ומורשתם של יהודים יוצאי מרכז אירופה.

משפחה, לימודים וראשית הדרך הציבורית

מרחב, שנולד בשם ראובן מרקוביץ, הוא בנם של יהודים שנמלטו מרדיפות הנאצים בגרמניה. הרקע המשפחתי הזה קיבל בהמשך ביטוי ממשי בפעילותו למען ניצולי השואה, יורשיהם וקהילות יוצאי מרכז אירופה.

הוא למד בתיכון חוגים בחיפה והיה חבר בגרעין להבות של קיבוץ דביר בנגב. בשירותו בצה״ל שירת בנח״ל וביחידת סיור של הצנחנים בתקופת פעולות התגמול. לאחר מכן למד שפה וספרות ערבית, לימודי האסלאם והיסטוריה של ארצות האסלאם באוניברסיטה העברית בירושלים, ובהמשך השלים לימודים מתקדמים בהיסטוריה באוניברסיטת תל אביב. השילוב בין ערבית, היסטוריה והיכרות עם העולם המוסלמי העניק לו בסיס מקצועי ששירת אותו לאורך הקריירה.

כבר בתקופת לימודיו בלט בפעילות ציבורית. בשנים 1959–1960 כיהן כנשיא התאחדות הסטודנטים בישראל, היה פעיל בתנועת הסטודנטים הבלתי תלויים ונמנה עם מייסדי פי האתון, עיתון הסטודנטים של האוניברסיטה העברית. זו הייתה תחילתה של דרך שבה השתלבו הנהגה ארגונית, כתיבה ציבורית ועיסוק בענייני המדינה.

שירות בקהילת המודיעין

השב״כ, אפריקה ואיראן

בין 1961 ל-1983 שירת מרחב בקהילת המודיעין הישראלית. בראשית דרכו בשב״כ עסק בסיכול פעילות מודיעין מזרח-אירופית בישראל. הוא מילא תפקידי איסוף וביטחון, ובהם תפקיד במחלקת איסוף המודיעין, סגן הממונה על הביטחון במשרד החוץ ושליחות הקשורה לחברת הנפט הלאומית האיראנית.

בהמשך שירת במוסד בזירות שהיו מרכזיות למדיניות הפריפריה של ישראל: סגן ראש השלוחה באדיס אבבה, ראש שלוחת המוסד בניירובי ותפקיד בכיר בטהראן בשנים שקדמו למהפכה האיראנית. שירותו העניק לו ניסיון ישיר בקרן אפריקה, במזרח התיכון ובקשרים שישראל ניהלה באותה תקופה הרחק מעיני הציבור.

לאחר שובו למטה המוסד עמד בראש מחלקה באגף תבל, שעסקה בין היתר בפיתוח הקשרים עם גורמים נוצריים בלבנון. העבודה בזירות שונות כל כך חייבה לא רק מיומנות מודיעינית, אלא גם הבנת תרבויות, יצירת אמון ויכולת לקיים ערוצי קשר בסביבה מדינית משתנה.

ממודיעין לדיפלומטיה גלויה

לבנון והדרך לסין

לאחר סיום שירותו במוסד עבר מרחב למשרד החוץ. ב-1983 נשלח לעמוד בראש נציגות המשרד בביירות, בתקופה המורכבת שלאחר מלחמת לבנון הראשונה. בשנים 1985–1988 כיהן כקונסול הכללי של ישראל בהונג קונג. משם פעל לטוויית קשרים עם הרפובליקה העממית של סין, שנים לפני שכוננו שתי המדינות יחסים דיפלומטיים מלאים.

המשימה חייבה התקדמות הדרגתית וזהירה. ישראל וסין לא החליפו אז שגרירים, ולכן קשרים אקדמיים, מקצועיים ולא-רשמיים שימשו מסלול לבניית אמון. הניסיון של מרחב באסיה, לצד יכולתו לעבוד בערוצים רשמיים ולא-רשמיים כאחד, סייע להפוך מגעים מוקדמים לתשתית מדינית מתמשכת.

מנכ״ל משרד החוץ: סין, טאבה ומבצע שלמה

מרחב מונה למנכ״ל משרד החוץ בתקופת שר החוץ משה ארנס וכיהן בתפקיד בשנים 1989–1991. בתקופתו הוקמה בבייג׳ינג נוכחות ישראלית שהחלה במסגרת אקדמית והתפתחה לנציגות הראשונה של ישראל בעיר. פעילות זו הייתה שלב מעשי חשוב בדרך לכינון היחסים הדיפלומטיים המלאים בינואר 1992 ולפתיחת שגרירות ישראל בסין.

במקביל היה מרחב מעורב כמנהל המשא ומתן הישראלי בשיחות עם מצרים על יישום ההסדר בעניין טאבה. השבת טאבה למצרים ב-1989, בעקבות הליך הבוררות וההסכמות המעשיות בין הצדדים, המחישה את חשיבותו של משא ומתן מקצועי בקיום חוזה השלום ובהסדרת מחלוקות בין המדינות.

אחת המשימות בעלות המשמעות היהודית המובהקת ביותר בתקופת כהונתו הייתה הכנת התנאים המדיניים והמנהליים למבצע שלמה. המבצע, שהתקיים במאי 1991, העלה לישראל בתוך זמן קצר אלפים רבים מיהודי אתיופיה. הצלחתו נשענה על מאמץ משולב של ממשלת ישראל, מערכת הביטחון, דיפלומטים וארגונים יהודיים. מרחב סייע בהנחת התשתית המדינית שאפשרה את הפעולה, ובכך תרם למהלך הצלה ועלייה ששינה את חייהן של משפחות וקהילה שלמה.

קליטת יהודי אתיופיה והקמת מסגרות חינוך

לאחר כהונתו במשרד החוץ מונה מרחב למנכ״ל משרד הקליטה. בשנים 1991–1993 התמודד המשרד עם האתגר המורכב של קליטת העולים מאתיופיה לצד גלי העלייה הגדולים מברית המועצות לשעבר. עבודתו התמקדה בתרגום ההישג של מבצע העלייה למדיניות בתחומי דיור, שירותים ציבוריים, חינוך והשתלבות בחברה הישראלית.

מחויבותו לקהילה האתיופית נמשכה גם לאחר שפרש מתפקידו הממשלתי. הוא היה היו״ר המייסד והראשון של הפרויקט הלאומי לקהילה האתיופית בישראל, שותפות של הקהילה, ממשלת ישראל ויהדות העולם. בשנים 2002–2007 פעל הפרויקט לקידום הישגים והזדמנויות חינוכיות בקרב בני נוער יוצאי אתיופיה. החיבור בין המדינה, התפוצות ונציגי הקהילה ביטא תפיסה שלפיה עלייה אינה מסתיימת בהגעה לישראל, אלא דורשת השקעה ארוכת טווח בשוויון הזדמנויות ובדור הצעיר.

שירות ציבורי, מחקר והוראה

מרחב היה היו״ר המייסד והראשון של הוועד המנהל במכללה האקדמית עמק יזרעאל בשנותיה המעצבות. בתפקיד זה סייע לביסוס מוסד להשכלה גבוהה שנועד להנגיש לימודים אקדמיים לתושבי הצפון ולתרום להתפתחות האזור. הוא כיהן גם כנציג ציבור מטעם המעסיקים בבית הדין הארצי לעבודה והשתתף בוועדות ובגופים ציבוריים נוספים.

כעמית במכון ירושלים למחקרי מדיניות השתתף בהכנת מסמכי יסוד על הסדרים אפשריים בירושלים. בין פרסומיו המשותפים היה מחקר על תפקידה האפשרי של הממלכה ההאשמית של ירדן בהסדר קבע בירושלים, על היבטיו המשפטיים, המדיניים והמעשיים. ביולי 2000 קרא לו ראש הממשלה אהוד ברק לשמש יועץ בוועידת קמפ דייוויד.

מרחב היה חבר הנהלה במועצה לשלום ולביטחון, גוף לא-מפלגתי של אנשי צבא, מודיעין, שירות חוץ ואקדמיה. הוא שימש גם מדריך ויועץ במכון לחקר תורת המערכה של צה״ל, ולימד בתוכנית המוסמך למדיניות ציבורית וממשל באוניברסיטה העברית בשנים 2006–2008. כך העביר לדורות חדשים של קצינים, חוקרים ועובדי ציבור ידע שנצבר בזירות שבהן מודיעין, גאופוליטיקה ומדיניות נפגשים.

בשנת 2010 מונה לחבר ועדת טירקל, הוועדה הציבורית שבחנה את אירועי המשט לעזה ואת ההיבטים הנלווים למדיניות הסגר. מינויו שיקף את ניסיונו המצטבר בתחומי ביטחון, יחסים בינלאומיים ועבודת ממשלה.

שימור מורשת יהדות מרכז אירופה וזכויות ניצולי השואה

לצד תפקידיו המדיניים והביטחוניים הקדיש מרחב שנים רבות לפעילות התנדבותית בזירה היהודית. הוא נבחר לנשיא ה-11 של נשיאות ארגון יוצאי מרכז אירופה ושירת כחבר מועצת המנהלים של ועידת התביעות, הגוף היהודי הבינלאומי הפועל מאז 1951 להשגת פיצויים, השבת רכוש ותמיכה בניצולי השואה.

בשנת 2009 עמד בראש המשלחת הישראלית לוועידה הבינלאומית לנכסי תקופת השואה בפראג. הוועידה עסקה בהשבת רכוש, באמנות שנבזזו, בנכסים קהילתיים ובצרכים החברתיים של ניצולי השואה, והובילה להצהרת טרזין. בהמשך פעל כיועץ למכון האירופי למורשת השואה, שהוקם כדי לעקוב אחר יישום עקרונות הוועידה, וב-2015 מונה לחבר מועצת הכבוד שלו.

פעילות זו חיברה בין סיפורו האישי כבן לפליטים יהודים מגרמניה לבין עבודה מוסדית למען זכויותיהם של ניצולים ויורשים. היא גם תרמה לשימור המורשת התרבותית והציבורית של יהדות מרכז אירופה בישראל, לא רק כזיכרון של עולם שנחרב אלא כמסורת שהשפיעה על החברה, המינהל, החינוך והתרבות במדינה.

תיעוד של חיים בצומתי ההיסטוריה

בשנת 2022 פרסם מרחב את ספרו מקום במרחב – כשהאדם נפגש עם נתיבות ההיסטוריה. הספר מתעד את מסלול חייו ואת המפגש בין ביוגרפיה אישית לבין אירועים רחבי היקף בתולדות ישראל: שנות המדינה הראשונות, פעילותה באפריקה ובאיראן, המגעים עם סין, עליית יהודי אתיופיה ועיצוב מדיניות החוץ והביטחון. בכך הפך ניסיון שנצבר לעיתים מאחורי דלתיים סגורות למקור המעשיר את הזיכרון הציבורי.

מדוע ראובן מרחב ראוי לציון כערך חשוב במורשת

ראובן מרחב ראוי להיכלל בארכיון מורשת (Moreshet) משום שעבודתו נגעה בכמה מן המשימות המכוננות של מדינת ישראל והעם היהודי. הוא תרם לביטחון המדינה בזירות מודיעיניות מורכבות, סייע ליצור נתיב מדיני ליחסים עם סין, השתתף ביישוב מחלוקת טאבה במסגרת השלום עם מצרים והיה שותף להכנת התנאים שאפשרו את מבצע שלמה.

חשיבותו אינה מסתכמת בדיפלומטיה. מרחב המשיך מהעלאת יהודי אתיופיה אל מלאכת הקליטה והחינוך, סייע לביסוס מוסד אקדמי בפריפריה ופעל למען זכויות ניצולי השואה ושימור מורשת יהדות מרכז אירופה. Moreshet.com מתעד את פועלו מפני שהוא מדגים כיצד ידע, שירות ציבורי והתמדה מוסדית יכולים להשפיע בפועל על ביטחון ישראל, על יחסי החוץ שלה ועל חייהן של קהילות יהודיות לאורך דורות.